אם תרצו, אין. זו אגדה.
כמו שהיה האפסנאי שלנו אומר. אני אשמח לפחות לראות הגדה כזו פעם. יצא לי , לאורך השנים, להיות בדי הרבה סדרים. הבדל תהומי מפריד בין טקסי הוודו בזמן ההמתנה לאוכל, שנפוצים בארצינו, לבין כמה סדרים בודדים (פעם אחת בארה"ב ופעם במסעדה שבימק"א, בעיקר) שבהם חוץ מאשר לממלמל את המילים גם הקשיבנו למסר ודיברנו על עבדות, חופש וחירות. ובימים אילו, אולי זה נדרש יותר מתמיד... אני אנסה להרים תפריט טנטטיבי בהמשך. הקרפיון.