סדרים באופטימיות

סדרים באופטימיות

שלום לפורום,
נעלמתי קצת בתקופה האחרונה. גם פה, גם לעצמי.
השלילי שקיבלנו אחרי ההחזרה האחרונה ריסק אותנו כליל. העובדה שהטיפול האחרון הגמר בהזרעה חסרת סיכוי במקום בשאיבה לא עזר.
כל מה שאני קוראת בתקופה האירונה באינטרנט וגם בספר של בר חווה שכבר חרשתי, הוא שהסיכויים שלי להרות שוב בגיל 42 עם רזרבה נמוכה שואף לכלום.
בינתים אנחנו עדיין ממשיכים. בלי תקווה של ממש בלי כוחות וגם בלי כסף. ממשיכים כי לא אמרו לנו עדיין להפסיק. אני מתה מפחד שאחרי עוד שלילי, תבוא ההצעה מבר חווה לוותר ולעבור למסלול תרומה.
אני מרגישה שבמקום להתעסק במה שיש לי בבית, אני כל הזמן חושבת על מה שאין. אם הייתי יכולה הייתי לוקחת הפסקה לחידוש האנרגיות, חיזוק הזוגיות ומילוי מצברים. אבל בגילי המופלג אין לי את הפריבילגיה הזו.
בזמנו ניהלנו, בעלי ואני, את שיחת ״עד מתי״. אמרתי לו שאני אלחם עד גיל 45. עד שיסלקו אותי ממדרגות אסותא. אבל נראה לי שלא אחזיק מעמד עד אז.
ועכשיו? מתחילים מעקב חדש אחרי זקיקים.
והפעם חידוש- ביום שלישי במקום זקיק מצאו ציסטה.
היום החליט הרופא באולטרסאונד שזה דווקא זקיק ולא ציסטה והוא אפילו גדל ל-18 שזה מדהים בהתחשב שאני היום ב-7 למחזור.
מקווה שזה אכן זקיק מהיר.
אסיים בשיר ששמעתי היום בבוקר בדרך למרפאה.
מנסה לשיר וגם להאמין:

אני יודע שהכול יהיה בסדר
לא משנה מה כולם מדברים בסתר
ניתן בראש בע"ה בלי נדר
אההההההההההההההה
אני יודע שהכול יהיה סבבה
ניתן ת'לב והנשמה נביא ת'סוואגה
לא נוותר רק נרים ת'ראש למעלה
אההההההההההההההה

אירו :
אני יודע שהכול יהיה בסדר
לא מקשיב למי שמדבר בלי קשר
חושב מחוץ אל הקופסא וגם מעבר
אמת מקיא יורק עד הקבר
לא מתערבב לא משחק במשחקים
לא קונה לא קונה אלף חיוכים
עסוק בעצמי לא טובע בתככים
של נחשים שמנסים למשוך בחוטים
בבילון בזיון
עכבר מול ליון
בחיפוש אחר האושר
לא מחפש להיות המליין
בום שאקה לאק קפה שחור חזק
עם הנצ' הכי שחור במשחק
צ'ול הוא הסנדק סול משאיר אבק
מרימים ת'ראש צופים למרחק

נצ'י נצ' :
בויה אחויה לא ויתרתי מעולם
גם בזמנים קשים אני נלחם
תמיד חם רק לעלות תמיד קדימה
נצ'י נצ' קפה שחור חזק פה בקומבינה

וואלק אני בא מלמטה עם הראטטטטם
אני מייצג את האנשים שלי כבר ממזמן
שנים שאני כאן דוחף חזק נלחם לבד
את כל המכשולים אני עובר אחד אחד
ושכל המניאקים ימשיכו לדבר זה לא מעניין אותי
מה הולך איתם מה קורה אצלם
מתעסק בעצמי ובעיקר
תראו שעוד אכבוש את העולם אינעל דינק העולם

אילק :
גם בעוד 20 שנה בדוק שנעשה את זה
כואב לי הלב לראות איך מוותרים על זה
חי את זה מהיום הראשון שבו החזקתי את המייק
דוגל באהבת חינם אהבת תן לייק
אבא לי תמיד אמר אסור לוותר
אנחנו לא דור שמפחד לדבר
יש אמת שבועטת חומות לנטר
עם מקצבים שלוקחים אתכם למקום אחר
אני אתיופי רסמי
אל תאמר לא ידעתי
לתת לא רצו אז לקחתי
במלחמות הם עסוקים אני בשאנטי בעטתי
אתיופי רסמי
אל תאמר לא ידעתי
לתת לא רצו אז לקחתי
במלחמות הם עסוקים אני בשאנטי בעטתי
 

haych

New member
גם אני שמעתי אותו בבוקר

ושרתי בקולי קולות כדי שזה יכנס לי לראש ואולי אני אאמין.

אני מקווה בשבילך שזה באמת זקיק זריז. אני התחלתי בחודשים האחרונים לבייץ ביום 9, כך שאני מתארת לעצמי שביום 7 גם אצלי הזקיק בגודל הזה.
 

mevugeret1975

New member
אבל

ביוץ כזה מוקדם-זה לא בעיה? רופא שלי אומר שביוץ לפני יום 11-לא יעיל. וזאת בעיה ידועה בגיל מבוגר-ביוץ מוקדם.
 

PAND76

New member
מאחלת לך שזה הזקיק, בונבון/ית יהיה

וגם הייתי עושה עוד משהו. נרשמת לתרומת ביצית פה בישראל. באסף הרופא, או בהלל יפה, שם אני נרשמתי לפני שנה. עשיתי את זה, לפני שנה. כדי להתיידד עם הרעיון. התרומות פה מועטות וכולן מעדיפות לא מכאן, אבל זה קצת עשה לי שקט. גם נהגתי לגלוש מדי פעם בפורום תרומת ביצית, כדי לעבד את הרעיון. עוד אופציה: לשלוח טפסים לשירות למען הילד. נכון שזה תהליך מורכב שלוקח שנים, נכון שזוגות צעירים יותר שאינם בטיפולים מצויים ראשונים בתור, אבל זה עשוי להביא לך רוגע מסוים ואולי מתי שהוא, יעשה לכם חשק.

ואם כבר שירים, אני מקדישה לך את הבא עם חיבוק ענק:

https://www.youtube.com/watch?v=iUMQ1NjHsqY
 

נועה312

New member
אני חושבת

שגם בגילך את יכולה לקחת חודש או חודשיים של חופש. תיהנו מאוגוסט, תבלו ביחד כמשפחה, תיצברו כוחות ותחזרי לאופטימיות שלך ואני מקווה שלמרות הכל בסוף החלום שלך יתגשם ותנצחו את הסטטיסטיקות
 
מבינה כל כך ומזדהה לחלוטין

ומאחלת לך מה שאני מאחלת גם לעצמי:
שהסטטיסטיקה היא מה שהיא - סטטיסטיקה. שבמציאות יש עוד המון משתנים מסביב.
 

Kapachka

New member
שולחת לך חיבוקים...זה לא נגמר עד שזה נגמר

וגם - מסכימה עם מה שנועה כתבה. גם בגילנו, אפשר לקחת חודשיים הפסקה (ולקחת דיאה ולתת לשחלות העייפות שלנו להשתקם קצת).
 

נטעים 90

New member
חלילה שלא ישתמע שאני מזלזלת בהרגשתך כי אני מאד מבינה לליבך

אבל למה את מחכה שהרופאים יגידו לך דיי? עושה רושם שרק מי שנלחמת בטבע, סטטיסטיקה, רופאים, היא גיבורה בעוד שגיבורה אמתית בעייני היא מי שיודעת לחשב מסלול מ ח ד ש . מסתכלת למציאות בעיניים ויוצאת לדרך חדשה שנשארו לה קצת כוחות ולא שהיא מותשת ומרוקנת. נקודה למחשבה.
 

Didi197

New member
מסכימה איתך נטעים

עם כל הצער והכאב ועוגמת הנפש , ליבי איתך. יחד עם זאת, יש היגיון ומציאות לפי מה שראיתי עד כה, אלו שלחמו עד גיל 45 לא נחלו הרבה הצלחות...מעטות הן. הייתי נצמדת לסטטיסטיקה , להמלצות הרופאים ולמה שנראה הגיוני . המלחמה האמיתית היא מול ההתמודדות עם המציאות הקיימת, ואכן גיבורה היא מי שרואה את זה מול עיניה ובוחרת להחליט החלטות אמיצות וכואבות. אבל שוב, כל אחת והחלטותיה...
 
למעלה