סדקים

[מראה מראה שעל הקיר]

אז

אני באה!

 

[מראה מראה שעל הקיר]

מזליקה?

תראי אתזו ...... ללא חזיה הכיצדדדדד?

 

[מראה מראה שעל הקיר]

וזו

מה??

 

[n o g a1]

זה נראה כמו תחת

שצמח לו במקום לא לו.

 

[מזל חי]

אולי יש יום הולדת?

והחביאה את הבלונים של המסיבה? חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

 

[maof]

הרבה אפשר לומר אבל למדתי...

מחשבות לא נעלמות...הן מתחלפות ברגע שמחשבות אחרות יכנסו לעולמך הסדקים פשוט יסגרו ויחד איתם הפחד יעלם

מעוף

 

[זאת אני 72]

ואז יווצרו חדשים, וזה בסדר כי ככה

זה. ככה אנחנו בנויים.

 

[בעל האוצר]

סדקים של חיים....

לא מתקנים... תמיד הם שם, נפערים וחוזרים למקום. לפעמים פוגשים את אותו אחד או אותה אחת שמחליקים לתוך הסדק בנעימות אין קץ. משלימים אחד את השני, מקבלים בהבנה את אותם סדקים. יוצרים שלם אחד יפה.... בעל האוצר בעד הרמוניה

 

[זאת אני 72]

זו סתימה זמנית

נסגר באמת מתוכנו. לפעמים תוך השתקפות, חידוד, נגיעה, ריאקציה או כל דבר אחר עם מישהו אחר.

 

[בעל האוצר]

לא כל סדק...

צריך לסתום. מספיק לדעת לחיות איתו ולהיות שלם עם עצמך...

 

[זאת אני 72]

מסכימה..

 

[אא ניר]

נקודת האל-חזור.

יש נקודה שבה המודעות העצמית, המבורכת בדרך כלל, הופכת להיות מיותרת ומזיקה. כמו אותו חולה שכבר מזמן הפסיק לנקות את הפצע, ותיכף הוא כבר מגיע לעצם. {כוסאמק, לא מסוגל להתרכז כשהדלת טורקת}

 

[זאת אני 72]

עד שאני בבית אתה מדבר איתי על

חולים??

 

[seg sug]

הזכרת לי משהו על סדקים

כתבתי פה לפני חודשים משהו מתאים: הצל והסדקים

הולכת לידו חובקת אותו, מחייכת אליו והא עצור בתגובותיו הצל שלי הולך פה לידי שומר עלי ואני עליו שלא ילך , שלא אברח הוא בודק את הסדקים שלי, מנסה לחדור בין החריצים ואני עסוקה בלסגור את הפתחים לפעמים הוא מצליח אלי להכנס לפעמים אני מונעת- בדרך נס אבל... חיים אנו ביחד בהשלמה יום אחד צוחקת ובשני בוכה בדרך כלל שמחה. מחייכת לעולם - אני חזקה. (גם הסדקים חיים עימי בשלמות ושלווה)

 

[זאת אני 72]

מזכיר. רק שאני צריכה לעבוד קצת על

ההשלמה.

 

[קטי30]

מקסים סינג'ית הסדקים שלך

כל כך יפים אהפ'תי

 

[מתבוננתי]

תיקון סדקים

והיכן כתוב שיש לתקן סדקים? אני מקפצת מעליהם מלטפת אותם חיה אותם מידי יום... הכי נוח לי הלא מושלם הזה. אם היה מושלם הייתי מתעייפת.