סדנה וירטואלית - אפוקליפטיקה עכשיו

[Grany Weatherwax]

רואה שושנה? כשרוצים אפשר.

ביקורת יותר מפורטת תקבלי בסוף הסדנה.

 

[ויימס]

מה, זהו?

אתה לא הולך להכריח אותי לעשות עוד דברים?

אני מוכרחה לציין שזה היה מאוד פרודוקטיבי, אתה מאוד יעיל. איפה למדת להיות כל כך יעיל?
תודה רבה לך.

 

[Grany Weatherwax]

Glad to be of service

 

[עוץליגוץלי]

באמצע השקשוקה?

איש קטן, אפור ומאובק יצא מוקדם ממשרדו הקטן האפור והמאובק. סגר את הדלת שהשלט הקטן, האפור והמאובק שעליה הכריז "קi", הוריד את הקאנו הקטן האפור והמאובק שלו במורד גרם המדרגות האפרורי והמאובק, ויצא הביתה מוקדם.
הוא הגיע הביתה מוקדם, ובדרך האבק נשטף במי הרחוב. הוא קשר את הקיאק שלו לשביל הגישה, ובוסס לעבר הקומה השלישית. גברת קi, שדוקא היום חזרה מאוחר, המתינה לו בחוסר סבלנות שיוציא את הכלבה לסיבוב. גם הכלבה המתינה בחוסר סבלנות, מקפיצה על אפה כדור ים צבעוני לסרוגין עם חתולה אפורה.
מר קi רתם את הכלבה, ואחרי הצצה דרך הדלת, החליט שחשוך מדי לצאת משם ויצא עם הכלבה דרך החלון. השמש המדברית צרבה את עורו, היה זה ניגוד נעים ליום עבודה במשרדו הקטן, האפור והמאובק.
לאחר שהכלבה עשתה מה שכלבות עושות בסיבוב הערב שלהן, הוא חזר הביתה, חתך חמישה בצלים לבנים, כמה עגבניות אדומות ופלפל ירוק אחד. בזמן שהבצלים רחשו בשמן הזית הריחני, בדק הודעות במחשב, ואכן - המתינה לו הודעה במחשב:"הסדנה שהחמצת - ממתינה לך."

 

[Grany Weatherwax]

מה הרעיון, או הרעיונות, שביססת סביבם את הקטע?

 

[עוץליגוץלי]

תיארתי את הערב של מר קi

כפי שחווה אותו, בהעברה למקום בו החוקים נוזליים. הרעיון - אדם מאובק, מצומק ואפרורי בסוף יום עבודה מאובק, מצומק ואפרורי חוזר הביתה, כאשר בדרך הביתה מתחילה מטאמורפוזה - האבק נשטף, הצבע חוזר, הצימוק סופג נוזלים, הקנו הופך לקיאק ... בניגוד לעבודה שם הכל "קבוע", בבית החוקים מספיק נוזליים - אפשר להוציא את הכלבה למזג האויר (ושעת היום) המועדפים.

אגב, "פספסתי" מלה בהעתקה מכתב היד - הקיאק צהוב.

 

[Grany Weatherwax]

אוקיי

אהבתי מאוד את הרעיון -> בעבודה הכל אפרורי ומאובק, בבית הכל צבעוני ונזיל.

הבעיה היא שזה ממש לא הועבר בקטע הקצר הזה.
תרחיב אותו פי שלוש לפחות, ותחלק אותו לשני חלקים - בחלק הראשון נראה את הערב של מר קו בעבודה, ובחלק השני נראה אותו אחרי שהוא מגיע הביתה.

יש לך רעיון די מגניב, אל תפחד ללכת איתו קצת יותר רחוק.

 

[עוץליגוץלי]

חלק ראשון -

חלק ראשון - איש קטן, אפור ומאובק בחדר קטן, אפור ומאובק.
-------------------------------------------------------------
קרני השמש חדרו בקושי דרך שמשת החלון המאובקת. גרגרי האבק קפאו באור האפור, מנקדים את חלל החדר ככוכבים דלוחים. השלט שעל פתח החדר הכריז "מר קi".
כתם צבעוני בפינת החדר, מושך את עין המתבונן. זה צג המחשב של מר קו, עורך הקוד צובע את הלוגיקה לפי ההכנסה הצפויה לחברה. מול המקלדת האפורה והמאובקת, על כסא אפור, קטן ומאובק יושב איש קטן, אפור ומאובק. באצבעות צמוקות הוא מנצח על כתמי הצבע שעל הצג, עבודה אפרורית יוצרת אמנות מרננת עין ולב, בעקר של בעלי המניות.
גרגרי האבק האפורים רוקדים פתאום. העוזרן האישי רוטט בכיסו של מר קו, ומרטיט את האויר. מר קו מסיט את מבטו מהצג שמאפיר פתאום, הופך אחד עם החדר - אפור כמוהו, מצטמק לאיטו כעינב בשמש. הוא קם מהכסא האפור, והולך על מרבד האבק המכסה את החדר לעבר היציאה. ביציאתו, הוא מנפנף באישור העובד לעבר השעון האפור, ויוצא לחדר המדרגות האפור. בצאתו - החדר מחשיך עוד יותר.

 

[עוץליגוץלי]

ציר שני -

\* מצטער, חשבתי על השמוש בצירים לקיפול הסיפור רק אחרי ששלחתי את הציר הראשון *\

איש קטן חוזר הביתה
--------------------
מר קו יצא מהמשרד לחדר המדרגות, האבק אופף אותו כהילה ונושר לאיטו בחדר המדרגות האפל. הוא ניגש לקאנו האפור והזעיר, מוריד אותו במדרגות, מתישב בתוכו וחותר החוצה מהחנייה אל משעול חרושת הברזל, שם הוא נסחף לאיטו לרחוב הנחושת - צבעה הזהוב העמום מוחזר מפניו הרטובים של כלי השיט הקטן, והלאה משם - לשדרות ראול, עם העצים ירוקי הצמרת ואדומי הפרחים, והלאה - לביתו הצנוע שבפרבר המרוחק.

 

[עוץליגוץלי]

ציר שלישי - הביתה

בחתירות ארוכות, כאלה שניתן להמשיך בהן עוד ועוד, חתר האיש בקיאק הצהוב, לדרך החקלאי שערוגותיה אדומות מפרגים וסגולות מפרחי הסיגלון שהסתחררו באויר הערב, וצבעיהם כמו עונים לצבע המגבעת של מר קו. כמה חתירות אחרונות, והוא קשר את הסירה על הדשא בבית מספר 7. מר קו זמזם באינטרקום המוזהב, להודיע לגברת קו שהוא בחדר המדרגות הורוד, ועלה הביתה, לקומה השלישית. בבית המתינו לו גברת קו, בחולצה פרחונית, והכלבה - מסחררת על אפה כדור ים צבעוני.

\* נראה לי שלהמשיך את זה יהיה הרס *\

 

[Grany Weatherwax]

מקובל

עכשיו תכתוב לי על חלק אחר לגמרי בעיר, עם דמות אחרת לגמרי, שמבטא את אותו רעיון בדיוק - חלק מהיום אפור ומאובק, חלק מהיום צבעוני ונזיל, וכמובן הטריגר שגורם לשינוי (במקרה של מר קו - ההגעה הביתה)

אהבתי את הרעיון של שלושה צירים.

 

[עוץליגוץלי]

ציר ראשון - סוכריות

הכוונות הטובות של וויליאם הרווי, היו מעולות. הסוכריות נראו דרכן כמו גולות צבעוניות, והתפצחו כשהן משחררות אבק צבעוני שזלג אל ילדי הרחוב, מתערבב בדרכו מטה לכדי בועות צבעוניות ומתוקות, בדיוק כפי שאלכסדר גורדון אהב. וויליאם ריסק שורה אחר שורה, גורם לאלכסנדר לקפץ כתיש לעבר הבועות הצבעוניות שריחפו באדי האלכוהול מעל שלוליות המרטיני ושולי הדבש שלהן. אבק של אושר, מתוק, כפי שרק וויליאם ידע לייצר. אלכסנדר היה מאושר.

 

[עוץליגוץלי]

ציר שני - שוקולד

שורות הסוכריות נגמרו, והרווי וויליאם החל לכוון את הנשק העתיק לעבר פסי השוקולד. חמאת קקאו ושוקולד זלגו לרחוב, הזרם סוחף עמו את אבק הסוכריות הצבעוני, חום מגוון בפסים צבעוניים הנמוגים לאיטם, מתערבבים בדומן ליקר השוקולד שזרם כמדמינה אל ביבי הרחוב. אלכסנדר גורדון המאושר ליקק כפי יכלתו, פניו האדומים ושערו הזהוב נעלמים תחת מעטה השוקולד החום. לאלכסנדר, שבקיומו הקודם מרירות חייו הביאה את הג'ין היבש לעולם, מתק השוקולד היה כנקטר האלים. אלכסנדר המאושר.

 

[עוץליגוץלי]

ציר שלישי - אבק

טבלאות השוקולד אזלו, אלכסנדר גורדון המאושר שכב ברחוב שיכור כלוט, כתם חום על האדמה החומה. הארווי ירד בדממה למטה, נעץ את ניביו בצוארו של אלכסנדר, יונק את מתיקות חלומותיו עם הדם המתוק, החום שבוקע מנשקו מיבש את הרחוב הרטוב, מעלה אבק אפור למול השמש הלוהטת, סופה של אפר אפור שצנח לו מעדנות על רחובות התעשיה, יונק את הלחות ומיבש את חדרי העבודה של מתכנתי החלומות, ומחזיר את האיש האפור והקטן למשרדו האפור והמאובק.

\* ואם נדמה לכם שניסיתי להתכתב עם וויימס - אתם צודקים *\

 

[Grany Weatherwax]

מצוין. ועכשיו אני אטריח אותך

בשלושה צירים נוספים.

פעם ראשונה היה מאפור רע לצבעוני טוב.
פעם שנייה היה מצבעוני טוב לאפור רע.
עכשיו אני רוצה לראות צבעוני רע לאפור טוב.

 

[עוץליגוץלי]

ציר ראשון - בלון צהוב וסרט אדום

זרי הפרחים הצבעוניים - הורדים הסגולים, הסיגליות הורודות והרקפות הכחולות נראו לא במקומם בחדר העליז. מתוך הפיניאטה הצבעונית שעל המתלה שליד המיטה, סרט אדום גלש למיטה, מחובר במחט חדה לבלון צהוב. יואבי. קישטנו את החדר שלו שלא יהיה עצוב, מעטה נייר אורז אדום עוטף את הכימיקלים הרעילים, גופו הצהוב נלחם. הפרחים הלבנים בזר שעל ראשו מזכירים את הפסגות הגבוהות, עליהן טיפס בעבר. כעת הוא נלחם. בלון צהוב עם סרטים שקופים ואדומים. השקופים נכנסים, האדומים יוצאים. אפרתי חיוורת בצד, מביטה בצג הצבעוני, מנסה לראות את יואבי, אבל כל שהיא רואה הוא בלון צהוב. וסרטים צבעוניים.

 

[עוץליגוץלי]

ציר שני - בוץ

"יתגדל ויתקדש שמי..." הקול המונוטוני ניסר מול השמיים האפורים, אפרתי מביטה על ערימת הבוץ, הערימה שתחתיה ישכיבו את הבלון הצהוב, את יואבי. מהחדר הלבן לעבר החום, ערירי, בקור שהוא לא מרגיש, הכימקלים כבר לא צורבים את נשמתו, זכרון הסירות בקישון החום מתערבב במוחה הקודח עם צילומי ההרים - פסגות חומות. הבוץ החום מכסה את הקבר, מתפזרים.

 

[עוץליגוץלי]

ציר שלישי - לימבו

חדר קטן ואפור, וגם מאובק. שלוש דמויות קטנות, אפורות ומאובקות יושבות במסדרון ליד החדר. קרני השמש מבקיעות בקושי דרך החלון המאובק, מקפיאות את גרגרי האבק כנשמות בחלל התוהו.
בחדר, על מיטה קטנה, אפורה ומאובקת, תחת השמיכה מוטלת גופה אפורה, מאובקת ומצומקת. בחדר הזה, הזמן נזיל. גם המוות. פה, בלימבו של אפוקליפטיקה, אין חוקים. בחדר הזה, בבניין שבמשעול הברזל, הזמן נוזל אחרת. אפרת מסתכלת ביוחאי ובגילי, והם מסתכלים בה. הדמות שעל המיטה מתמלאת, משתעלת, נושמת. הדמעות שעל פניה של אפרת יוצרות שבילים באבק האפור. האיש האפור קם מהמיטה המאובקת, הוא אפור. לא צהוב, בלי סרטים צבעוניים, בלי כימיקלים מעכלים. יואב יוצא מהחדר, מחייך אל ליאור, ומחבק את אפרתי. יואבי ואפרתי ישיטו את הכרמלית הישנה, תחמוצת האלומיניום שעל התרנים שלה אפורה כאבק, העץ האפור והמאובק סופג את לחות הרחוב בדרכם חזרה לנמל. דמעותיה של אפרת חוצבות שבילים ברחוב, סוחפות אותם לחיים האפורים, המאושרים. בלי בלונים צהובים.

\* לזכרו של "קרישנה" *\

 

[Grany Weatherwax]

בסדר, סיימתי איתך

סך הכל יש לא מעט מקומות לשיפור בקטעים שלך, אבל הם כן מעבירים רעיון וסיפור, וזאת הייתה המטרה.
בסוף הסדנה תקבל ביקורת יותר מפורטת.

 

[ויימס]

לולז! ערפדים שאוכלים שוקולד הם אני!

המוח שלי נשבר ומתוכו יוצאות סוכריות קופצות!