סדנא לאלמנים/ות
מידי פעם, אני מופיעה בפורום ומזכירה לחברים/ות המשתתפים בו שיש אפשרות לקבל עזרה בסדנא שאנו עורכים במסגרת ויצ"ו בפתח-תקווה. סיפרתי לכם שיצאה לדרך סדנא לפני 3 שבועות ואני שמחה לציין שכל המשתתפים (12 במספר) מאוד מאוד מרוצים. היות ואנו משתדלים לשמור על הומוגניות בסדנא, הסדנא הקרובה שאנו רוצים לקיים היא סדנא להורים עם ילדים צעירים (עד צבא) אני שוב חוזרת ופונה אליכם, צרו קשר, אולי תוכלו לקחת חלק בסדנא כזו והיא רק יכולה לעזור לכם !!! הפעם החלטתי לצרף דברים שנכתבו ע"י אחת ממשתתפות הסדנא (בעבר) על מנת לעזור למתלבטים להבין את משמעותה של הסדנא ואת תרומתה הגדולה. ************************************************************************************************************** סדנא לאלמנים/ות בויצ"ו פתח-תקווה (נכתב ע"י רותי קרן באירוע של ויצו בפתח-תקווה - 20.1.09) העובדה שנמחקו מתודעתי ימים, חודשים, ואולי שנה מהתקופה הקשה בחיי, מעידה או על זה שהדחקתי כל כך, או שכוח החיים עז מהכל, או שעברתי תהליך נכון, או אולי כל אלה ביחד. בעלי מיקי מת מסרטן אכזרי בראשו בגיל 59. הוא היה אדם בריא לחלוטין עד גיל 58. יום אחד הוא התלונן שקשה לו לזהות אותיות. לאחר כחודש, על הדלפק במיון נאמר לי שבלי טיפול, נותרו לו שלושה חודשי חיים, עם טיפול כשנה. הלכנו כמובן על האופצייה השנייה. תיאור התחושה, כשהיא מצליחה איכשהו לחדור לתודעה, זה משהו כאילו עמדתי רגע על קרקע מוצקה, ובמישנהו לפתע האדמה נקרעת מתחתיי ואני נופלת ונופלת במהירות האור לתוך תהום שאין לה סוף. כך החלה דרך הייסורים שלנו עד למותו של מיקי לאחר שנה מגילוי המחלה. תהליך הפרידה, הצער והכאב שהחלו עם מחלתו, המשיך לאחריו. מכיוון שממש לא ידעתי את נפשי מרוב צער וכאב, חיפשתי כל דרך להיאחז באיזה זיז על פני התהום ולטפס מעלה, כדי להמשיך לחיות. דיברתי עם פסיכולוגית שלא עזרה הרבה. פשוט בכיתי משהו כמו 23 שעות ביום. חיפשתי קבוצות תמיכה בכל צורה ודרך, חיפשתי חברים וחברות לצרה, קראתי ספרים רבים בנושא, רק כדי למצוא מזור לכאב הצורב. תוך כדי חיפושיי, הגעתי לשמעה של אירית קפליוק מנחת קבוצות, אישיות יוצאת דופן, מדהימה, חברה טובה, יועצת, מאזינה ואמפתית לכל רחשי הלב. נאמר לי שאין מספיק אנשים לפתיחת קבוצה בהנחיית אירית בויצו פ"ת. נרתמתי למשימה והצלחתי לאתר ולארגן קבוצה (צריך כ- 12 אנשים) קיימנו 3 מחזורים של סדנא ועד היום אנו ניפגשים אחת לחודש. אירית המנחה המדהימה וכל החברים והחברות החדשים שהכרתי עזרו לי לטוות אט אט את חוט חיי מבראשית. כשאני מסתכלת לאחור על כל התהליך שעברתי בזכות אירית והחברים החדשים התומכים זה בזה כמעט שלוש שנים, אני מבינה שיש לי משפחה נוספת על משפחתי . בזכות מה שעברתי בקבוצות (הסדנא בפתח-תקווה והוולנס- ליד האגודה למלחמה בסרטן) אני חיה את החיים, לא רק שורדת אותם. משתדלת לעזור לאחרים במצבי. לפני כשנה וחצי הקמתי עם נשים נוספות קבוצה חברתית לאלמנות ואלמנים הפועלת בהצלחה בחסות ויצ"ו פ"ת אני עוסקת בפעילויות רבות ומגוונות בזכות הכוח והעוצמה שקיבלתי. אני מכירה בערכי כאישיות אינדיוודואלית נפרדת מבעלי שאיננו עוד. אני כותבת, רוקדת, מצלמת נוסעת לחו"ל, בקיצור חיה. ************************************************************* חברים/ות המעוניינים לקבל פרטים מוזמנים לפנות אלי 052-6864668 נילי
מידי פעם, אני מופיעה בפורום ומזכירה לחברים/ות המשתתפים בו שיש אפשרות לקבל עזרה בסדנא שאנו עורכים במסגרת ויצ"ו בפתח-תקווה. סיפרתי לכם שיצאה לדרך סדנא לפני 3 שבועות ואני שמחה לציין שכל המשתתפים (12 במספר) מאוד מאוד מרוצים. היות ואנו משתדלים לשמור על הומוגניות בסדנא, הסדנא הקרובה שאנו רוצים לקיים היא סדנא להורים עם ילדים צעירים (עד צבא) אני שוב חוזרת ופונה אליכם, צרו קשר, אולי תוכלו לקחת חלק בסדנא כזו והיא רק יכולה לעזור לכם !!! הפעם החלטתי לצרף דברים שנכתבו ע"י אחת ממשתתפות הסדנא (בעבר) על מנת לעזור למתלבטים להבין את משמעותה של הסדנא ואת תרומתה הגדולה. ************************************************************************************************************** סדנא לאלמנים/ות בויצ"ו פתח-תקווה (נכתב ע"י רותי קרן באירוע של ויצו בפתח-תקווה - 20.1.09) העובדה שנמחקו מתודעתי ימים, חודשים, ואולי שנה מהתקופה הקשה בחיי, מעידה או על זה שהדחקתי כל כך, או שכוח החיים עז מהכל, או שעברתי תהליך נכון, או אולי כל אלה ביחד. בעלי מיקי מת מסרטן אכזרי בראשו בגיל 59. הוא היה אדם בריא לחלוטין עד גיל 58. יום אחד הוא התלונן שקשה לו לזהות אותיות. לאחר כחודש, על הדלפק במיון נאמר לי שבלי טיפול, נותרו לו שלושה חודשי חיים, עם טיפול כשנה. הלכנו כמובן על האופצייה השנייה. תיאור התחושה, כשהיא מצליחה איכשהו לחדור לתודעה, זה משהו כאילו עמדתי רגע על קרקע מוצקה, ובמישנהו לפתע האדמה נקרעת מתחתיי ואני נופלת ונופלת במהירות האור לתוך תהום שאין לה סוף. כך החלה דרך הייסורים שלנו עד למותו של מיקי לאחר שנה מגילוי המחלה. תהליך הפרידה, הצער והכאב שהחלו עם מחלתו, המשיך לאחריו. מכיוון שממש לא ידעתי את נפשי מרוב צער וכאב, חיפשתי כל דרך להיאחז באיזה זיז על פני התהום ולטפס מעלה, כדי להמשיך לחיות. דיברתי עם פסיכולוגית שלא עזרה הרבה. פשוט בכיתי משהו כמו 23 שעות ביום. חיפשתי קבוצות תמיכה בכל צורה ודרך, חיפשתי חברים וחברות לצרה, קראתי ספרים רבים בנושא, רק כדי למצוא מזור לכאב הצורב. תוך כדי חיפושיי, הגעתי לשמעה של אירית קפליוק מנחת קבוצות, אישיות יוצאת דופן, מדהימה, חברה טובה, יועצת, מאזינה ואמפתית לכל רחשי הלב. נאמר לי שאין מספיק אנשים לפתיחת קבוצה בהנחיית אירית בויצו פ"ת. נרתמתי למשימה והצלחתי לאתר ולארגן קבוצה (צריך כ- 12 אנשים) קיימנו 3 מחזורים של סדנא ועד היום אנו ניפגשים אחת לחודש. אירית המנחה המדהימה וכל החברים והחברות החדשים שהכרתי עזרו לי לטוות אט אט את חוט חיי מבראשית. כשאני מסתכלת לאחור על כל התהליך שעברתי בזכות אירית והחברים החדשים התומכים זה בזה כמעט שלוש שנים, אני מבינה שיש לי משפחה נוספת על משפחתי . בזכות מה שעברתי בקבוצות (הסדנא בפתח-תקווה והוולנס- ליד האגודה למלחמה בסרטן) אני חיה את החיים, לא רק שורדת אותם. משתדלת לעזור לאחרים במצבי. לפני כשנה וחצי הקמתי עם נשים נוספות קבוצה חברתית לאלמנות ואלמנים הפועלת בהצלחה בחסות ויצ"ו פ"ת אני עוסקת בפעילויות רבות ומגוונות בזכות הכוח והעוצמה שקיבלתי. אני מכירה בערכי כאישיות אינדיוודואלית נפרדת מבעלי שאיננו עוד. אני כותבת, רוקדת, מצלמת נוסעת לחו"ל, בקיצור חיה. ************************************************************* חברים/ות המעוניינים לקבל פרטים מוזמנים לפנות אלי 052-6864668 נילי