סדנאות rdi באביב הבא

תרגום סימולטני וחומר כתוב

הסדנאות תהיינה באנגלית אך תהיה אפשרות לתרגום סימולטני. כל החומר המודפס שיחולק יהיה בעברית ואנגלית. דורון
 
סדנאות rdi באביב הבא

שלום לכולם. מתגבשת אפשרות לארח בארץ את ד"ר סטיבן גוטשטיין, אחד המומחים הגדולים בעולם בתחום הטיפול באוטיזם ואספרגר. למי שלא מכיר מומלץ לבקר באתר http://www.connectionscenter.com ד"ר גוטשטיין הביע נכונות להגיע לשלוש סדנאות. הראשונה בת יומיים והיא סדנת היכרות עם תחום ה- RDI -relationship development intervention להורים ומטפלים. הסדנה השניה - סדנה לבניית תוכניות ביתיות, בת 4 ימים להורים מטפלים ומקצוענים. הסדנה השלישית, בת 4 ימים מיועדת ל-20 משפחות שמעוניינות לעבוד לפי שיטת הטיפול. הביקור מתוכנן לאביב 2005 ומותנה במספר מספק של משתתפים. העלויות עדיין לא ברורות ותלויות ביכולת לגייס ספונסרים ותורמים למטרה. בשלב זה אבקש את מי שהנושא מעניין אותו לשלוח לי מייל אישי. בברכה דורון זוהר
 
ועוד קצת מידע על RDI מהרשת והפורום

שלום דורון, היותוהורים רבים מתחלפים פה מדי פעם, כדאי לעדכן קצת יותר על מהותהשיטה וייחודה. אני ממש איני מומחית בנושא, אך אני יודעת לשלוף מידע... ולכן אני מעתיקה לכאן, חלק מהמידע שחילקת איתנו בעבר בפורום, כך שידע על מה מדובר. אז הנה:rdiו דורון זוהר / אוטיזם אספרגר ו-PDD ו 02:53 | 07/01/20 ממש לא קל להציג שיטת טיפול בצורה כזו, מה עוד שאני לא מוסמך ללמד אותה. אני יכול לנסות להציג בפניכם את הרשמים שנחקקו אצלי מסיכום הספר solving the relationship puzzle ומשהשתתפות בשתי סדנאות של ד"ר גוטשטיין. שיטת RDI הד"ר משווה בין אינטרקציה טכנית, למטרת סיומה וקבלת המחזק, לאינטרקציה בה הילד יכול להפיק הנאה מעצם היווצרותה, כלומר מהחוויה הספונטנית של הדדיות וקשר. בהמשך משווה גוטשטיין את הציפיה למשהו ידוע מראש לידיעה חלקית של העתיד להתרחש. כללי מסגרת מול תסריט סגור של משחק. ההשוואות האלה באות כדי לפתח את החוויה הרגשית על חשבון תפקוד מוכתב וצפוי במצבי משחק בסיסיים. עיקרון נוסף וחשוב הוא פיתוחה של שפת גוף וקשב להבעות פנים. העברת האחריות לילד במקום ריצה אחריו. הפיכתו לשותף שווה באינטרקציה באמצעות ביום של תקלות שמכריחות אותו להישאר קשוב ולהגיב בקשר עין. התהליך מיועד להפחית את השימוש במילים במקום בו הבעות מספיקות. העקרונות הטכניים של השיטה מדברים על בניית סביבה נקיה מרעשים וגירוים, כדי לשלוט כמה שאפשר במסיחי דעת אפשריים. הגברה הדרגתית ומבוקרת של כמות ומורכבות המשחקים ושמירה על רמה גבוהה של עניין והתלהבות תוך שימוש באמצעי תיחום ומיקום פשוטים כמו סרטי סימון, חישוקים וכריות. הקווים המנחים לחוויה משותפת אותם מפרט גוטשטיין כוללים: 1. קביעת מטרת הפעילות. קביעת רמת השליטה המשותפת הדרושה. 2. מספר קטן של משחקים כדי שהעיסוק בכללים יהיה מועט. 3. פשטות. מספר קטן של משתנים. 4. קביעת רגעי השיא במשחק. 5. שימוש בשפה כדי לכרוך רגש - שירה, דקלום וכו'. 7. הגבלת שפה במקום בו שפת גוף והבעות מספקות. דוגמא למטרות ברמה ההתחלתית: 1. תשומת לב - מרכז ההתעניינות יהיה בקשר עין והבנת רמזים. 2. קשר העין ישיג רגיעה וחיזוק. 3. הילד יושפע מקשר העין או ממילת עידוד. 4. חיברות - הילד יחפש מבט לאישור והסכמה. 5. הילד יהיה ער להופעת אדם נוסף בסביבה. 6. שיתוף חווייתי - הילד ישיג ריגוש מהצגת גירויים חדשים. 7. הילד יהנה ממשחק ספונטני שלא על מנת לקבל פרס. 8. הילד יבצע תפקידים במשחק בזמן נתון ובשליטת המטפל. דוגמאות לתרגילים בשלב הבסיסי: קריאת פרצופים ל"מהר-לאט, חזק- חלש" וכד' בניה משותפת באבנים - אחד מביא, השני מסדר, נשיאת חפצים משותפת, קפיצה יד ביד אחרי ספירה משותפת 1,2,3. עליה הדרגתית במורכבות האינטרקציה יכולה להגיע בשלבים המתקדמים יותר, לכך שהילד מבחין שמחשבות, הבעות, רגשות ורעיונות הם מרכיבים קריטיים לחוויית השיתוף, ולכן יש לו מוטיבציה גבוהה להתחלק בחוויות אלה. הילד מראה התעניינות ורוצה לדעת מה החבר שלו באמת חושב ומרגיש (primary of mind). לטעמי מותאמת השיטה לאספרגרים, לאוטיסטים בתפקוד גבוה או לכאלה שזקוקים להרבה סביבת לימוד טבעית ומתקשים בלימוד אינטנסיבי בסגנון aba. יש בשיטה רעיונות נפלאים ומלאי יצירתיות שמיועדים לאינטרקציה חברתית 'רגילה', כלומר עידוד תחושות ויצרים שילדי pdd מתקשים בזיהוים, כמו תחרותיות, הישגיות והכלת הזולת (theory of mind). עבור ההורים יכול הספר לשמש גם כבסיס אופרטיבי לבנית תוכניות אישיות וגם, וכאן גדולתו - לעידוד החשיבה היצירתית ולהבנה טובה יותר של חידת הpdd. מקווה שעזרתי דורון ועוד אחד: "לא הרבית בפרטים אודות מצבו של הילד - יכולותיו וכד' אבל נראה לי, שלפחות לתקופה מסוימת צריך לשקם את אמונו ולעבוד איתו על תחומי חיברות כך שיוכל לשוב ולתפקד בחברת ילדים ומורים. החומר האקדמי יכול להוות שלד לבניית התכנית הביתית, אבל את מרכז תשומת הלב הייתי שם על שיתוף פעולה, משחקים, פיתוח יצרים כמו הישגיות תחרותיות, השגת תשומת לב, עזרה ועוד תחומים בהם הדגש הוא על אינטרקציה מיטיבה, כלומר, היעד הוא שהילד יבין ששהות משותפת מיטיבה את מצבו. אני ממליץ לילדים בתפקוד גבוה את תוכנית הrdi של ד"ר סטיבן גוטשטיין, עליה אפשר ללמוד בספרו solving the relationship puzzle, שלצערי עדיין לא תורגם לעברית." ואחרון: תפקוד גבוהו דורון זוהר / אוטיזם אספרגר ו-PDD ו 12:06 | 23/12/20 נויה מתחילים ברכישת הספר (דרך אמזון, ברנס & נובל וכיוב'), אפשר גם להשתתף בסדנאות שד"ר גוטשטיין עורך מדי פעם ברחבי ארה"ב (מצ"ב לינק לאתר שלו). אני סיכמתי לי ראשי פרקים של הספר בעברית ואשמח לשתף. בברכה דורון נראה לי שזה מספיק... תלמה.
 
מחקר חדש על יעילות השיטה

מצ"ב קובץ מחקר חדש שבדק שתי קבוצות ילדים בעלי נתונים דומים. קבוצה טופלה בRDI, לעומת קבוצה שטופלה בשיטות אחרות. הממצאים בהחלט מעודדים. נא לא להיבהל מהדרך המדעית שבה מוצג המחקר. יש מספיק מידע מרתק גם לקורא הממוצע. המון תודה למיכל שתרגמה. בברכה דורון
 

אמא יעל

New member
שאלה: עד כמה שונה מגרינשפן?

שלום דורון, הגישה כפי שתיארת אותה נדמית קרובה לזו של גרינשפן. האם אתה יכול להצביע על הבדלים מהותיים? על פניו אשמח מאד להתעדכן לגבי הסדנאות (לא מצליחה לשלוח לך מסר אישי משום מה....) תודה רבה.
 
גרינשפן לעומת rdi

יעל וכולם אני לא מומחה לגרינשפן כך שההשוואה מבוססת רק על הספר שלו ועל סמך התרשמות מכמה ילדים שעובדים בשיטה. מהורים שמכירים את שתי השיטות (אותם פגשתי בארה"ב) שמעתי יותר מפעם את הביטוי "גוטשטיין זה גרינשפן למתקדמים". אבני היסוד של גרינשפן עליהן מושתתת השיטה בהחלט נוכחות בגישתו של גוטשטיין וביישום השיטה יש דמיון גם בין הצעות המשחק השונות. בגדול עוסקות שתי השיטות בנירמול התחום הרגשי באמצעות משחק שהוא שדה הלימוד האטרקטיבי ביותר עבור ילדים. ההבדלים העיקריים בגישה הן שבעוד שגרינשפן עובד על התפתחות רוחבית ואיכות הזמן המשותף של הילד עם ההורה ו\או המטפל, גוטשטיין מסמן מטרות ומטרות ביניים מאוד ברורות ומציע משחקים פשוטים ומובנים כדי להשיג את המטרות האלה - קשר עין למשל, שיתוף פעולה נקודתי, חוויית משחק משותפת יחידה וכן הלאה. בחומרים של גוטשטיין אפשר למצוא שפע של תרגילים ומשחקים לכל רמה, הבנויים בצורת רעפים - ברגע שהושגה מטרה ראשונית ופשוטה, אפשר לעלות רמה, לסבך קצת את הכללים ולבקש מורכבות נוספת. במידה של קושי אפשר תמיד לחזור לשלב הקודם במשחק. אם נשים לב נראה שזו דרך ההתפתחות הטבעית של ילדים רגילים, ואולי כאן היופי של השיטה. היא אינה מקבעת ילדים בתוך הלקות שלהם אלא מנסה, ע"י שינוי הרגלים, להפוך את הילד לבעל יכולת חברתית תקינה. מקווה שזה עזר, ובכל מקרה אני ממליץ שוב לבקר באתר כדי להתרשם. בברכה דורון
 
למעלה