סגנונו של סונדהיים

[אליעד לוטן]

סגנונו של סונדהיים

בהמשך לתגובה בנושא : כדי לחדד את הדיון, אעלה מספר טענות - בניגוד ללויד וובר שינק את השראתו ממוזיקת הרוק הבריטי, סונדהיים צמח מסגנון טין-פאן-אלי הניו-יורקי. אולם קשה לייחס לו את המסחריות שאפיינה סגנון זה. סונדהיים נחשב ממשיכיהם של גרשווין וארלן, אך אין באמתחתו להיטים בסדר גודל שלהם. סונדהיים חיבר גם מוסיקה לסרטים, אך האם לנעימה מתוך הסרט "סטביסקי" (של אלן רנה) יש חיים משל עצמה? אתחיל בזה שמורו הנערץ של סונדהיים, מלחין האוונגרד מילטון בביט, אמנם ניתח ביחד איתו סימפוניות של מוצרט, אך לא יכל לתת לו דוגמא אישית בחיבור מלודיה קליטה למשל, מכיוון שהוא בעצמו מלחין א-טונאלי. סונדהיים מעיד על עצמו שאם לא היה מוסיקאי, היה הופך למתמטיקאי. אולי בכך טמונה הסטואיות שלו...

 

[Yentl]

הרשה לי לא להסכים

סונדהיים דווקא צמח מהשמרן שבשמרנים ועם זאת החדשן שבחדשנים - הלא הוא אוסקר האמרסטין, שיחד עם ריצ'רד רוג'רס שינה את פני המחזמר עם "אוקלהומה". סונדהיים מספר בעצמו בכל הזדמנות כי הוא הפך למה שהפך כדי להיות דומה לדמות אב הנערצת עליו, ואם היה האמרסטין נגר, היה נהפך גם הוא לנגר. (ואז דמיינו לעצמכם איפה היה המחזמר כיום!!). הוא הכי מושפע ממנו, והוא ממשיכו. עוד משהו שאני חושבת שאתה לא מדייק בו הוא המסחריות. אני מסכימה איתך שהיא לא מאפיינת את סונדהיים, אבל אי אפשר להגיד שאין לו להיטים בסדר גודל של גרשווין וארלן (זו גם השוואה לא פיירית, שכן הם מעידן אחר, בו ברודווי היה עמוק במיינסטרים של ארה"ב ולשירים ומחזות זמר היתה הרבה יותר חשיפה לכלל האוכלוסיה). מה עם Somewhere מ"סיפור הפרברים"? (הוא אמנם כתב רק את המילים, אבל זה עדיין שיר שלו) Send in the Clowns? Putting it Together? כל GYPSY? בסדר, הם לא סטנדרטים, אבל כמו שאמרתי, ההשוואה עצמה לא פיירית. ואנדרו לויד וובר לא נחשב.

כנראה שאני לא מבינה אותך כל כך. מה אתה מנסה להוכיח? שהוא לא גאון? או סתם לחמם את הדיון? אני לא שואלת בכעס, אני באמת מנסה להבין.

אני חושבת שהעובדה שהוא לא מובן על השמיעה הראשונה הופכת אותו לעוד יותר מבריק.

 

[אליעד לוטן]

תגובה

אני שמח שיש היענות להודעה. אני בדרכי כעת לרסיטל מוסיקה ספרדית לזמרת ופסנתרן במרכז ענב, אבל אני מבטיח להגיב בהמשך על הודעתך המנומקת.

 

[Yentl]

תהנה! ../images/Emo13.gif

 

[אליעד לוטן]

חזרתי מהקונצרט

נהניתי מהרסיטל, בייחוד מההדרן האחרון של הזמרת עם הקסטנייטות. אני חושב שהמוזיקה שבוצעה שם יכולה לקשר אותי לדיון הנוכחי. שמתי לב שמלחינים ספרדיים רבים (רודריגו, טורינה ואוברדורס למשל) פעלו במאה ה- 20 אך חיברו מוזיקה טונאלית, רומנטית, כזאת שאפיינה את המאה ה- 19 ולא ברוח תקופתם. ההליכה הזאת 'בין הכסאות' מאפיינת אותם ומרמזת אם כבר ניחשתם על מחשבותיי לגבי סונדהיים. אכן, המנטור של סונדהיים היה אוסקר המרשטיין. ממנו הוא ספג את מסורת הכתיבה לבמה, content dictates form כלשונו, אך מצד שני הוא מאתגר את הקהל בנושאים קונטרוורסליים. אכן, סונדהיים פעל במחצית השנייה של המאה ה- 20, תקופה שבה מכשיר הטלוויזיה בראש ובראשונה צבר פופולריות וכירסם באותו קהל יעד של מחזות הזמר. אני חושב שייחודו של סונדהיים טמון בכך שהוא יושב על קו התפר, ואולי משום כך כה קשה לתפוש אותו, לפחות בשמיעה ראשונה. מהי יצירתו "סוויני טוד"? מחזמר? אולי אופרה? יובל זמיר הגדיר את "מוזיקת לילה זעירה" לא כמחזמר, אלא כקומדיה מוזיקלית אם אני לא טועה. קצרה היריעה מלהכיל בדיון את הז'אנרים שעושה בהם סונדהיים שימוש, כגון : מינימליזם, פויינטליזם, תיאטרון קבוקי וכו'. הפואנטה שלי היא שקשה להגדיר את יצירתו של סונדהיים כפופולרית, מסיבות שכבר ציינתי. באותה מידה, לצערי, כנראה שקשה גם להגדיר את יצירתו כמוזיקה אמנותית וכו' בין השאר מהסיבה שסונדהיים לא מתזמר את מחזותיו, דבר שלא עומד בחוקי הז'אנר. סונדהיים, אני מת עליך, אבל קשה איתך...

 

[netmaster1]

אבל ההשפעה של סונדהיים מורגשת הרבה מעבר

לאופן והדידקטיות שהוא כותב את המוזיקה שלו. אי אפשר להפריד את סונדהיים המלחין מסונדהיים הלירקן. אני חושב שהוא בין המלחינים האחרונים שלא ממחזר את המנגינות שלו אלא כותב אותן במיוחד לטקסטים שאותם הוא רוצה להעביר בשיר. בגרסת המארז המיוחדת של פאנטום האופרה היה ראיון עם אחד האנשים שכתבו את המילים הנוספות לשירים בפאנטום, ברח לי השם שלו, אבל הוא כתב את המילים ל Notes ולשירים הפחות מפורסמים, והוא העלה את הטענה הנכונה שכשהמלחין רואה שמנגינה מסויימת לא מסתדרת עם המחזמר אפשר פשוט לשמור אותה בצד ולחכות למחזמר שהיא תתאים לו יותר, בעוד שאי אפשר להכניס את המילים של השיר "אוקלוהמה" למחזמר "פאנטום האופרה" ואני זוכר שקראתי די מזמן ראיון עם סונדהים ובאמת שאלו אותו על שיטת העבודה שלו, אם הוא כותב קודם כל את המילים או קודם את המנגינה, והאם הוא משתמש לפעמים ב"Scrambled Egges" והוא אמר שהוא עושה הכל בישיבה אחת, מילים ומוזיקה ביחד נועדו וביחד יכתבו. כמו שהוא כתב את Send In the clowns בלילה אחד, האיש פשוט גאון. אגב שאלה מעניינת לא פחות היא לגבי הניאו-סונדהימיסטים(וסליחה אם לעוד מישהו יש פתאום אסוציציות שואתיות) אבל אני רואה לדוגמה בWilliam Finn כמי שמושפע רבות ומכניס אלמנטים סונדהימיסטים מובהקים ליצירות שלו, אם לא לקבוע שהוא ממשיך דרכו.