סגנונות בג`אז

[בירלי]

סגנונות בג`אז

אז אני מבין שזה התחיל מראג לדיקסילנד, ואחר כך לביג באנד לביבופ, ופה אני נתקע. מה זה בעצם הרדבופ ופרי ג`אז? איך נקרא הסטייל של קולטרין (החומר היותר מאוחר שלו) ?אם מישהו יכול לכתוב דוגמאות מובילות לסיגנונות אלו (הרדבופ פריג`אז) תודה

 

[xero1]

מזה משנה?

אבל אם אתה רוצה לדעת יש את האתר allmusic שם כתבו לך על כל סגנון ותת-סגנון את המאפיינים שלו, ורשימה של אומנים גם.. לך על זה

 

[בירלי]

זה משנה לי

כי שנים אני מאזין בעיקר לביבופ ורציתי לקדם את האוזן האלה אם בכלל מדבר אלי סגנונות אחרים (חוץ מפיוז`ן שאני אוהב עד גבול מסוים) תודה בכל אופן

 

[elich]

ornette coleman

היה מבין חלוצי הפרי ג'אז כמו כן דון צ'רי ואפילו היה לו אלבום שהוקלט עם קולטריין - מומלץ

 

[Shards]

אמממ...

אמנים מובילים בפלגים שונים בג'אז....... ככה: אם בא לך ג'יפסי ג'אז - דג'ינגו ריינהארדט, מומלץ במיוחד קטע בשם Nuages, וכל דבר שהוא הקליט עם הכנר Stephan Grapelli. אם אתה בראש של בוסה נובה - אנטוניו קרלוס ג'ובים, Desafinado, How insensitive, וכו'... פרי ג'אז, אני אמליץ לך על ביצוע של מיילס וקולטריין לקטע בשם Freedom Jazz Dance. ג'אז פ'אנק - כל דבר של מרקוס מילר, בפרט הביצוע שלו לRed Baron, וקטע בשם Run for Cover. פיוז'ן (נסה, מה אכפת לך?) פרוייקט של דניס צ'יימברס, ויקטור ווטן וגרג האוו בשם Extraction. ביג בנד - כל דבר שדיוק אלינגטון הלחין ועיבד - זה טוב. במיוחד Satin Doll. בלוז ג'אז - ת'לוניוס מונק - Blue Monk. מייקל ברקר - Tenor Madness. אם בא לך עוד, תגיד - אין לי בעות להמשיך לחפור פה עומרי.

 

[CAB2]

כמה דברים

קודם כל Extraction - בין הדברים הטובים ששמעתי. את מרכוס לא הייתי מגדיר כג'אז פאנק אלא יותר כפיוז'ן עם גרוב טוב (על מי מינור תמיד

) וTenor Madness זה של סוני רולינס והייתי משייך את זה כבר לתקופת ההארד בופ

 

[Shards]

כן,

אבל אהבתי יותר את הביצוע של מייקל ברקר מאשר המקורי, ואני לא יכול להמליץ על Blue Monk בלי להזכיר גם את מאדנס כי ההרמוניות אותו דבר בדיוק P: עומרי.

 

[CAB2]

באמת?

אני גם אוהב את הביצוע שלו לOleo אבל עדיין קצת מפריע לי העניין בגלל שהוא פיוז'ניסט (חוץ מבדיסק האחרון לפני מותו שאני מאוד מקווה ששמעתי) ולכן זה נחמד שהמוזיקה הזו השפיעה עליו, אבל כשהוא מנגן אותה זה לא הכי יושב לטעמי

 

[Shards]

ברקר לא סתם עוד פיוז'ניסט

שמע את Tales from the Hudson שהוא עשה עם מק'קוי טיינר ופט מת'יני... ג'אז לכל דבר.

 

[CAB2]

תראה

סתם הוא לא עוד פיוז'ניסט הוא גם לא כרגע לדעתי אין טנוריסט שהתעלה עליו, הוא בעצם לקח את מה שהביא קולטריין (ועוד הרבה סקסופוניסטים אבל מושפע בעיקר ממנו) ולקח את זה הלאה לשלב הבא גם מבחינת סגנון וגם מבחינת רמה (האמת שגם הבסיסט ריצ'ארד בונה עשה את זה עם ג'קו והיום בכלל לא רואה אותו) אבל בכל מקרה, רוב הפיוז'ניסטים האלה, מרוב שנכנס לסגנון איבדו לאט לאט את הג'אזיסטיות שהייתה להם, פשוט תלוי כמו הם נכנסו לפיוז'ן אפשר לראות לדוגמה את מייקל ואת צ'יק קוריאה שתתן להם לנגן ג'אז מסורתי, פשוט, סווינגי, זה פשוט לא יישמע כמו ג'אזיסט ספציפית צ'יק קוריאה שכתב קטע בהשפעת הפסנתרן באד פאוול וקרא לו על שמו, קטע סווינג שמה שבאמת עצוב זה שהנגנים שאיתו מאלתרים עליו יותר טוב ממנו, כי הוא לא מאלתר על זה בג'אזיסטיות, אפילו מינימלית, בקושי אפשר למצוא פראזה אחת שאפשר לשייך לסגנון לעומתם נגנים אחרים שנכנסו לפיוז'ן כמו רנדי ברקר וגארי ברטון (סתם דוגמאות של נגנים שמנגנים ביחד עם צ'יק ומייקל ורואים את ההבדל הזה ביניהם) נשארו עם הג'אז בדמם, כך שלא משנה מתי ייתנו להם לנגן את הסגנון וכמה שנים הם לא ייגעו בו לפני כן, הם תמיד ישלטו בו הרבה יותר טוב מרוב הנגנים.

 

[שבלוז]

מה זה "ג'אז מסורתי, פשוט, סווינגי"?

 

[Shards]

זה בדיוק מה שזה נשמע...

אני מסכים עם CAB לגבי צ'יק ולגבי התאוריה שפיוז'ניסטים לפעמים נשאבים לתוך זה ומאבדים את הג'אז, אך אני לא מסכים עם הטענה שזה מה שקרה למייקל ברקר. מי שצריך הוכחות - אשמח לשלוח במסנג'ר [email protected] את האלבום Tales from the Hudson - ותראו בעצמכם עומרי.

 

[שבלוז]

אני מבין שבאד פאוול זה מוזיקת סווינג פשוטה

בהחלט, בשביל מוזיקת סווינג מורכבת תקשיב לג'לי רול מורטון וללואיס ארמסטרונג בשנות העשרים!

 

[CAB2]

אני לא אומר שזו מוזיקת סווינג פשוטה

אני אומר שכשתשמע את צ'יק קוריאה מנגן קטע בהשפעת באד פאוול תבין על מה אני מדבר. אני מתכוון שברגע שאותם נגנים שוכחים מאיפה הם באו ומי הנגנים שהשפיעו עליהם ועזרו להם ליצור את הסגנון שהם מנגנים, זה פשוט נשמע רע. לכן מרגיש לי כאילו הם צריכים לחזור לנגן את הג'אז המסורתי והפשוט ולשכוח את הטירוף הזה שהם יוצרים. צ'יק קוריאה הושפע מאוד מהרבה פסנתרנים מתקופות עתיקות יותר לג'אז המסורתי ומשם לביבופ, הוא טוען שבאד פאוול השפיע עליו במיוחד ושומעים את זה בנגינה שלו, אבל, אם הוא שוכח את כל הסווינג הפשוט שהוא ניגן בעבר הוא לא יוכל לנגן באד פאוול כי גם לבאד היה את אותו "שטיח" מתחתיו, כמו שאי אפשר פשוט להתחיל את הפיוז'ן משנות ה70 כי בלי השנים שלפני כן הפיוז'ן לא היה קיים. ובקשר לברקר, אני לא חושב שהוא היה כל כך רחוק כמו צ'יק קוריאה, אבל הטירוף הפוליריתמי הזה, פשוט לא מרגיש ג'אז במיוחד..

 

[שבלוז]

אולי זה משום שאתה מצפה מצ'יק קוריאה

מה שצ'יק קוריאה לא רוצה לעשות... קוריאה כבר עשה את הדברים הללו באמצע שנות השישים עם בלו מיטשל. אם הוא עושה היום טריביוט לפאוול איזה סיבה יש לו לנסות לשחזר את עצמו מלפני 45 שנים? למה שלא ינסה לקחת את פאוול ולבצע משהו עדכני שמתאים יותר לצ'יק קוריאה של היום?

 

[CAB2]

בשנות השישים

הוא היה לוקח את פאוול ועושה משהו עדכני של צ'יק קוריאה או למעשה מכניס את "צ'יק" עצמו לאלתור אך היום, הוא שכח לגמרי מה הוא למד מבאד, ובכל זאת מנגן את הקטע שכתב לכבודו בהופעות אם תשמע את הסולואים שלו פשוט תבין שבכלל לא ברור איך להגיע לרצף הרעשים האלו לא בדיוק סווינג (לא הסגנון אלא צורת הנגינה) לא ממש בי בופ פשוט לנגן פיוז'ן "כבד" על ביבופ קליל

 

[xero1]

אז כנס לאתר שנתתי לך

 

[CAB2]

HARD BOP

האמת שזו בעצם התקדמות של הביבופ הטהור, קצת יותר מתוחכם לא שהביבופ לא היה מתוחכם, אך ההארד בופ דרש מהרבה כלים שרק היו ברקע בתקופת הבי בופ. אבל זה כבר שולי, אפשר לקרוא על זה בויקיפדיה. אז מה שאני ממליץ באזור ההארד בופ זה קודם כל Clifford Brown עם חברו Max Roach שלטעמי מסמל את ההארד בופ הטהור, קטעים כמו Joy Spring, Daahoud וJordu שלא ממש שלו, אך ביצע זאת הרבה. בנוסף ממליץ על Art Blakey והג'אז מסנג'רס שגם היו מהחלוצים. אם מעבר לשני אלה אתה מחפש רשימה ארוכה אז הנה: Cannonball Adderley ואחיו Nat Horace Silver Freddie Hubbard J. J. Johnson Hank Mobley Duke Jordan Wynton Kelly Lee Morgan

 

[בירלי]

יש לי

את things are getting better ‎ של קנונבול ומילט ג`קסון אלבום נפלא

 

[CAB2]

מסכים בהחלט ../images/Emo45.gif