לדוגמא אני יותר אוהב את הסגנון הקולומביני החושני הישן בלי יותר מידי תרגילים (סיבוב וחצי בקושי) הרבה רומנטיקה ושמחה. כל אחד מתחבר למשעשה לו את זה. גם אני בין הסולדים של ה L.A מסיבה של הפוזה וכל זה ולדעתי חסר שם נשמה (לפחות אצלנו בארץ. בארה"ב ועוד איך ראיתי הרבה נשמה בריקוד ולא רק פוזה שזה חלק בלתי נפרד מהסגנון). הסגנון הקובני ובמיוחד המוסיקה למדתי לקבל ולאהוב רק שטיילתי בקובה וראיתי להקות קובניות. הסגנון הניו יורקי (סגנון על 2) הוא סגנון מדהים רק חבל שהוא לא נכנס עוד לארץ (או שלא הצליח לא הייתי כאן שנתיים וחצי) בשורה התחתונה הכל זה סלסה וזה מה שאנחנו אוהבים.
