../images/Emo127.gif../images/Emo65.gif../images/Emo24.gif
ממש כיף, כי את יודעת, לא מזמן ובעצם, כל התקופה האחרונה משהו כמו שנתיים ימים, אני לא מפסיקה לפגוש אנשים מהעבר הרחוק שלי, החל מימי בית הספר העליזים, עבור דרך כל השנים שחלפו מאז ועד אנשים שפתאום נותק עימם הקשר והנה הם מופיעים לי בהפתעות. אז יש שנדמה לי למראה אותם אנשים, שהחיים אצלם הוקפאו לתוך תמונת סטילס, כזה.. שום שינוי, אותם הרגלים, אותה חזות ויזואלית, אותן מילים שמחזירות הרבה מאד אחורה, וכשאני מביטה רגע על עצמי לנוכח המפגשים הללו ורואה את הדרך הארוכה כל כך שעשיתי מאז, כל שאפשר הוא לחייך, לטפוח לעצמי על השכם, לחבק את החיים ולהודות לכל מי שרק אפשר על המסע המופלא הזה. לעיתים בעיצומם של קשיים, נדמה שהכל חרב, שגרוע מזה לא יכול להיות, ואז כשאני פוגשת בכל מיני אנשים אני אומרת לעצמי, וואלה גילי, שווה
שווה כל שניה ודמעה
כל כך הרבה צברתי בשנים האלה שלרגע אני חושבת שאותם חבר'ה מהעבר הם בעצם האינדיקטור הטוב ביותר להבנה.