הבהרה.
אחותו של שיקספיר תיקנה אותי בתגובה שלה כלפיי וגרסה שאין אני צריכה לאמר שלום ולא להתראות אלא לאמר שאני מקווה שלא להתראות. אני מאמצת את המלצתה. זה נכון. כיום במצב שאני נמצאת בו אין לי שום צורך במקום מפלט. עזבו שטוב לי עם האיש שלי ובבית שלי. זה לא האישיו. אחרי תקופה מאוד ארוכה טוב לי עם עצמי ! עם האישיות שלי ! עם המראה שלי ! איתי כמו שאני. שוב אומר - אני לא חושבת שהיום אני הכי שבעולם אבל אני מאושרת עם מה שיש לי. למדתי להסתכל על החצי הכוס המלאה ולא על החצי הריק כפי שתמיד עשיתי. במקום להיות אומללה כל הזמן ולקטר אני עם ראש מורם ומשתדלת להפיק את המיטב מכל דבר. משתדלת לחיות עפ"י מעז יצא מתוק. אומרים איזהו עשיר השמח בחלקו נכון? אז כעת אני מרגישה מאוד עשירה למרות שכלום לא השתנה מבחינה חומרית אלא רק מבחינה רגשית שלי ושל האיש שלי גם יחד. אני מבקשת לחדד בעצמי הגעתי למסקנה שאין אני זקוקה לפאב יותר. סגירת המעגל מבחינתי היתה שאכן הגעתי לשם וראיתי שגם המקום עצמו מבחינה פיזית, בבחינה חזותית הוא לא אותו המקום. זו היתה סגירת המעגל שלי התחושות הרגשות והכוונת שלי הם בעצם המציאות. כרגע אין אני זקוקה למקום מפלט. אולי פעם בעתיד אם אזדקק יהיה זה מקום אחר. לא הפאב הזה. אולי בכלל לא הסברתי את עצמי נכון. סגירת המעגל המדוברת היא של פרק מסוים בחיים שלי. פרק מסוים בו ברחתי כל הזמן, עשיתי שטויות, הרגשתי רע עם עצמי וברחתי כל הזמן לפאב הספציפי הזה. סגירת המעגל שלי היא באופן מדויק לתקופה הזו. מקווה שהצלחתי להבהיר את עצמי יותר. ותודה, הילה.