על ההבדלים ועל הדקויות
"אדם שמכיר בזכותה של המדינה לחוקק איזשהוא חוק הנוגע לאיסור פתיחת עסקים פרטיים (לדוגמא - ליל יום הזיכרון לחללי צה"ל)" העניין פה, יקירי, הוא לא החוק. העניין הוא הרציונל הפשוט. הרבה מאזרחי מדינת ישראל מחויבים בשירות צבאי. המיעוט שאינו מחויב או המיעוט המתעלק על המדינה ועל שירותיה (החרדים, אם אתה צריך תרגום), והמיעוט שלו שירות בצה"ל הוא בעיה מצפונית קשה (הערבים הישראלים). שני המיעוטים האלו לא השתתפו במלחמות ישראל, למעט מקרים יוצאי דופן. הרוב המכריע של אזרחי המדינה שירתו בצבא. רבים שכלו אח, אב, בן, דוד, חבר וכיו"ב. הרבה מאוד משפחות בישראל שכלו מישהו. גם מי שלא שכל אף אחד, ולא ידע סבל כזה, עדיין מתאבל ביום הזכרון. לא יודע מה איתך, אבל אני ביום הזכרון נמלא עצב רב מאוד על אותם בנים שנפלו כדי שלי תהיה מדינה. כשהחברים שלהם ישבו ולמדו תורה, הם חטפו כדורים ופגזים ונהרגו. לעומת זאת, גם אותם 72 או 73 אחוזים שתומכים בסגירת בתי עינוגים, לא ממש מתאבלים בט´ באב. אני היום בעבודה, כולם כרגיל. אף אחד לא בוכה, אף אחד לא מתאבל. אנשים צוחקים ומאושרים. ראיתי אפילו כמה דתיים מצחקקים להם. וביום הזיכרון, לעומת זאת, רוב האנשים מדוכאים, וממילא לא יילכו לשום בית עינוגים שהוא. אם כן, בוא נראה מה היה לנו. שני ימי אבל: האחד כולל 20-30 אחוז מהעם שצמים בו. אחוז גדול מתוך אלו לא באמת מתאבלים ביום הזה, אלא רק צמים כי זו המצווה. לכל היותר הם חושבים פה ושם על כמה נחמד היה אם היה בית חדש (וזה כי הם לא יודעים כמה נורא ומסואב היה בית המקדש, כמובן). השני כולל משהו שיותר קרוב ל - 70-80 אחוז מהעם, שאבלים בו ממש. לא צמים אמנם, כי זה סתם מיותר, אבל בהחלט אבלים. לאף אחד מהאנשים האלו ממילא אין חשק לצאת. המדינה באה וחוקקה חוק יפה, כדי למנוע מבעלי עסקים רודפי בצע לפתוח בתי עינוגים ביום שהוא יום רגיש למדינה ולרוב האזרחים בה. לעומת זאת, ט´ באב אינו יום אבל לכל המדינה. הוא יום אבל לקומץ פנאטים שחושבים שיום אחד יקום פה בית מקדש שלישי, הוא יום צום לעוד איזשהו אחוז מינורי, והוא סתם עוד יום של שירים שקטים לשאר העם. אין שום סיבה לסגור עסקים ביום זה. ועכשיו, משהבהרתי את עמדתי, אמשיך לעניינים אחרים. כן, אנשי חופש אינם מוגדרים כאנשים שומרי חוק. לא ראיתי שום הגדרה כזו. לעומת זאת, כדאי שתשים לב למה שלא אמרתי. הרי לא אמרתי שאנשי חופש מוגדרים כאנשים שאינם שומרי חוק. אמרתי שהגדרת האדם כאדם שתומך בחיסול הכפיה הדתית אינה בהכרח צריכה לקטלג אותו כאדם שומר חוק. יכול להיות גנב (כמו דרעי) שיהיה תומך נלהב של הכפיה הדתית. מה הקשר בין כפיה דתית לבין שמירה על החוק? נכון, יש איזושהי התייפייפות בקרב אנשי חופש שאומרת "אנחנו לא נרד לרמה של החרדים. אנחנו נשמור על החוק". זו גישה נחמדה, אבל "ברומא נהג כרומאי". זה יעבור להם, לאותם אנשים. כשתתחיל מלחמת האזרחים נראה מי ינסה לשמור על החוק. המטרה אכן מקדשת את האמצעים. האמצעים, אגב, הם "פתיחת בית עסק בט´ באב", להזכירך. הם לא "זריקת אבנים על שוטרים באמצע הצפירה". הם גם לא "סקילת בחורות שעובדות במכון הדסה", למשל. יחי ההבדל הקטן. המטרה שלנו היא ביטול הכפיה הדתית. ואם האמצעים הם חיזוק ידי בעלי העסקים שלא נכנעים לחרדים - אז האמצעים האלו מקודשים הם וניתן לעשות בהם שימוש, בהחלט. אז הנה, ציידתי אותך בשלל ציטוטים, וכדי שלא תוציא את דבריי מהקשרם, אפילו ביארתי אותם במיוחד בשבילך. אני מזהה איזושהי נטייה כזו בך, לקחת שתי מילים ולעשות מהן מטעמים. ובכן, שיבושם לך. קיבלת בדיוק מה שרצית, וקצת מעבר. אולי תלמד משהו.
