the silence girl1
New member
סבתא......./images/Emo10.gif../images/Emo16.gif
סבתא.... חשבתי המון זמן האם לרשום לך מכתב זה....קצת קשה לי למצוא את המילים כרגע שבאמת יתארו אותך אותך איך שאת היית. אולי בגלל שדי קשה לתאר את מה שאני מרגישה אחרי מותך. עזבת אותנו ככה בלי שום מילה פשוט עזבת. רציתי להיפרד אבל לא הספקתי פשוט לקחו לי אותך. לקחו לנו אותך בלי שום סיבה,בלי שום מטרה. שנה עברה מאז סבתא והכאב לא עוזב וגם לא נשכח. הפצע לא מגליד ואם את שואלת אותי אולי הוא גם לא יגליד. רוצה לבוא אלייך הביתה,רוצה להיות איתך בבית. כמו שהיה תמיד שהיינו אצלך.... רוצה להרגיש אותך, רוצה לראות אותך. להרגיש שוב את הדאגה הזאת,את החיבוק שתמיד אמר הכל את היחס החם שתמיד קבלתי ממך...ובעיקר את האהבה שלך,אהבה אדירה. היום אני באה ורואה רק בית ריק רואה קבר בודד בין כמה מאות קברים והקבר שלך באמת בודד לא מגיע לך להיות בודדה גם במותך. תמיד היית עם כולם תמיד דאגת לכולם,הראת את אהבה לכולם... ודווקא במוות שלך את לבד. רוצה לספר לך המון דברים מנסה לספר לך... ואף פעם לא באמת מוצאת המילים שיתארו את מה שאני מרגישה כלפייך. אף פעם לא אמרתי לך שאני אוהבת אותך אבל אני בטוחה שאיכשהו את יודעת זאת גם אם לא אמרתי. ואני לא יודעת למה אני מנצלת הזדמנות זו,דווקא באינטרנט,מול אנשים שאני לא מכירה להגיד לך ש... סבתא: אני מתגעגעת.... מאוד מתגעגעת... את חסרה לי ודי קשה לי לחיות בלעדייך שנה עברה מאז ואולי היית מצפה ממני שהכאב יעלם שאולי אני לא אבוא להלוויה... כי למה לי כל הכאב הזה... למה לי כל זה.... לא מעיזה לבכות ליד הקבר שלך... לא יכולה... אני רואה את התמונה שתמיד מונחת על השולחן שלי,רואה את התמונות אצל סבא ולא יכולה לחשוב על כך שאני לא אראה אותך... אני מחפשת המון תשובות להמון דברים...ולא מוצאת...לאו דווקא שקשורים אלייך. אני לא מבינה איך החיים ממשיכים כשאת אינך אולי זה מה שאמור לקרות... אבל אני לא מסוגלת לא מסוגלת כרגע עוד מוקדם מידי... ראיתי אותך לפני מותך,ראיתי אותך נעלמת מול הפנים שלי ועמדתי שם כמו גולם ולא אמרתי כלום פשוט כלום רציתי לבכות... ראיתי איך הסרטן מכריעה אותך. ראיתי אותך נלחמת בו בגבורה... אבל בסוף הוא גמר אותך... לקחו לי אותך... פעם חשבתי שאולי זהו... מספיק בנאדם אחד שיעלם לי... מספיק חייל פרטי שלי אחד כדי להבין איכשהו מהו המוות... אף פעם לא חשבתי שזה יקרה גם לך... לא רוצה להאמין שאני לא אראה אותך יותר לא רוצה להאמין שזהו... זה נגמר לא רוצה להאמין לא מסוגלת בינתיים.... את יודעת? חשבתי על זה... כמה שזה יראה מוזר... את בעצם בקושי יודעת מה עבר עלי... עבר עלי הרבה בשנתיים האחרונות... אף פעם לא מצאתי את זה הזמן שלי לבד איתך,אם זה ליד הקבר ואם זה עוד שהיית בחיים כאן איתנו... אני כנראה אסיים את המכתב פה סבתא... רוצה רק שתדעי... שאני אוהבת,אהבתי,ולא מפסיקה לאהוב לעולם! את חסרה לי ואני מתגעגעת... מתגעגעת מאוד! אוהבת אותך תמיד ולא שוכחת ומתגעגעת תמיד נכדתך... ******* אף פעם לא יצא לי באמת לכתוב פה בפורום הזה כך שאני די חדשה פה אולי כי אף פעם לא הרגשתי ממש שייכת לפורום הזה אולי כי לא ראיתי את עצמי חלק מהשכול חלק מהאובדן אבל אולי עכשיו יצא לי לקבל חלק מזה.. ולהאמין שאני שייכת... זהו אני חושבת..
סבתא.... חשבתי המון זמן האם לרשום לך מכתב זה....קצת קשה לי למצוא את המילים כרגע שבאמת יתארו אותך אותך איך שאת היית. אולי בגלל שדי קשה לתאר את מה שאני מרגישה אחרי מותך. עזבת אותנו ככה בלי שום מילה פשוט עזבת. רציתי להיפרד אבל לא הספקתי פשוט לקחו לי אותך. לקחו לנו אותך בלי שום סיבה,בלי שום מטרה. שנה עברה מאז סבתא והכאב לא עוזב וגם לא נשכח. הפצע לא מגליד ואם את שואלת אותי אולי הוא גם לא יגליד. רוצה לבוא אלייך הביתה,רוצה להיות איתך בבית. כמו שהיה תמיד שהיינו אצלך.... רוצה להרגיש אותך, רוצה לראות אותך. להרגיש שוב את הדאגה הזאת,את החיבוק שתמיד אמר הכל את היחס החם שתמיד קבלתי ממך...ובעיקר את האהבה שלך,אהבה אדירה. היום אני באה ורואה רק בית ריק רואה קבר בודד בין כמה מאות קברים והקבר שלך באמת בודד לא מגיע לך להיות בודדה גם במותך. תמיד היית עם כולם תמיד דאגת לכולם,הראת את אהבה לכולם... ודווקא במוות שלך את לבד. רוצה לספר לך המון דברים מנסה לספר לך... ואף פעם לא באמת מוצאת המילים שיתארו את מה שאני מרגישה כלפייך. אף פעם לא אמרתי לך שאני אוהבת אותך אבל אני בטוחה שאיכשהו את יודעת זאת גם אם לא אמרתי. ואני לא יודעת למה אני מנצלת הזדמנות זו,דווקא באינטרנט,מול אנשים שאני לא מכירה להגיד לך ש... סבתא: אני מתגעגעת.... מאוד מתגעגעת... את חסרה לי ודי קשה לי לחיות בלעדייך שנה עברה מאז ואולי היית מצפה ממני שהכאב יעלם שאולי אני לא אבוא להלוויה... כי למה לי כל הכאב הזה... למה לי כל זה.... לא מעיזה לבכות ליד הקבר שלך... לא יכולה... אני רואה את התמונה שתמיד מונחת על השולחן שלי,רואה את התמונות אצל סבא ולא יכולה לחשוב על כך שאני לא אראה אותך... אני מחפשת המון תשובות להמון דברים...ולא מוצאת...לאו דווקא שקשורים אלייך. אני לא מבינה איך החיים ממשיכים כשאת אינך אולי זה מה שאמור לקרות... אבל אני לא מסוגלת לא מסוגלת כרגע עוד מוקדם מידי... ראיתי אותך לפני מותך,ראיתי אותך נעלמת מול הפנים שלי ועמדתי שם כמו גולם ולא אמרתי כלום פשוט כלום רציתי לבכות... ראיתי איך הסרטן מכריעה אותך. ראיתי אותך נלחמת בו בגבורה... אבל בסוף הוא גמר אותך... לקחו לי אותך... פעם חשבתי שאולי זהו... מספיק בנאדם אחד שיעלם לי... מספיק חייל פרטי שלי אחד כדי להבין איכשהו מהו המוות... אף פעם לא חשבתי שזה יקרה גם לך... לא רוצה להאמין שאני לא אראה אותך יותר לא רוצה להאמין שזהו... זה נגמר לא רוצה להאמין לא מסוגלת בינתיים.... את יודעת? חשבתי על זה... כמה שזה יראה מוזר... את בעצם בקושי יודעת מה עבר עלי... עבר עלי הרבה בשנתיים האחרונות... אף פעם לא מצאתי את זה הזמן שלי לבד איתך,אם זה ליד הקבר ואם זה עוד שהיית בחיים כאן איתנו... אני כנראה אסיים את המכתב פה סבתא... רוצה רק שתדעי... שאני אוהבת,אהבתי,ולא מפסיקה לאהוב לעולם! את חסרה לי ואני מתגעגעת... מתגעגעת מאוד! אוהבת אותך תמיד ולא שוכחת ומתגעגעת תמיד נכדתך... ******* אף פעם לא יצא לי באמת לכתוב פה בפורום הזה כך שאני די חדשה פה אולי כי אף פעם לא הרגשתי ממש שייכת לפורום הזה אולי כי לא ראיתי את עצמי חלק מהשכול חלק מהאובדן אבל אולי עכשיו יצא לי לקבל חלק מזה.. ולהאמין שאני שייכת... זהו אני חושבת..
