לא ממש מסתדר לי עניין החקירה
למה זה מעניין בכלל לעבודת האדם על עצמו:
1. שורש הסבל
2. מה זה הסבל הזה
3. מי זה שמרגיש
וכל השאר....?
 
מבחינתי כל זה רק פסיכולוגיה, שאין לה מאומה הקשור לעבודת האדם על עצמו.
 
כל מה שזקוק האדם הוא המאמץ ברגע!
כאשר ישנו מאמץ, ניתן להבחין בכל מה שאתה ״חוקר״...
 
ישנו סבל, המכונה מיד מייצרת תגובות:
אני חש רע, אני מרגיש רע, למה זה מגיע לי, אני מסכן, כיצד ניתן להפסיק את זה ועוד.
מיד אחרי כן מתחילה הזדהות טוטלית עם הסבל ועם התגובות שהמכונה מיצרת...
 
כאן אמורה להיכנס העבודה של האדם על עצמו, שניתן לחלק אותה בצורה מאוד גסה ל-2.
1. הניסיון להיות ברגע והפסקת ההזדהות (זה מאוד בכללי).
2. התבוננות על המכונה וכל התגובות של המכונה ברגע.
 
אין חקירה ממשית, אם אתה לא נימצא ברגע, במצבנו הרגיל כל חקירה היא דמיון ולא יותר.
ואם אתה נימצא ברגע, אין מה לחקור, הכל נגלה..