סבל

  • פותח הנושא Mist2
  • פורסם בתאריך

Mist2

New member
סבל

סבל הוא המפתח והסוד הגדול ביותר הקשור להתעוררות האדם.
סבל הוא הגורם היחיד, שיכול ליצור בנו אנרגיה היכולה לשמש להתעוררות.
אך באותו הזמן, אלול הסבל להוות אויב אכזר להתעוררות.

הסוד הוא בהתמרה או בהזדהות עם הסבל.
דומה הדבר לכוח אדיר היכולים אנו לנצל לטובה או לרעה.
הכוח הוא נטרלי, הכל תלוי כיצד האדם משתמש בו.
וכאן ישנה בעיה גדולה, במצבו של האדם הישן, לא קיימת כל בחירה.
יותר נכון לומר שאין לו לאדם את היכולת להשתמש בסבל למטרה מועילה – התמרה.
או במילים פשוטות יותר, יצירת אנרגיה עדינה יותר היכולה לשמש אותנו להתעוררות.

סוד התמרת הסבל מתחיל בקבלת הסבל.
אם אין בידי האדם לקבל את הסבל, נוצר מיד ע"י הזדהות, סבל לא נחוץ ומדומה.
רוב בני האדם כלל לא רואים את הסבל האמתי, הם כה עסוקים בטיפוח הסבל המדומה והמיותר, שאין להם כל אפשרות לקבל את הסבל האמתי.

נאמר בכמה תורות, שאנו נולדים בעולם זה, כיוון שכאן יכולים אנו לחוות סבל, אחרת לא הייתה לנו כל אפשרות להתפתח.
כדי להשתנות או לעבור תהליך של זיכוך, עלינו לעבור תהליך של היתוך.
כפי שמתיכים חומרים שונים כדי לשנות אותם. אותו תהליך של השתנות, זיכוך והיתוך גורמים לסבל רב.
אך כל עוד עסוקים אנו בהזדהות עם הסבל הדמיוני, לא יכול להתבצע כל תהליך של זיכוך, תהליך זה יכול לקרות רק בעזרתו של הסבל האמתי.

הגורם העיקרי לסבל הוא היווצרותה של אנרגיה! במקום להשתמש בה אנו מבזבזים אותה ע"י סבל דמיוני.
כאשר האדם לומד את המכונה שלו, הוא יודע מה גורם לסבל וכיצד המכונה מגיבה לאותו סבל.
אז הוא יכול גם לנסות לעבוד על התמרת סבל וקבלת הסבל.

________________________________________________________
"הבה נניח לסבל לגעת בנו אך לא לכלות אותנו."
רוברט ארל ברטון / זכירה עצמית
 

lightflake

New member
מהו סבל מקורי/אמיתי?

אני חושב שאני מבין למה אתה מתכוון בסבל "מדומה" (אולי זו לא בחירת מילה כל כך טובה כי סבל הוא עדיין סבל, גם אם הוא מדומה, כמו שפחד ממפלצת דימיונית הוא בכל זאת פחד)

אתה מתכוון לסבל שנוצר מהדחייה שלנו את הסבל המקורי
ומהו סבל מקורי?

נניח כואב לי הגב
אז בבסיס העניין אפשר לומר שיש תחושה מסויימת שמפורשת אוטומטית כתחושה לא נעימה, ואז יש את הדחייה שלי את התחושה הזו שיוצרת את הסבל הראשוני, כלומר שאפשר לומר שמלכתחילה הסבל הראשוני גם הוא לא משהו אמיתי אלא נוצר מדחייה של חוויה מסוימת...

או שאתה מתכוון למשהו אחר אמיתי יותר?
מהו סבל אמיתי?
 

Mist2

New member
באופן כללי

הגירויים יוצרים את החיכוך‮.‬
החיכוך בורא את האנרגיה‮.‬
והאנרגיה מולידה את הסבל‮.

כל חיכוך בסופו של דבר מייצר אנרגיה, אותה אנרגיה גורמת לסבל.
זה יכול להיות סבל שכלי, רגשי, פיזי.
כאשר האדם לא יודע מה לעשות עם אותה אנרגיה, כיצד לתעל אותה לעבודתו ה"רוחנית", הוא מוצא דרכים כיצד לבזבז את אותה אנרגיה, וכיצד להסתיר מעצמו את הסבל, כך הוא חושב שהוא נמלט מהסבל.

הוא בונה מנגנונים שתפקידם "להימלט" מהסבל.
מנגנון אחד הוא סבל מדומה, שניתן לכתוב עליו הרבה, אבל בעיקרון זה לא סבל כמו שזה סיפורים והזדהות עימם (לא רק סיפורים שכליים).

מנגנון שני הוא: רגשות שליליים.

אם יצליח האדם, לא לבטא רגש שלילי, הוא ימצא את עצמו מול הסבל האמיתי!
 
צר לי עליך, ידידי

מי משציק סבל, שטוען שסבל הוא "...אנרגיה היכולה לשמש להתעוררות..." החטיא ב-180 מעלות את הדרך להתעוררות.
גם לך, אולי זה יוכל לעזור.
 
בצר לך עליו, אתה מכניס סבלו לתוכך


 
האם ראית את הקישור?

מיסט ידידי.
אין שם נחש!!!!
הוא רק בראש שלנו.
מונח על הרצפה, בסך הכל חבל תמים.
 
אני לא מתחבר לעניין הסבל בכלל ועדיין מתעורר

אני מכיר עוד הרבה כמוני.
לכן, נראה לי די סגור לומר -
סבל הוא המפתח והסוד הגדול ביותר הקשור להתעוררות האדם.
סבל הוא הגורם היחיד, שיכול ליצור בנו אנרגיה היכולה לשמש להתעוררות.

הגישה של הסבל, אינה אלא....גישה.

המפתח להתעוררות, הוא שינוי לדעתי.
אם אין שינוי, אין התפתחות.
השינוי מגיע מעשיית שינוי.....במקום ללכת ישר, לפנות ימינה. העיקר לשנות.
לאט לאט השינוי נעשה ממקום מודע ומכוון.
כשזה קורה יש התפתחות.

כבר אמרתי - אני מכיר ילדים מאוד ערים, הם לא באים לעולם ממחשבה של סבל. הם באים ממחשבה של טוב. יש לי אחיינית בת 25 ומאז שהיא ילדה...טוב לה. היא מחייכת, יודעת לבחור את אשר ליבה חפץ, מודעת לרצונות ולצרכים שלה, למניעים שלה, לגורמים המשפעים עליה לבחירות שלה ועוד.

אקח לדוגמה אימון -
אם אגיד לתלמידים - אנחנו מתאמנים קשה, תתגברו, נכון שקשה, כואב, צאו מהכאב, תלמדו אותו. ל 90 יכאב, הם יהיו בתפישה שאימון הוא דבר קשה וכואב - יסבלו.
לעומת זאת, אם לא אומר דבר, כל אחד יחווה זאת על פי תפישתו. אוסיף ואומר - אם קשה תנשמו, תחייכו בפנים, תבינו למה קשה לכם, תמשיכו, הכל בסדר. להרבה פחות יהיה קשה, פחות יסבלו.
ולעומת זאת, אם אגיד להם - חבר'ה, קליל, אין בזה קושי, טיול בפארק ואשרה עליהם אוירה של נינוחות גם כשקשה, מעטים מהם יסבלו.

הסבל זה עניין של גישה. לא יותר מזה.
והוא טוב למי שיש בו הרבה סבל והסבל מניע אותו.

כבר דיברנו על זה בעבר.
הדאו מדבר על - הנאה. יש הנאה היה בה. זה אומר גם למצוא את הדרך אליה, להבין למה אתה לא נהנה.
אי מסכים שקושי הוא אכן מפתח להתעוררות, שמוביל לסבל שהוא מפתח להתעוררות. אבל בטח לא היחיד - כמו שציינת.

ואם אפליג - אהבה היא המתפתח להתעוררות מוחלטת. יש בה הכח לפתוח הכל.
 

Mist2

New member
מי סובל ומי נהנה?

לא מי מבחינת איזה אדם סובל ואיזה נהנה, אלא בתוכך...?
 
האני המודע אינו סובל...

האני המודע, הקשוב ופועל מלב נהנה.
האני השכלי, שחושב שהוא מודע, סובל.
אבל אולי ההגדרות שלנו שונות.
 

Mist2

New member
לא מכיר

אתה יכול להגדיר, מה זה אני שכלי, ומה זה אני מודע?
לפי דבריך, אני יכול לשאר שאתה רכשת לעצמך את שניהם??
 
לשאלת כך השנייה .אולי מי יודע?

את הראשון אפשר לומר שכולם רוכשים. את השני מאבדים.
ובקצרה -
השכלי - זה שחושב וחושב שהמחשבות שלו הן הוא, הן המציאות. המחשבות שלו מגדירות את קיומו. הוא טעון בתפישות מחשבה מהסביבה ומההתנסויות שלו ואינו מודע לכך שהם מניעים אותו.
המודע - זה שמודע למה שמכילה התודעה שלו - מחשבות, רגשות, פירושים, תחושות וכו'. המודע גם מודע לכך שכל אלו אינם אלא ברי חלוף ואינם מגדירים אותו. הוא מבין שהמציאות היא פרי תפישתו, שיכולה להשתנות מרגע לרגע. ברגע שהוא מגיע לרמת מודעות המושלכת לעשייה שלו, הוא מונע מליבו, מטבעו.

כמה פשוט.

יום טוב.
 
צחי, אומר לך בבוטות:

אינך מבין מהו הסבל שמיסט מדבר עליו.

ובשונה ודומה גם יחד לדבריו של מיסט, אינך מבין גם מהו הסבל שהבודהה דיבר עליו. מה שבאמת אינך מתחבר הוא רק מה שנדמה לך שהבנת, ומה שהבנת היא רק הבנה חלקית. תהית פעם, אם הבודהה מדבר כה רבות על סבל, מדוע הוא תמיד מחייך?

הנאה אינה יכולה להיות מפתח להתעוררות. היא אכן חלק מההתעוררות עצמה (לפחות על פי הבודהה), אולם מכיוון שכל מה שנעים מקהה ומרדים, או מסמא ומטמטם את החושים באקסטזה, הנאה אינה יכולה באמת להיות המפתח להתעוררות. והערות או ההתעוררות עליה אתה מדבר אינה ההתעוררות לפי הדרך הרביעית או בשונה ודומה גם יחד אינה ההתעוררות שהבודהה דיבר אודותיה.

אם תקרא היטב את לאו-טסה וצ'ואנג-טסה, תראה שגם הם מדברים על סבל ועל שחרור ממנו. אמנם בלי להשתמש במילה "סבל", אבל בכל זאת. מה מתאר לאו-טסה? את סבלותיהם של אלה שאינם הולכים בטאו ואת שלוותם ושמחתם של אנשי-הטאו. מה מתאר צ'ואנג-טסה? את אותו הדבר רק בסגנון שונה לחלוטין.

הסיפור על אחייניתך מקסים, אולם מתאר אישיות של מישהי שמלכתחילה רוב התניותיה מכוונות לנעימות ולהנאה. לא יותר מזה, ובטח לא מעידים על התעוררות.

אה, אבל זה מיותר להמשיך. קרוב לוודאי שלעולם לא תבינו. אתם תמיד מתחברים רק למה ש*כיף*.
 

Mist2

New member
המשך לדבריך

האסון מעצב את האיש ומכריחו להכיר את עצמו‮;‬
הסבל מכפיל בנשמה שאיפות וכחות‮.‬
סבלו של אדם מלמדו לחלוק עם סיבלות זולתו‮,‬
חסרונותיו של אדם מניבים ענוה והבנה‮.‬

אורח על כדור אפל‮ / ‬י.ו‮. ‬גיתה
 
הנה מיסט. בשורה הלפני אחרונה של

הציטוט שלך : סבלו של אדם מלמדו לחלוק עם סיבלות זולותו.
אצלי קרה ההיפך. כשראיתי כמה טוב לי, ואיך עשיתי זאת, שמתי לב שלאנשים לא טוב והתחלתי לעזור להם יותר ולהבין יותר. כדוגמה לכך, פעם כתבתי כאן שבעבר הייתי חושב ''ומה עשיתי בשביל עצמי היום?''. היום אני שואל ''ומה עשיתי בשביל אחר היום?'' באמת שהגישה של הסבל היא אינה יותר מגישה.
מפליא אותי שאנשים עם עבודה עצמית יכולים לחשוב שדרכם היא היחידה והנכונה. הפוך מכל תפישה שלי לגבי עבודה עצמית. אבל אני לא באמת מתפלא. פעם מישהו אמר לי - pepole are funy.
זה הפוך מבחינתי למודעות רחבה.
 
למעלה