סבאח אל חיר

[דווידו]

סבאח אל חיר ../images/Emo198.gif

 

[לוליטה9999]

סבאח אל נור../images/Emo98.gifהגיגים על יום כיפור

יצא לי חרוז

היו לי כמה שיחות לאחרונה עם אנשים בני גילי ובני מחזורי. כלומר, המחזור ההוא, הארור, שביום כיפור 1973 היו חיילים סדירים. פתאם שמתי לב שכמעטכולם ממש שונאים את יום כיפור ומאז שהפרוטה מצוייה בכיסם הם משתדלים לא להיות בארץ ביום הזה. החלטתי לחלוב מהם יותר מידע וזה היה קשה. כל כך הרבה שנים אחרי, אנשים לא מסוגלים להתחבר לזמן ההוא בתוך עצמם. הם היו בני 20-21. צעירים מאד. ראו ועשו דברים שהם מעדיפים לשכוח אבל לא מסוגלים. וגם לא מסוגלים לזכור. כל כך הרבה שנים אחרי כל כך קשה עדיין.

 

[דווידו]

כן לוליטה,היה קשה

גם אני הייתי חייל בסדיר באותה מילחמה ארורה נחלאי הייתי בשלת אחרון היינו בקיבוץ בחשבנו שיותר לא נראה צבא אך במוצאי יום הכיפור כבר הינו בדרך לסיני המילחמה היתה קשה ובה גם נפצעתי דבר שעד היום 35 שנים לאחר זאת עדיין סובל אני מפציע זו גם לי קשה לשכוח דברים שראיתי בחויתי במילחמה זו גם לי לא עובר יום כיפור אחד מיבלי להזכר במעשים של אותם הימים אך אם בימי כיפור הייתי מוכן לא להיות בארץ אין לזה שום קשר למילחמה אלה לדת אוהב אני את האוירה של יום כיפור אך לא אוהב אניאת הכפיה פעם אחת יצא לי לא להיות בארץ ביום זה ,היה זהבשנת 85 ,עת ששהיתי עם אישתי הטריה בארצות הברית,ובשביל להרגישאת ה"חופש" הלכנו דווקא לקזינו ואולי דווקא ביגלל זה היתה זו הפעם היחידה בחיים שלי שהרווחתי קצת מהימורים

 

[amosweber]

יום הכיפורים ההוא

היום שלחתי ללויטה סיפור עלי ועל יום הכיפורים ההוא. האמת שזה מיועד להתפרסם במסגרת אחרת. גם השנה לא אהיה בארץ ב"ימים הנוראים" תרתי משמע. אולי לאחר עיבודים ושינויים נפרסם את הסיפור גם עבורכם. אין ספק שעבורי אותו יום כיפור ועוד חצי שנה אחריו היו חוויה משמעותית ששינתה לי את כל החיים שאחריה. אני נשוי אבא ל 4 ילדים וגם סבא כבר. אבל עדיין ממשיך לחוות ביום יום מידי פעם חוויות של אז. חג שמח לכולם.

 

[פפו]

לא יודע למה אבל אין לי מישקעים מהמלחמה ההיא

חשבתי על כך ו.... או שהדחקתי זאת עמוק עמוק לתאים נידחים אי שבגלל שנלחמתי כמתנדב שכן הייתי בהליכי שיחרור בגין פציעה ממלחמה אחרת. מבחינתי העניין כאילו נשכח,היסטוריה רחוקה..... לאחרונה אינני צם עקב בעיות רפואיות (יתר בני הבית צמים) ולכן מאבד היום הזה לא מעט מערכיותו שליוותה אותי שנים רבות (עניין של הורשה מבית אבא).