סאמק
זהו, עד עכשיו זה היה רק אולי, ויכול להיות, ויש סיכוי... אבל עכשיו זה מוחלט. אנחנו נוסעים לליברפול, אנגליה. וזה סופי. אני כותב פה ואני ממש רועד. בחיים שלי לא הרגשתי ככה. פשוט לעזוב את כל האנשים שגדלתי איתם... כל החברים שאיתם חלקתי את הילדות שלי... כל המקום הזה, השפה, הכל. ולעבור למקום חדש שאני בכלל לא מכיר...זאת ההרגשה הכי חרא בעולם. וזה לא לשנה-שנתיים. זה לתמיד...כך שאם אני אחזור לפה לבד זה יהיה כנראה רק בעוד 6-7 שנים (אחריי צבא). טוב זהו, סתם רציתי לפרוק את זה מעליי, לפניי שאני אספר לחברים הקרובים שלי. אני פשוט מרגיש רע. אגב, אני בן 15...ואנחנו עוברים שנה הבאה, תחילת י"א. לעזאזל.
זהו, עד עכשיו זה היה רק אולי, ויכול להיות, ויש סיכוי... אבל עכשיו זה מוחלט. אנחנו נוסעים לליברפול, אנגליה. וזה סופי. אני כותב פה ואני ממש רועד. בחיים שלי לא הרגשתי ככה. פשוט לעזוב את כל האנשים שגדלתי איתם... כל החברים שאיתם חלקתי את הילדות שלי... כל המקום הזה, השפה, הכל. ולעבור למקום חדש שאני בכלל לא מכיר...זאת ההרגשה הכי חרא בעולם. וזה לא לשנה-שנתיים. זה לתמיד...כך שאם אני אחזור לפה לבד זה יהיה כנראה רק בעוד 6-7 שנים (אחריי צבא). טוב זהו, סתם רציתי לפרוק את זה מעליי, לפניי שאני אספר לחברים הקרובים שלי. אני פשוט מרגיש רע. אגב, אני בן 15...ואנחנו עוברים שנה הבאה, תחילת י"א. לעזאזל.