סאדיזם של מנחה?
איפה עובר הגבול בין היצמדות למציאות לבין סאדיזם לדעתכם? כולנו משחקים כדי להנות, אבל אחרי הכל, תקופות העבר לא היו סלחניות לגבי דברים מסויימים. איפה נמתח הגבול בין נסיון למשחק מציאותי לפי הגדרות המערכת ובין משחק מהנה עבור כל המשתתפים? דוגמאות: * לדמות בחבורה יש אובססיה נגד עם/גזע מסויים והמנחה דואג להמשיך להתקיל בהם את החבורה, ומשחק מוצלח של אותו שחקן מקלקל לשחקנים סיכוי להבין מה אותם אנשים רוצים. * הזיות - כל פעם שנראה לדמויות (ולשחקנים) שהן יודעות את כל התשובות, המנחה משנה את השאלות. * היצמדות לעובדות ביולוגיות (כמו לדוגמא, התוצאות השונות של יחסי מין לא מוגנים) * סכסוכים בין דמויות שחקן - המנחה, בסתר או בגלוי, מסכסך בין דמויות השחקן. * אפקט הייאוש - שום דבר שדמויות השחקן עושות, נראה שלא מצליח.
איפה עובר הגבול בין היצמדות למציאות לבין סאדיזם לדעתכם? כולנו משחקים כדי להנות, אבל אחרי הכל, תקופות העבר לא היו סלחניות לגבי דברים מסויימים. איפה נמתח הגבול בין נסיון למשחק מציאותי לפי הגדרות המערכת ובין משחק מהנה עבור כל המשתתפים? דוגמאות: * לדמות בחבורה יש אובססיה נגד עם/גזע מסויים והמנחה דואג להמשיך להתקיל בהם את החבורה, ומשחק מוצלח של אותו שחקן מקלקל לשחקנים סיכוי להבין מה אותם אנשים רוצים. * הזיות - כל פעם שנראה לדמויות (ולשחקנים) שהן יודעות את כל התשובות, המנחה משנה את השאלות. * היצמדות לעובדות ביולוגיות (כמו לדוגמא, התוצאות השונות של יחסי מין לא מוגנים) * סכסוכים בין דמויות שחקן - המנחה, בסתר או בגלוי, מסכסך בין דמויות השחקן. * אפקט הייאוש - שום דבר שדמויות השחקן עושות, נראה שלא מצליח.