סאבספייס
מישהו מהמשתתפים שאל אותי בשקט מה זה סאבספייס. הבטחתי לתרגם בהזדמנות מאמר על הנושא. אני מחפשת מאמר באנגלית שמכסה את הנושא. סאבספייס שונה אצל כל אחד, הן בדרך הכניסה/ריחוף לסאבספייס והן בתגובות במהלך הספייס עד ליציאה ממנו. יש כנועים שלוקח להם יומיים לצאת מספייס, יש ש"נוחתים" בעזרת הדומיננט כמה דקות אחרי הכניסה לספייס. זה שונה מאדם לאדם. יש שהנחיתה/יציאה מהפייס טראומטית עבורם וקשה להם מאוד החזרה לחיים "רגילים", ויש שזה רק מעשיר אותם וממלא אותם, מזריק בהם אנרגיה להמשך "האפור" של החיים.. עד שאתרגם מאמר בנושא - הנה זווית הראייה האישית שלי. הסאבספייס הפרטי שלי: ============================= כשהכאב מתחמם לעונג כשהשרירים מתרפים לכדי חיוך הצמרמורת מתחילה להתפשט מהעור פנימה לעומק הלחישה שלך דוחקת הלאה ליטוף על צריבה פותח דלת שוקעת מעלה צפה פנימה העולם מסביב מתחיל להתרחק כאילו צפה במרכזו של אקווריום מלא מים חמימים צמר גפן מתוק אמבטיה של נשיקות קטנות מעיל עשוי ליטופים העור הופך מין.. חיבוק נעים שהוא עוטף אותי אבל הוא כמו שקוף כי הוא לא אוסף אותי ביחידה אחת יותר הוא רק מגדיר אותי במקום אחר אני מפוזרת בכל מקום מלאה בצחוק מלאה באושר בלתי מוסבר אני צורחת לחישה החוצה הכל מקופל בה בלחישה כל האהבה והתאווה שלי אליך יש ויברציות עדינות בתוכי כמו רעידות של קומפרסור שבע קומות מתחתי האוויר סביבי רוטט תחושה עוברית, מוגנת, חמימה, בטוחה לא רוצה ללכת משם פה אני הכי חופשייה שאפשר כמה אני אוהבת אותי יש רק קול אחד בתוך השקט העדין הזה קול אחד. שלך. רק המאסטר קיים מלבדי רק אתה מחזיק אותי בחלל הזה בכריות אצבעותיך, בנשימה שלך בלחישה שמשאירה אותי שם שמושכת אותי לאחור מושכת מושכת לא רוצה לחזור הלחישה מתקשחת. מישהו רוצה אותי שם חזרה לא רוצה לחזור יש לי חיבוק שם. רוצה לחזור לשם רוצה האוויר מתגבש סביבי הופך למציאות פתאום צף כאב, וממשות, ומציאות אני מתגבשת חזרה בתוך העור שלי ויש שתי ידיים שעוטפות אותו מחבקות יש קול שלוחש לי אהבה ישר לאוזן אוהב אותי במילים במבט החם שעוטף אותי אתה כל כך אוהב ואני כל כך מרגישה את זה וזה מציף את הדמעות אני בוכה עכשיו. עטופה באהבה שלך.
מישהו מהמשתתפים שאל אותי בשקט מה זה סאבספייס. הבטחתי לתרגם בהזדמנות מאמר על הנושא. אני מחפשת מאמר באנגלית שמכסה את הנושא. סאבספייס שונה אצל כל אחד, הן בדרך הכניסה/ריחוף לסאבספייס והן בתגובות במהלך הספייס עד ליציאה ממנו. יש כנועים שלוקח להם יומיים לצאת מספייס, יש ש"נוחתים" בעזרת הדומיננט כמה דקות אחרי הכניסה לספייס. זה שונה מאדם לאדם. יש שהנחיתה/יציאה מהפייס טראומטית עבורם וקשה להם מאוד החזרה לחיים "רגילים", ויש שזה רק מעשיר אותם וממלא אותם, מזריק בהם אנרגיה להמשך "האפור" של החיים.. עד שאתרגם מאמר בנושא - הנה זווית הראייה האישית שלי. הסאבספייס הפרטי שלי: ============================= כשהכאב מתחמם לעונג כשהשרירים מתרפים לכדי חיוך הצמרמורת מתחילה להתפשט מהעור פנימה לעומק הלחישה שלך דוחקת הלאה ליטוף על צריבה פותח דלת שוקעת מעלה צפה פנימה העולם מסביב מתחיל להתרחק כאילו צפה במרכזו של אקווריום מלא מים חמימים צמר גפן מתוק אמבטיה של נשיקות קטנות מעיל עשוי ליטופים העור הופך מין.. חיבוק נעים שהוא עוטף אותי אבל הוא כמו שקוף כי הוא לא אוסף אותי ביחידה אחת יותר הוא רק מגדיר אותי במקום אחר אני מפוזרת בכל מקום מלאה בצחוק מלאה באושר בלתי מוסבר אני צורחת לחישה החוצה הכל מקופל בה בלחישה כל האהבה והתאווה שלי אליך יש ויברציות עדינות בתוכי כמו רעידות של קומפרסור שבע קומות מתחתי האוויר סביבי רוטט תחושה עוברית, מוגנת, חמימה, בטוחה לא רוצה ללכת משם פה אני הכי חופשייה שאפשר כמה אני אוהבת אותי יש רק קול אחד בתוך השקט העדין הזה קול אחד. שלך. רק המאסטר קיים מלבדי רק אתה מחזיק אותי בחלל הזה בכריות אצבעותיך, בנשימה שלך בלחישה שמשאירה אותי שם שמושכת אותי לאחור מושכת מושכת לא רוצה לחזור הלחישה מתקשחת. מישהו רוצה אותי שם חזרה לא רוצה לחזור יש לי חיבוק שם. רוצה לחזור לשם רוצה האוויר מתגבש סביבי הופך למציאות פתאום צף כאב, וממשות, ומציאות אני מתגבשת חזרה בתוך העור שלי ויש שתי ידיים שעוטפות אותו מחבקות יש קול שלוחש לי אהבה ישר לאוזן אוהב אותי במילים במבט החם שעוטף אותי אתה כל כך אוהב ואני כל כך מרגישה את זה וזה מציף את הדמעות אני בוכה עכשיו. עטופה באהבה שלך.
