נ ד מ ת ם?.....
או שכולם עם האף בזגוגית החלון - צופים ברטוב הזה ממעל שמרווה את החיים?..... טוב, רגעים לפני המשך היום העמוס משהו - משאירה עוד משהו על המדיה . . . . . יום נפלא, טש שנה וירטואלית: ============= שנה וירטואלית שנה וירטואלית שלמה הם מדברים... הוא כותב לה - היא עונה מתמוגג כל פעם מחדש - אישה נבונה אישה נבונה - גם פקחית וגם מוסיף לעצמו - פשוט חכמה... לא פעם הם דיברו על מפגש על לראות - איך נראה הצד השני לקחה אותו בשיחות אל פן הנפש זה המתעלה מעל המראה הויזואלי תמיד אמרה לא שהיא נראית כמו קוף כשהיה לוחץ הייתה עונה טוב - אז כמו שימפנזה.... אפילו ג´ירפה כבר אמרה כשלא יכלה לדחות אותו יותר.... שנה וירטואלית שלמה משוחחים מחליפים מוהלים מילים בחיים חברות נפלאה שוררת ביניהם - זה כבר מעבר לסתם פסים אישיים נועם כותב ליוני יוני כותבת לנועם הם נפגשים בכל מימד וירטואלי מפתיעים האחד את השניה בשנינות הם תרים אחרי תעצומות הנפש האחד של השניה נועם מזהיר לא פעם את יוני - אומר לה די...... מבקש..... ולא אחת גם מתחנן.... יוני - הוא אומר, זה כבר כואב... אני מוכרח - פשוט מוכרח - רק לראות אותך מוכרח לחבר פנים למילים עיניים לתחושות שבך מבט על כפות ידיים ואצבעות שמרקידות לי את הנשמה..... איך את תמיד רואה את הדברים מלמעלה... צעירה ממני בלא מעט שנים ומשום מה אני מרגיש שאת לפעמים נושאת בתוכך עוצמה של ניסיון חיים... שאני הא הצעיר - את המבוגרת/בוגרת והחיים נמשכים... ובאחת ההיעלמויות של יוני, נועם מלטף את המילים פותח היסטוריה - אחר היסטוריה נובר ומחטט בפרטים כמהה לאישה הזו - זו שמבינה אותו עד ממש בפנים זו שנוגעת בו במקומות הכי כואבים האישה הזו שבאבחנה דקה - לוטפת ומשכחת את כל החלומות הרעים... שוב יוני איננה - תמיד היא נוסעת לוקחת חופשה - לעולם לא מספרת איפה ואיך באמת היה חופש לנשמה היא אומרת וטורפת את קלפי האותיות מסבה את המילים והשיחה מתגלגלת לנושאים לגמרי אחרים... נועם יושב מול מחשב מיותם קר וחסר מיוני אחת... כלוא מתוך מצב קשה זקוק לעצתה - למילה המרגיעה... להסתכלות מלמעלה - ראיה מרחבית מבהירה... נובר בפרטים... דולה ושואב מכל שיחה פרט - רושם עוד פרט - גם אותו רושם ומציין לעצמו בבדיחות שהאישה הזו מכירה אותו יותר מאמו מולידתו והיא... למעשה חידה אחת גדולה... יוני חוזרת ועוד חופשה ארוכה הסתיימה ושוב מסתכלת מלמעלה ופותרת לו מצב מסובך ועוד חידה ושוב חוזרים לשיחות הגנובות אל השעות הקטנות אל השיתוף העמוק אל השיחות המרתקות... אבל הפעם הוא שואל תגידי יוני - אני בעצם לא יודע עליך כלום... ויוני אומרת... ודאי שאתה יודע אני זו אני - זו אני... רק חופשה קצרה לא השתניתי במאומה.... היא לא עונה חושב נועם... ומשחק איתה את המשחק ומחליט שהפעם הוא שובר את הקוד... לוקח לו זמן ללמוד לשאוב ממנה מידע... אזור מגורים, מה עושה לה טוב - מה מעלה חיוך על פניה... מממ - שוקולד אגוזים מריר... ורדים אדומות ריחניות... אוכל של אמא - שכבר מזמן לא טעמה וקפה בבוקר בתוך המיטה כן יש לה הרגל - לשמור תרמוס קפה בלילה ליד המיטה מתפנקת בבוקר על תרמוס קפה מהלילה של אתמול מוזר חושב לו נועם...הרגל מוזר ויוני לא אישה מפונקת היא אישה חזקה אישה מפונקת לא הייתה יכולה להיות בעלת חכמת חיים שכזו... אבל אוסף א הפרטים - לומד ומשנן ויום אחד... הוא מרגיש מוכן עובר על רשימת הפרטים האהובים נוסע למרכז העיר וקונה - אחד לאחד... ונוסע לבקר את יוני בביתה... צעד לא בטוח לכיוון המעלית כל כולו שמחה אלי פגישה מרתקת עם היוני שלו..... האישה שאותה הוא רוצה הכי קרוב לידו אם זה מצליח - הוא אומר לעצמו אני מבקש ממנה להתחתן... שנה וירטואלית - הם מכירים יותר מכל זוג אחר... מדברים על הכל - משתפים בכל.... המעלית נעצרת - נועם מחפש את הדירה הוא כבר לא משוכנע שהפרטים שאסף אכן הביאו אותו ממש לדירתה.... תחושת ספק מתגנבת - אולי באמת טעה....? מביט בכל דלת בקומה ומחפש לו את היוני שלו ורק על מצילת הדלת מבפנים כתוב בקטן קטן יונה.... רק יונה - בלי כלום מקיש בדלת - כולו רועד ונרגש שקט מחלל הבית - היא כנראה איננה... אבל אמרה שתהייה בבית - נזכר בשיחת הבוקר... מקיש שוב.... שקט .... טוב פעם אחרונה - מצלצל בפעמון אינטרקום מדבר אליו קול מוכר... מי זה?... פרחים עונה נועם בקול הכי מוזר שיוצא לו... כבר עונה האינטרקום... דקה ארוכה עד שנפתחת הדלת... נועם עומד מעבר לדלת קרה ומוגפת יונה כתוב על המצילה בקטן זר פרחים ביד.... שוקולד מריר עם אגוזים - שיהיה לה טעים ריח הסבון שזכר שאמרה שהיא אוהבת וסיר קובה שביקש מאמא שלו שתכין במיוחד בשבילו..... אבל בעצם התכוון בשבילה... מחכה... כבר רוצה לצלצל שוב במצילה מנעולים נפתחים מהצד השני של הדלת ואישה יפה ישובה בכיסא גלגלים מתבוננת כן?..... שתיקה.... נועם לא מבין.... יוני לא מבינה את פשר החבילות - אמרו פרחים... מושיטה יד לקחת את הפרחים - לראות מי המפתיע ורק נועם עומד שם משותק יותר מהגברת בכסא הגלגלים... את יוני ? שואל כן היא מסתכלת כלפי מעלה... הפרחים בשבילי....? או שאפשר גם קובית שוקולד זה השוקולד האהוב עלי... נועם עוד לא מעכל... זה הדבר האחרון שחשב עליו לא לקח בחשבון שמשהו יכול לקלקל לו את היוני המושלמת שלו טוב - ממי הפרחים היא שואלת- לא בטוח שאני מסכימה לקבל את הזר למרות שזה הפרח האהוב עלי... וסוף המשפט שלה...נבלע..משתתק... אתה נועם - היא אומרת... איך העזת.... מי הרשה לך......? כסא הגלגלים נע אחורנית ופלדלת כבדה וחומה נטרקת בפניו של נועם- קפוא - המום ולא מבין מבולבל, אפילו פגוע השאיר נועם את הפרחים - השוקולד - הסבון והאוכל של אמא על המרבד ליד הדלת ירד במדרגות הבניין.... טש
או שכולם עם האף בזגוגית החלון - צופים ברטוב הזה ממעל שמרווה את החיים?..... טוב, רגעים לפני המשך היום העמוס משהו - משאירה עוד משהו על המדיה . . . . . יום נפלא, טש שנה וירטואלית: ============= שנה וירטואלית שנה וירטואלית שלמה הם מדברים... הוא כותב לה - היא עונה מתמוגג כל פעם מחדש - אישה נבונה אישה נבונה - גם פקחית וגם מוסיף לעצמו - פשוט חכמה... לא פעם הם דיברו על מפגש על לראות - איך נראה הצד השני לקחה אותו בשיחות אל פן הנפש זה המתעלה מעל המראה הויזואלי תמיד אמרה לא שהיא נראית כמו קוף כשהיה לוחץ הייתה עונה טוב - אז כמו שימפנזה.... אפילו ג´ירפה כבר אמרה כשלא יכלה לדחות אותו יותר.... שנה וירטואלית שלמה משוחחים מחליפים מוהלים מילים בחיים חברות נפלאה שוררת ביניהם - זה כבר מעבר לסתם פסים אישיים נועם כותב ליוני יוני כותבת לנועם הם נפגשים בכל מימד וירטואלי מפתיעים האחד את השניה בשנינות הם תרים אחרי תעצומות הנפש האחד של השניה נועם מזהיר לא פעם את יוני - אומר לה די...... מבקש..... ולא אחת גם מתחנן.... יוני - הוא אומר, זה כבר כואב... אני מוכרח - פשוט מוכרח - רק לראות אותך מוכרח לחבר פנים למילים עיניים לתחושות שבך מבט על כפות ידיים ואצבעות שמרקידות לי את הנשמה..... איך את תמיד רואה את הדברים מלמעלה... צעירה ממני בלא מעט שנים ומשום מה אני מרגיש שאת לפעמים נושאת בתוכך עוצמה של ניסיון חיים... שאני הא הצעיר - את המבוגרת/בוגרת והחיים נמשכים... ובאחת ההיעלמויות של יוני, נועם מלטף את המילים פותח היסטוריה - אחר היסטוריה נובר ומחטט בפרטים כמהה לאישה הזו - זו שמבינה אותו עד ממש בפנים זו שנוגעת בו במקומות הכי כואבים האישה הזו שבאבחנה דקה - לוטפת ומשכחת את כל החלומות הרעים... שוב יוני איננה - תמיד היא נוסעת לוקחת חופשה - לעולם לא מספרת איפה ואיך באמת היה חופש לנשמה היא אומרת וטורפת את קלפי האותיות מסבה את המילים והשיחה מתגלגלת לנושאים לגמרי אחרים... נועם יושב מול מחשב מיותם קר וחסר מיוני אחת... כלוא מתוך מצב קשה זקוק לעצתה - למילה המרגיעה... להסתכלות מלמעלה - ראיה מרחבית מבהירה... נובר בפרטים... דולה ושואב מכל שיחה פרט - רושם עוד פרט - גם אותו רושם ומציין לעצמו בבדיחות שהאישה הזו מכירה אותו יותר מאמו מולידתו והיא... למעשה חידה אחת גדולה... יוני חוזרת ועוד חופשה ארוכה הסתיימה ושוב מסתכלת מלמעלה ופותרת לו מצב מסובך ועוד חידה ושוב חוזרים לשיחות הגנובות אל השעות הקטנות אל השיתוף העמוק אל השיחות המרתקות... אבל הפעם הוא שואל תגידי יוני - אני בעצם לא יודע עליך כלום... ויוני אומרת... ודאי שאתה יודע אני זו אני - זו אני... רק חופשה קצרה לא השתניתי במאומה.... היא לא עונה חושב נועם... ומשחק איתה את המשחק ומחליט שהפעם הוא שובר את הקוד... לוקח לו זמן ללמוד לשאוב ממנה מידע... אזור מגורים, מה עושה לה טוב - מה מעלה חיוך על פניה... מממ - שוקולד אגוזים מריר... ורדים אדומות ריחניות... אוכל של אמא - שכבר מזמן לא טעמה וקפה בבוקר בתוך המיטה כן יש לה הרגל - לשמור תרמוס קפה בלילה ליד המיטה מתפנקת בבוקר על תרמוס קפה מהלילה של אתמול מוזר חושב לו נועם...הרגל מוזר ויוני לא אישה מפונקת היא אישה חזקה אישה מפונקת לא הייתה יכולה להיות בעלת חכמת חיים שכזו... אבל אוסף א הפרטים - לומד ומשנן ויום אחד... הוא מרגיש מוכן עובר על רשימת הפרטים האהובים נוסע למרכז העיר וקונה - אחד לאחד... ונוסע לבקר את יוני בביתה... צעד לא בטוח לכיוון המעלית כל כולו שמחה אלי פגישה מרתקת עם היוני שלו..... האישה שאותה הוא רוצה הכי קרוב לידו אם זה מצליח - הוא אומר לעצמו אני מבקש ממנה להתחתן... שנה וירטואלית - הם מכירים יותר מכל זוג אחר... מדברים על הכל - משתפים בכל.... המעלית נעצרת - נועם מחפש את הדירה הוא כבר לא משוכנע שהפרטים שאסף אכן הביאו אותו ממש לדירתה.... תחושת ספק מתגנבת - אולי באמת טעה....? מביט בכל דלת בקומה ומחפש לו את היוני שלו ורק על מצילת הדלת מבפנים כתוב בקטן קטן יונה.... רק יונה - בלי כלום מקיש בדלת - כולו רועד ונרגש שקט מחלל הבית - היא כנראה איננה... אבל אמרה שתהייה בבית - נזכר בשיחת הבוקר... מקיש שוב.... שקט .... טוב פעם אחרונה - מצלצל בפעמון אינטרקום מדבר אליו קול מוכר... מי זה?... פרחים עונה נועם בקול הכי מוזר שיוצא לו... כבר עונה האינטרקום... דקה ארוכה עד שנפתחת הדלת... נועם עומד מעבר לדלת קרה ומוגפת יונה כתוב על המצילה בקטן זר פרחים ביד.... שוקולד מריר עם אגוזים - שיהיה לה טעים ריח הסבון שזכר שאמרה שהיא אוהבת וסיר קובה שביקש מאמא שלו שתכין במיוחד בשבילו..... אבל בעצם התכוון בשבילה... מחכה... כבר רוצה לצלצל שוב במצילה מנעולים נפתחים מהצד השני של הדלת ואישה יפה ישובה בכיסא גלגלים מתבוננת כן?..... שתיקה.... נועם לא מבין.... יוני לא מבינה את פשר החבילות - אמרו פרחים... מושיטה יד לקחת את הפרחים - לראות מי המפתיע ורק נועם עומד שם משותק יותר מהגברת בכסא הגלגלים... את יוני ? שואל כן היא מסתכלת כלפי מעלה... הפרחים בשבילי....? או שאפשר גם קובית שוקולד זה השוקולד האהוב עלי... נועם עוד לא מעכל... זה הדבר האחרון שחשב עליו לא לקח בחשבון שמשהו יכול לקלקל לו את היוני המושלמת שלו טוב - ממי הפרחים היא שואלת- לא בטוח שאני מסכימה לקבל את הזר למרות שזה הפרח האהוב עלי... וסוף המשפט שלה...נבלע..משתתק... אתה נועם - היא אומרת... איך העזת.... מי הרשה לך......? כסא הגלגלים נע אחורנית ופלדלת כבדה וחומה נטרקת בפניו של נועם- קפוא - המום ולא מבין מבולבל, אפילו פגוע השאיר נועם את הפרחים - השוקולד - הסבון והאוכל של אמא על המרבד ליד הדלת ירד במדרגות הבניין.... טש
