פולין, 8 באפריל 2021
מחוץ למטה מערכת העיתון Polska Press מצטופפים צלמים, מיקרופונים מורמים. בפנים דממה. רשימות פיטורים ראשוניות מתחילות להסתובב במסדרונות. ואז מגיעה ההודעה: "הרכישה הושלמה". חברת הדלק הממשלתית Orlen — גוף ענק הנתון בפועל להשפעה ישירה של מפלגת השלטון חוק וצדק (PiS) — לוקח שליטה על אחד מתאגידי התקשורת החשובים במדינה.
מנהיג מפלגת חוק וצדק ירוסלב קצ'ינסקי; צילום: Czarek Sokolowski/אי־פי
Polska Press היה עמוד השדרה של העיתונות המקומית בפולין: עשרות יומונים אזוריים, מאות שבועונים ואתרים, מיליוני קוראים. הם סיפרו על שחיתויות בעיריות, על חינוך מקומי, על כל מה שפוגש האזרחי הפולני ביומיום ולא מגיע למהדורות הארציות. תוך שבועות הודחו עשרות עורכים ראשיים ובמקומם מונו דמויות המזוהות עם השלטון.
המהלך החל ב–2015 כשמפלגת חוק וצדק עלתה לשלטון והחלה לפרק את כל הארגונים שהיו אמונים על ביקורת השלטון. המהלך הראשון היה השתלטות על
השידור הציבורי: הנהלת TVP פוטרה כמעט בבת אחת, והערוץ נהפך לזרוע שלטונית מוצהרת. מיד אחר כך החל תהליך בשם "רה־פולניזציה" — החזרת המדיה "לידי פולנים". בפועל: הקטנת בעלות זרה והעברתה לידי מקורבי השלטון.
וושינגטון, 8 בדצמבר 2025
מרכז קנדי לאמנויות הבמה בוושינגטון. נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, בטוקסידו, מתקרב לעיתונאים. "אדוני הנשיא, מה דעתך על עסקת הענק שעליה הודיעה נטפליקס לרכישת הסטודיו הגדול ביותר בהוליווד — וורנר ברדרס דיסקברי?"
טראמפ עוצר לרגע, מביט ישירות אל המצלמות ואומר: "זה נתח שוק עצום… אין ספק שזה יכול להיות בעייתי". ואז מוסיף את הסיומת שאותה תיכנן במדויק. "I'll be involved in that decision too".
לכאורה, תשובה אקראית לעיתונאי. בפועל, נקודה שפל נוספת בשחיקת הנורמות הדמוקרטיות בארה"ב. הגבול בין כוח פוליטי לבין בעלות על כלי התקשורת מיטשטש מול המצלמות —
נשיא שמצהיר בגלוי כי יתערב בעסקה פרטית הנוגעת לאחד מגופי החדשות המרכזיים שמבקרים אותו.
למחרת העיתונות בוושינגטון תדווח
שלארי אליסון, מיליארדר ובעל ברית פוליטי ותיק של טראמפ, התקשר לנשיא לאחר הכרזת עסקת נטפליקס כדי להתלונן שהרכישה "תפגע בתחרות". אבל העמדת הפנים שהמעורבות של הנשיא קשורה לשאלות של תחרות תתפוגג במהירות. נגמר העידן שבו צריך לעטוף אינטרסים אישיים באידיאולוגיה. אנחנו בעידן האלימות שבו חשוב להסביר מה אנחנו עושים. למען יראו וייראו.
הסיפור אינו מי יקנה את וורנר, אלא בעיקר מי יתאר לאמריקאים את המציאות. מקורבו של טראמפ לארי אליסון כבר השתלט על CBS, תוכנית התחקירים "60 דקות" כבר עברה לידיים יותר ידידותיות, הרשתות ABC ו–NBC כבר מורתעות. עכשיו רק צריך לסגור את הפינה של CNN
טראמפ במרכז קנדי. "אהיה מעורב בהחלטה"; צילום: בלומברג/Bonnie Cash
יומיים לאחר מכן, בחדר התדרוכים בבית הלבן, טראמפ נשאל שוב על העסקה והוא לא ממצמץ. "אני רוצה שבמסגרת העסקה תימכר בנפרד החברה הבת (של וורנר) CNN. היא צריכה בעלות חדשה, הם אנשים לא ישרים".
כמה ימים קודם לכן מגיע דייוויד אליסון, בנו של לארי אליסון, לביקור בוושינגטון. הוא נותן הבטחה לאנשי הממשל: אם אנחנו (ולא נטפליקס) נקנה את וורנר נבצע "שינויים מקיפים" ב־CNN. טראמפ לא אוהב את הסיקור החדשותי ברשת החדשות.
הסיפור אינו מי יקנה את וורנר, אלא בעיקר מי יתאר לאמריקאים את המציאות. אליסון כבר השתלט על
CBS, תוכנית התחקירים
"60 דקות" כבר עברה לידיים יותר ידידותיות, הרשתות ABC ו–NBC כבר מורתעות. צריך לסגור את הפינה של CNN. עכשיו צריך רק לבחון את כל ההצעות לרכישת וורנר ברדרס ולהחליט מי יעשה את העבודה הכי טוב.
תל אביב, 9 בדצמבר 2025
אולם בית המשפט ברחוב ויצמן 1. היום ה–60 לעדותו של הנאשם מספר 1 בתיקים הפלילים הידועים בשם 1,000, 2,000 ו–4,000. עשרות עדים שהופיעו בחמש השנים האחרונות בפני חוקרי המשטרה ושופטי בית המשפט ֿתיארו כיצד סחרו ראש הממשלה ומקורביו עם הבוסים של שניים מכלי התקשורת הנפוצים בישראל: וואלה ו"ידיעות אחרונות".
התובעת במשפט נתניהו, עו"ד יהודית תירוש, שואלת את ראש הממשלה אם הוא ער לכך שהחוק המסדיר את פעילות ערוצי הטלוויזיה קובע הפרדה מבנית בין בעלי ההון לבין המערכות העיתונאיות. הוא חיכה לשאלה הזאת.
התשובה שהוא עומד לתת היא חלק מרכזי בקו ההגנה המופרך ובעיקר מפחיד שהוא גיבש עם פרקליטיו מאז החל המשפט: "אני חושב שזה הדבר הכי נורא שיש בתקשורת הישראלית. קאסטות של עורכים מורמים מעם, הם יכולים להחליט לבד. האם זה קיים? זה קיים. האם זה נכון? לדעתי זה רע".
נתניהו בבית המשפט במחוזי בת"א. "קאסטות של עורכים מורמים מעם"; צילום: יריב כץ
בכל עדותו חוזר נתניהו וטוען שלדידו הדרך לעבוד מול ערוצי טלוויזיה ועיתונים היא לעקוף את העורכים ולהגיע לבעל ההון: "יש עורכים ויש בעלים ויש כתבים. כולם בני אדם, אף אחד לא קובע למי מותר לפנות. מותר לפנות לכולם, רצוי לפנות להכי גבוה שאפשר".
כשעו"ד תירוש מנסה לאתגר את התפיסה הזו, נתניהו לועג לה: "אם זה כל כך מקצועי, תסבירי לי איך אתה רואה מצד אחד את ערוץ 12, שיש שם 'מקצוענים', ומצד אחר את ערוץ 14? אם זה כל כך מקצועי, כל הידיעות היו צריכות להיות אותו דבר. אבל זה היפוך גמור! זה לא מקצועי. אלה החיים האמיתיים. יש בעלים, הם קובעים את המדיניות, וזה יורד לעיתונאים. כך זה עובד".
נתניהו יודע היטב מדוע הוא מעדיף לפנות ישירות לבעלים או לאנשים הכי קרובים אליהם: כשהוא מדבר איתם, יש לו גם שוט וגם גזר. כולם יודעים מי יכול לקדם ולחסום חוקים שמיטיבים עם העסקים שלהם.
ירושלים, 9 בדצמבר 2025
חדר הוועדה המיוחדת שהוקמה לצורך דיונים על "רפורמה" בתקשורת מלא עד אפס מקום. בראש השולחן יושבת
ח"כ גלית דיסטל אטבריאן.
אותה חברת כנסת שלפני שנתיים כמה שבועות לאחר הטבח של 7 באוקטובר
התייצבה מול מצלמות הטלוויזיה ואמרה: "היו בערך מאה אנשים שהדהירו 9 מיליון לתהום. מהפוליטיקה, מהתקשורת, ממובילי הרשת. אני הייתי חלק מהאנשים שגרמו למדינה להיחלש. שפגעו באנשים, שפגעו באזרחים שבחיי היומיום הם חברים שלי, הם בן הזוג שלי".
דיסטל אטבריאן וקרעי יודעים בדיוק מה הם רוצים לעשות. המודל של הונגריה, פולין, טורקיה ובאחרונה ארה"ב עומד לפניהם. באמצעות סיסמאות של "תחרות" ו"גיוון" הם יפרקו את שרידי החוקים שניסו להרחיק את הטייקונים מחדרי החדשות, כדי להעביר את השליטה הישירה לידי בעלי ההון
אבל הבוקר אין בה שום חרטות על הפילוג, ההרס, השנאה והרעל שמציפים את ישראל בשלוש השנים האחרונות. להיפך, היא לוחמנית במיוחד.
שלמה קרעי וגלית דיסטל אטבריאן בישיבת הוועדה לדיון בהצעת חוק התקשורת, השבוע; צילום: נעמה גרינבאום
לצדה יושב שר התקשורת שלמה קרעי, ושניהם יודעים בדיוק
מה הם רוצים לעשות. המודל של הונגריה, פולין, טורקיה ובאחרונה ארה"ב עומד לפניהם. באמצעות סיסמאות של "תחרות" ו"גיוון" הם יפרקו את שרידי החוקים שניסו להרחיק את הטייקונים מחדרי החדשות, כדי להעביר את השליטה הישירה לידי בעלי ההון.
כי טייקונים ואוליגרכים לא הגיעו לעושר ולכוח שלהם סתם. הם הרבה יותר זריזים ומפוכחים מהעיתונאים. הם יודעים שבמציאות החדשה בישראל לא כדאי להתווכח עם השלטון. רק קומץ עיתונאים ופרשנים עוד לא הפנימו שהוויכוח הזה כבר הוכרע.
תוצאה:
לא מדובר בזיוף קלפיות