luckdragon
New member
נתיב
רגשות שנצבעו במכחול על-ידי ילד קטן,צעיר בשנותיו כן ירבו פרחי השמיים.הם נצבעו על-ידי, ב 3 צבעים עיקריים כחול,כחול,וכחול כצבע השמיים,כצבע המים,כצבע הטל . צבעתי את הים ואת גליו בקצותיו צבעתי בלבן בתנועה סיבובית , הרגשתי התנועה והצבע הנשפך אל קלף הגס מבין שערותיו העדינות של המכחול. ואני משחק בו כיד אלוהים. מושך את הצבע אל תוך החלום ומושח בעדינות את הצבע הכחול. ממלא הכל ברגשות.. שוב עייני נסגרות שוב הדמעות יוצאות בלי סוף אינן נמרחות על שרוולי ,יורדות מלחי,אל פרק ידי בנחל ארוך המוביל מקצה העולם אל החלום שלא נגמר. בקצהו על קצותיו של המכחול נשפכות הן הדמעות אל הים.. מעניקות נופך ספוגי אל הקלף.. והים כבר אינו סתם צבע.. הוא אמיתי,סוער. הים עבורי פיסה עמוקה של תכלת. הציור שלי הוא מקום של תפילה, מקום שטומן בחובו אלפי קולות בוכים, המון דמעות והרבה אהבה שלא מוצתה עד סופה. כי הים ואלוהים החליטו אחרת. ציירתי דוגית, כה יפה כה אצילית ובסיפון ילד, שמחזיק תיק-יד לדרך אחרת. דוגית, והים סוער ואני עליה ובידי ספר סיפורים. נוסע רחוק כיד הדימיון., את הים לאין סוף בונה , והאלברוטוסים הגדולים, הציפורים הכי גדולות בעולם ומוטות כנפיהם האדירות מלוות אותי אל על , דואים בתנועה סיבובית, מלווים אותי במסעם. כן ,ידעתי. המלאכים שלי. זהו, בתנועה סיבובית טבעתי את המכחול בצבע הלבן וציירתי את המפרש הלבן,היפה ביותר בעולם, היפה ביותר שראיתי מעודי. . סיימתי לצייר את הציור האחרון של הסיפור שאינו נגמר. עכשיו אני האדם עם העיניים הכי זכות בעולם, השתכשכתי במימיי הבריכה שלי. חייכתי חיוך מאופק בקצות שפתי. הרגשתי הקלה. אני בדוגית בים הסוער,מתדנדת אנה ואנה,אחוזת יראה למראה הים הרוצה לבלוע אותה. רעמים ברקים! בום טרח בום טרח הכל חשוך!! גשם חזק כל כך!! מפחד להחליק להישאב לתוך המים העמוקים כל כך. ואני צועק!!! מחזיק בדוגית כל כך חזק, כדי שאך ורק לא אפול לתוך ים הדמעות שלי אני רוצה לחיות!!! ``אני צועק``!!! ים הדמעות מנסה לבלוע אותי ``אני צורח`` אני נלחם!! ידי רועדות כל כך. באמצע הסערה ואולי זה רק התחלה ואולי זה סיפור ללא סוף. הציור הרטוב מדמעות והסיפור שמח מלא תקווה, הוכנסו פנימה אל הספר. והספר אל תוך הדפנה העדינה הפנימית שבמעילי. הבטתי אל המפרש ואחר הוסט מבטי אל הרוח ואל הים. מחכה לנתיב חדש. כולי תקווה.
רגשות שנצבעו במכחול על-ידי ילד קטן,צעיר בשנותיו כן ירבו פרחי השמיים.הם נצבעו על-ידי, ב 3 צבעים עיקריים כחול,כחול,וכחול כצבע השמיים,כצבע המים,כצבע הטל . צבעתי את הים ואת גליו בקצותיו צבעתי בלבן בתנועה סיבובית , הרגשתי התנועה והצבע הנשפך אל קלף הגס מבין שערותיו העדינות של המכחול. ואני משחק בו כיד אלוהים. מושך את הצבע אל תוך החלום ומושח בעדינות את הצבע הכחול. ממלא הכל ברגשות.. שוב עייני נסגרות שוב הדמעות יוצאות בלי סוף אינן נמרחות על שרוולי ,יורדות מלחי,אל פרק ידי בנחל ארוך המוביל מקצה העולם אל החלום שלא נגמר. בקצהו על קצותיו של המכחול נשפכות הן הדמעות אל הים.. מעניקות נופך ספוגי אל הקלף.. והים כבר אינו סתם צבע.. הוא אמיתי,סוער. הים עבורי פיסה עמוקה של תכלת. הציור שלי הוא מקום של תפילה, מקום שטומן בחובו אלפי קולות בוכים, המון דמעות והרבה אהבה שלא מוצתה עד סופה. כי הים ואלוהים החליטו אחרת. ציירתי דוגית, כה יפה כה אצילית ובסיפון ילד, שמחזיק תיק-יד לדרך אחרת. דוגית, והים סוער ואני עליה ובידי ספר סיפורים. נוסע רחוק כיד הדימיון., את הים לאין סוף בונה , והאלברוטוסים הגדולים, הציפורים הכי גדולות בעולם ומוטות כנפיהם האדירות מלוות אותי אל על , דואים בתנועה סיבובית, מלווים אותי במסעם. כן ,ידעתי. המלאכים שלי. זהו, בתנועה סיבובית טבעתי את המכחול בצבע הלבן וציירתי את המפרש הלבן,היפה ביותר בעולם, היפה ביותר שראיתי מעודי. . סיימתי לצייר את הציור האחרון של הסיפור שאינו נגמר. עכשיו אני האדם עם העיניים הכי זכות בעולם, השתכשכתי במימיי הבריכה שלי. חייכתי חיוך מאופק בקצות שפתי. הרגשתי הקלה. אני בדוגית בים הסוער,מתדנדת אנה ואנה,אחוזת יראה למראה הים הרוצה לבלוע אותה. רעמים ברקים! בום טרח בום טרח הכל חשוך!! גשם חזק כל כך!! מפחד להחליק להישאב לתוך המים העמוקים כל כך. ואני צועק!!! מחזיק בדוגית כל כך חזק, כדי שאך ורק לא אפול לתוך ים הדמעות שלי אני רוצה לחיות!!! ``אני צועק``!!! ים הדמעות מנסה לבלוע אותי ``אני צורח`` אני נלחם!! ידי רועדות כל כך. באמצע הסערה ואולי זה רק התחלה ואולי זה סיפור ללא סוף. הציור הרטוב מדמעות והסיפור שמח מלא תקווה, הוכנסו פנימה אל הספר. והספר אל תוך הדפנה העדינה הפנימית שבמעילי. הבטתי אל המפרש ואחר הוסט מבטי אל הרוח ואל הים. מחכה לנתיב חדש. כולי תקווה.