נתחיל מההתחלה ??

נתחיל מההתחלה ?? ../images/Emo13.gif

למי שכבר נמצא בחינוך ביתי או חלופי: כיצד התחילה ההתלבטות? מה היו השיקולים לכאן ולכאן? איזה אופציות בדקתם לקראת ההחלטה? וכמובן- איך זה עובד בפועל?. נשמח לשמוע ממי שילדיהם נמצאים במסגרות כמו: גן/ בי"ס זורם או דמוקרטי, אנתרופוסופי או מונטסורי . כמובן שנשמח לשמוע קצת על המסגרת עצמה.
 
ואתחיל בהתלבטויות שלי... ../images/Emo9.gif

אני אמא לילדה בת שנתיים ותשעה חודשים. אלה היתה אתי בבית עד גיל שנתיים ורבע, בידיעה ברורה שזו הדרך הנכונה ביותר. היא קיבלה ממני את תשומת הלב המתאימה, זרמנו יחד בקצב שלה לדברים שהיא רצתה לעשות. כשהיתה בת שנה וחצי, ניסיתי לגבש קבוצה של חינוך ביתי כי ראיתי את הצורך המתעורר שלה בחברת ילדים. לצערי, לא הצלחתי לגבש קבוצה כזאת, ובקיץ אלה ביקשה ללכת לגן "לשחק עם עוד ילדים". מצאתי גן שדיבר אלי בגישה הזורמת שלו ובכבוד שמונהג כלפי הילדים. ראיתי שם ילדים מאושרים, והחלטתי שזה "הרע במיעוטו". היא שם בערך ארבע וחצי שעות ביום ורוב הזמן שמחה, אם כי אומרת מדי פעם שיותר כייף להיות עם אמא בבית...
כשתגיע לגיל של חינוך חובה, נחזור לחינוך ביתי או הגן (ואח"כ בי"ס) הדמוקרטי שיש קרוב אלינו. אני עדיין לא יודעת לגביו כי לא הייתי שם. למה, בעצם??. כי אני מאמינה לחלוטין שבי"ס הוא מקום אלים ולא לימודי. כל רעיון שיפוט הילדים באמצעות מבחנים ומטלות שבעצם לא משקפים כלום, ממש צורם לי. אני, כתלמידה, הייתי פעמים רבות מטרה נוחה למורים. הייתי שקטה ומאוד איטית. מייד תוייגתי כ"יש פוטנציאל אבל היא לא ממצה אותו" וזה ליווה אותי כמעט כל שנותיי בבי"ס. אין לי ספק שלא היה קשר בין היכולת האמיתית שלי לבין מה שהייתי כתלמידה. אני מאמינה בלמידה טבעית של הילד, כשאנחנו שם כדי לספק לו תשובות לשאלות ועזרים להתקדמות שלו בעצמו. עם אלה שלי אני רואה את התהליך לנגד עיני. איך היא מתעניינת וחוקרת וזורמת עם דברים שמעניין אותה לעשות ולדעת. ברוב המקרים היא לא צריכה אותי. לפעמים היא שואלת שאלות ונענית. כמו כן, בי"ס מרתיע אותי כסביבה אלימה ולא חברותית. כל נושא ה"מעמדות" ("מלכת הכיתה"), סוגי אלימות מילולית ופיזית שמי שעובד במערכת החינוך וודאי ראה מקרוב, ומי שלא- יכול פשוט להסתפק בלראות כמעט כל יום בעיתון כתבה על האלימות המתגברת בבתי"ס. האם זה מה שאנחנו מאחלים לילדנו?. מנסיון אישי שלי, ואני בהחלט מאמינה שדברים לא השתנו, ילדים מופנמים ושקטים יותר פשוט נבלעים במערכת הגדולה הזאת. ומי שחזק שורד. זאת מלחמת קיום שאני לא מעוניינת לחשוף את בתי אליה. בקרוב מאוד, תופיע בקישורי הפורום רשימת ספרים מומלצים (בעברית) על החינוך הביתי. כמה נפלא יהיה אם כולנו, הציניקנים, המתלבטים, והמחנכים בבית בפועל, נפתח עיננו לראות שיש גם דרך אחרת...
 

b e c k y

New member
הסוד הוא במציאת הפיתרון המתאים

אין דרך אחת ויחידה שיכולה לענות על כל הדרישות של כל הילדים. יש דרכים שונות ואני מרגישה שכאמא תפקידי הוא למצוא את המקום שבו יהיה לילד שלי הכי טוב ומתאים. גם אנחנו התחלנו בחינוך ביתי אבל בגיל ארבע לבן שלי התחיל להיות חסר משהו. הוא נזקק לחברת ילדים. לפני כן הוא נהנה מהלבד שלו אבל בגיל ארבע פתאום הוא חיפש חברה. פה התחיל החלק שלי במציאת המסגרת המתאימה לו מתוך ההיכרות שלי אותו. בסופו של דבר הוא נכנס לגן פרטי שהתאים לו מאד וגרם לו הרבה אושר. השנה הוא התחיל בית ספר והרגשנו (בעלי ואני) שבית ספר רגיל לא יתאים לקצב האישי שלו ולכן חיפשנו חלופה. מצאנו בית ספר וולדורף שמוכיח את עצמו בכל יום מחדש. אין שם אלימות ו/או השגיות, אין שם מבחנים ואין שם שיעורי בית. האווירה היא טובה ונינוחה. המון תמיכה ומגע בין המורים לילדים ובין הילדים לבין עצמם. קשר הדוק ורב גילאי בין הילדים של בית הספר (חשוב מאד בעיני) הגענו להבנה שיש צורך בבחינת המסגרת מתוך החוויות האישיות שלנו ומתוך ההכירות שלנו את בננו. אני ובעלי למדנו בבתי ספר רגילים. אני הייתי תלמידה גרועה וסבלתי בבית הספר בעלי לעומת זאת היה תלמיד מעולה שעבר את בית הספר במגמות הכי קשות ובלי להשקיע טיפת מאמץ. כך שהחוויות שלנו הן שונות ובכל זאת התחושה שלנו היתה דומה. ידענו שחינוך רגיל עשוי לגרום לבן שלנו עוול וצער. זו לא חוויית הלימודים שאנחנו מאחלים לו.
 
../images/Emo51.gifבקי ואני מסכימה לדרך שלך

אני חושבת שבראש ובראשונה אנחנו צריכים להיות קשובים לצרכים והרצונות של ילדנו, וכמובן שאם ילד מביע רצון ללכת למסגרת כלשהי, עלינו להקשיב לו ולהנחות אותו. האם בי"ס שאותו ציינת הוא בי"ס אנתרופוסופי? נשמח לשמוע עליו קצת יותר!!. אשמח אם תספרי קצת על הרעיון הרב-גילאי ובאילו טווח גילאים מדובר. וכמובן- ברוכה הבאה לפורום !!
 

b e c k y

New member
כן זה בית ספר אנטרופוסופי

כרגע אני חיה בארה"ב ולכן אני לא בטוחה שזה יהיה רלוונטי לספר הרבה על בית הספר הספציפי. אני לא ממש מומחית לשית וולדורף. לא חקרתי אותה ולא התעמקתי. אהבתי את בית הספר מהשניה הראשונה שראיתי אותו ואיתמר אוהב להיות בו וזה מה שחשוב לי. אני מאד לא הישגית מטיבעי ולכן לא אכפת לי מתי הוא ילמד לקרוא או לעשות חילוק ארוך. מה שחשוב לי זה שהוא יהיה מאושר ויטפח את הסקרנות הטיבעית שלו. עכשיו למשל הוא התחיל להתעניין מאד בנשיאי ארה"ב. זה לא נושא שהם דיברו עליו בבית ספר אבל אני חושבת שזה אולי קשור לחדשות ולמלחמה המתקרבת. הוא חוקר את הנושא באינטרנט, מתעסק בזה שעות רבות ונהנה מאד. זה כיף לראות את זה. אני מאמינה שזה קשור לבית הספר ולאווירה הפתוחה שמעודדת סקרנות אישית. אני מאמינה מאד בחינוך ביתי אבל זה לא מתאים לי ולבנים שלי בשלב זה של חיינו. לכן אני שמחה שיש מסגרות חינוכיות אלטרנטיביות שמעניקות לילדים את האפשרות למפגש חברתי עם ילדים נוספים אבל לא מאלצות אותם להתאים את עצמם למסגרת קשוחה אלא ממשיכים את "החינוך הביתי" בבית הספר. לגבי חינוך רב גילאי, זה אחד מהנושאים השנואים עלי ביותר במערכת החינוך, ההפרדה בין הגילאים השונים. המציאות היא שאנחנו חיים בחברה רב גילאית וההפרדה המלאכותית בבתי הספר מונעת מהילדים הקטנים ללמוד מהגדולים ומהילדים הגדולים מללמד את הקטנים. הפסד נוראי לכולם.
 
היי בקי, ../images/Emo51.gif ועוד שאלות...

האם תוכלי לספר קצת על עקרונות המסגרת האנתרופוסופית? האם זה מה שנקרא "חינוך זורם" בו הילד עוסק בתחומים המעניינים אותו וה"מדריכה" נמצאת שם כדי לסייע לו, או שיש סדר יום מאורגן וקבוע?. האם יש תכנים ספציפיים לשיטת וולדורף?. מהו טווח הגילאים אצלכם?. הייתי היום עם אלה אצל חברה עם ילד בן שנה. אלה היתה כל כך אימהית אליו והסבירה לו בסבלנות ועדינות כל דבר!. חשבתי לי כמה יפה וטבעי הוא הרעיון הרב גילאי.
 
אני מסכימה לחלוטין עם התמונה של בית

הספר שאת מציגה. לפני ארבע שנים ובידיעה שאני מעונינת ללמד את בני בבית (אז איפלו לא בתכנון) לימדנו אני ובעלי בבית ספר יסודי. בעלי היה אחראי לפינת החי ואני לימדתי מדעים. האלם הראשון שלי היה השינוי שעברו תלמידי כיתה א. בפעם הראשונה שריאתי אותם ילדים קטנים ונמחמדים. בפעם השניה לעומת זאת מכונת לחימה: הם למדו שמורה חייב לבפגין כוח אם לא אפשר לעשות מה שמתחשק.. היתה לי בדיוק כיתה אחת שלמדה כי הילדים נהנו ללמוד ואני נהנתי ללמד בכל שאר הכיתות זה היה מאבק. או שהיה ילד אחד/קבוצה ילדים שלא נתנה לשיעור להתנהל בלי מסע הפחדות וטרור. או שהבדלי הרמות לא אפשרו עבודה חלקה. מעבר לזה אלימות והזנחה. כשעזרתי להנחות פרויקטים של כחתה ו היתה לי תלמידה שסכימה על הנבטים במקום על נבטים של צמח - לרגע לא עלה בדעתה שיש בעיה... בעלי פגש את כל מוזנחי בית הספר אלה שאיפלו לא נכנסו לשיעורים... ויש לי עוד דוגמאות רבות למרבה הצער.. אני לא יכולה אלא לקוות שיש דרך אחרת...
 
אני יודעת שיש דרך אחרת !!!

ענת, לא תאמיני, אבל השינויים שאת מתארת הם מנת חלקי השנה בעבודתי עם הגיל הרך. כבר אז זה מתחיל. אני מעבירה חוגי טבע בגני ילדים. יש לי 17 גנים שכמובן חלקם הוא הסוג שאני מכנה "הרע במיעוטו" וחלקו הוא בלתי נסבל ממש: אוירת איומים, צעקות וטרור מצד הצוות, הילדים מכים וצורחים וכמובן שהתנהלות החוג ממש מזעזעת. ילד בגן כזה בעט לי בראש בשבוע שעבר, והגננת שעמדה לידו בשעת מעשה אמרה לי "ככה זה: או שאת חזקה איתם או שהם חזקים איתך". זה היה הטיפול שלה בענין!! תארי לך מה למד מזה הילד (בן שנתיים וחצי, אגב!!). לעומת זאת, בגנים בהם שורר כבוד הדדי ואוירה של שיתוף ואהבה, המצב שונה לחלוטין. הילדים נהנים מהחוג, מתנהל ביננו דו שיח אמיתי בנועם ובכייף. בבי"ס "קונבנציומלי" לעומת זאת, קשה לי להאמין שיש אופציה אחרת. ופה מתחיל הענין של צורך בחינוך ביתי וחלופי...
 
מסכימה בהחלט!

אני בחו'ל והילד שלי היה פה בשני גנים: הראשון: מחנה צבאי מאורגן. הדרך שלהם להשליט משמעת היתה שליטה מוחלטת על הזמן של הילדים. יותם שלא לקח חלק בפעיליות בגן הושפל קיבל יחס של אדיוט ואנחנו יחס של הורים לבעיה רצינית שחייבת טיפול- סגנון אחר מהבלאגן הישראלי אבל אותה תוצאה. יש שקט אבל הילידם פרחי קיר. הגן השני: אתמול בילתי עם יותם שעתיים בגן. איזה תענוג. הגננת אמרה שהיא חושבת שצריך להציע לא לכפות. אבל צריך להציע ולעניין. הגננת הזאת אמרה ליד בעלי לאחת הגננות שלה - אל תצעקי על הילד 'אל תצעק' תגידי לו בשקט! הם זורמים אם הילד נותנים לא את החופש אבל מציעים מסגרת. יותם שהפסיק להתיחס לאנשים אחרי החוויה בגן השני (נמצא באבחון - ובהתחלה חשבו שהוא אוטיסט), נפתח משתתף אוהב ומחבק. כל הילדים בגן דואגים חד לשני. הגדולים עוזרים לקטנים. פשוט תענוג. הקבוצה היא קטנה ויש הרבה גננות והן מלמדות באווירה של נחמדות. יותם מקבל חיבוקים ליטופים ילדים פונים אליו בכבוד. לעומת הגן השני ששם הוא היה תינוק ולא צריך להתיחס אליו. חינוך יכול לעשות את כל ההבדל אני בפרוש למדתי את זה על בשרי. אני מסכימה שבבית ספר למצוא מודל כזה כשבכיתה יש 40 ילדים זה כמעט בלתי אפשרי... ענת
 
למעלה