נשר/1947/השכונה..
ההורים הגיעו הנה מהקיבוץ,תל יוסף.אבא היה שם שנים קודם,ואהב את המקום.אמא ממש לא הסתדרה שם עם הוותיקות ההן.היתה קנאה בגלל אותם מצעים רקומים שהביאה איתה מפולניה,ועוד כל מיני דברים קטנים שהציקו לה בהתנהגותן וותיקות המשק.הם עזבו והגיעו הנה ל´נשר´.שכונת הוותיקים הזאת בשולי העיר חיפה קיבלה אותם בסבר פנים יפות,קנו צריף ישן של מישהו וותיק כאן,ואבא התחיל לעבוד במפעל המלט הסמוך.אמא בשנותיה הראשונות עבדה בשטיפת רצפות אצל ´עשירות´ השכונה.אחי הגדול נולד בקיבוץ,אחי האמצעי כבר נולד כאן בשכונה ,כשנתיים לפני,ואני הגעתי לעולם ב 7 לדצמבר 1947,לפני פרוץ הקרבות ב-48.הצריף היה עם רצפת עץ,לוחות לוחות עץ חזק ואדום מחוזקת במסמרות כאלה,הקירות היו צבועות בקרם כזה,והיתה מנורה קטנה שהשתלשלה בחוט מהתקרה.המטבחון הקטן והצפוף היה מרכז הצריף.בערב היתה אמא מעמידה שני כסאות עץ ישנים,מניחה את הפיילת פח מגולוון,וממלאת במים חמים מקומקום בעל זרבובית ארוכה,ככה היינו מתרחצים,שתי פתיליות עמדו על פלטת שייש כבדה שאין לי מושג מהיכן הגיעה.כיור עבה מחרס,וברז שתמיד דלף.משמאל היה ארון אויר עם רשת.כל האבקות,כל צנצנות התבלינים של פעם היו כאן.למטה היו מוסתרות קופסאות הממתקים.היינו באותה תקופה מקבלים חבילות מאיזה דודים בחו´ל,כך שהארון הזה היה תמיד עם הפתעות.המקרר קרח עמד ממול,לבן היה ומבריק.המים הקרים היו בצנצנות של ריבה.היה מין שיתוף פעולה כזה לכל אורך השנים,בין השכונה לבין המפעל שבסמוך,ומיד כשפרצו המאורעות הגיעו הנה פועלי מחלקת הבניין ובנו את קיר המגן לצד מערב[תל חנן-´בלאד אל שייך´].היתה החצר הגדולה,שם היה מין דוד מפויח ושחור שאבא הדליק בו עצים מתחת,וככה הכביסה היתה מתבשלת שעות על גבי שעות לכל אורכו של היום,חומרי הכביסה היו שבבי סבון גרוסים,וקופסת הפח הקטנטנה שהכילה כחול לכביסה.חוטי התיל היו מתוחים לכל רוחב החצר,וחוץ מבעיית האבק,הכל היה מתייבש מיד בשמש הקופחת.היתה מרפסת שהיתה בנוייה על רצפת בטון,ואבא שתל גפן נהדרת מהסוג הנקרא ´תמר ביירותי´,עינב גדל מידות עם חרצנים.אשכולות אשכולות היו משתלשלים מלמעלה כל קיץ.העמדנו שם ספסל וככה היינו יושבים כל ערב שם באותה המרפסת,בערב סוכות כל שנה אבא היה משלים בעזרת סדינים ובונה סוכה.עץ דקל גדל בחצר,והיה גם מחסן גדול ועתיק ,שם היו השרותים[בית כסא]בלילות החורף היינו מבקשים שאמא תשמור עלינו כשהיינו צריכים..המגורים היו די נוחים,בחדר הגדול היינו שלושתינו במיטה אחת,אבא ממול בנפרד,ואמא בכניסה.היתה דלת שכל השנים עשתה בעיות,שינויי מזג אויר.היה מין חיבור חשמל כזה ראשי,ומבחוץ היה מין וו מאונקל עם חרסינה.לימים קרא אבא לאינסטלטור והוא הרכיב לנו בוילר נחושת ארוך עם בסיס להכנסת עצים מלמטה.היה קבלן שכונתי שהוסיף לנו יחידת בנייה נוספת לצריף,והיה מין סדק כזה בחיבור בגג כל השנים.לפני עידן הבוילר הביתי היינו הולכים למקלחת המשותפת במפעל[בית המרחץ].בחצר היו המשחקים,במכוניות עץ שנבנו לבד,תעלות מים כאילו,גשרים,וכיד הדמיון הפורה.עץ הזית הזקן שהניב הרבה זיתים,וכל עונה היתה ערביה זקנה קוטפת מהעץ,אמא לא ידעה את החוכמות האלה ,להכין לבד.הדרוזיות הזקנות של דאליית אל כרמל היו מגיעות לקטוף את עלי הגפן,ואמא היתה מגרשת אותן.מוכר המילונים מעוספייה היה מסתובב בשכונה עם חמורו,ושני ארגזי הצד היו עמוסים במילונים ההם שכבר שנים לא רואים כאן,האננס האלה המחוספסים.והיתה עגלת הקרח,הנפט,והצרכניה הסמוכה שהיה בה הכל,המאפיה השכונתית,הספר ´לובה הקרח´[הדוד של רמי קליינשטיין,והוא דומה לו כל כך]והיה הצריף של הקולנוע[צריף הפועל]בשביל הסרטים,וכינוסי השכונה,וצריף הנוער העובד.החלה אז בניית המקלטים בשכונה וגם בחצר שלנו בנו אחד כזה,למעלה היה מין פתח מעץ.ואבא העמיד שם ספסלים ארוכים.שנים אחרי אותה מלחמה היינו נכנסים פנימה לראות עטלפים שתלויים היו בתקרה.בעץ הזית היינו בונים עמדה כזאת וכל היום שם למעלה במרומי עץ הזית.הנטיעות של אבא בחצר היו עצי הלימון,ואיזה סוג של פרחים שונים,הפייבוריט שלו זה היה אפונה ריחנית שהיתה משתרכת לה על חוטי ברזל.אחר כך היה השלג ההוא שמעטים זוכרים,והורי נעלו מגפיים וניקו את הגג של הצריף.ואנחנו השלושה ככה גדלנו לנו בצריף הזה הישן,בקיץ החם,בחורף הקר והגשום,משנה לשנה וזכרון הילדות מהצריף ההוא בנשר רק מתחדד עם השנים,וכאילו היה זה אתמול.נשר,דצמבר,1947.ואבא ואמא שכבר אינם,לזכרם הסיפור הזה. *מגי ואשור תוכלו להמשיך להקניט,ללגלג,ולצחוק על העניין של ´נשר´אני אפילו מבין אתכם,ומרחם.
ההורים הגיעו הנה מהקיבוץ,תל יוסף.אבא היה שם שנים קודם,ואהב את המקום.אמא ממש לא הסתדרה שם עם הוותיקות ההן.היתה קנאה בגלל אותם מצעים רקומים שהביאה איתה מפולניה,ועוד כל מיני דברים קטנים שהציקו לה בהתנהגותן וותיקות המשק.הם עזבו והגיעו הנה ל´נשר´.שכונת הוותיקים הזאת בשולי העיר חיפה קיבלה אותם בסבר פנים יפות,קנו צריף ישן של מישהו וותיק כאן,ואבא התחיל לעבוד במפעל המלט הסמוך.אמא בשנותיה הראשונות עבדה בשטיפת רצפות אצל ´עשירות´ השכונה.אחי הגדול נולד בקיבוץ,אחי האמצעי כבר נולד כאן בשכונה ,כשנתיים לפני,ואני הגעתי לעולם ב 7 לדצמבר 1947,לפני פרוץ הקרבות ב-48.הצריף היה עם רצפת עץ,לוחות לוחות עץ חזק ואדום מחוזקת במסמרות כאלה,הקירות היו צבועות בקרם כזה,והיתה מנורה קטנה שהשתלשלה בחוט מהתקרה.המטבחון הקטן והצפוף היה מרכז הצריף.בערב היתה אמא מעמידה שני כסאות עץ ישנים,מניחה את הפיילת פח מגולוון,וממלאת במים חמים מקומקום בעל זרבובית ארוכה,ככה היינו מתרחצים,שתי פתיליות עמדו על פלטת שייש כבדה שאין לי מושג מהיכן הגיעה.כיור עבה מחרס,וברז שתמיד דלף.משמאל היה ארון אויר עם רשת.כל האבקות,כל צנצנות התבלינים של פעם היו כאן.למטה היו מוסתרות קופסאות הממתקים.היינו באותה תקופה מקבלים חבילות מאיזה דודים בחו´ל,כך שהארון הזה היה תמיד עם הפתעות.המקרר קרח עמד ממול,לבן היה ומבריק.המים הקרים היו בצנצנות של ריבה.היה מין שיתוף פעולה כזה לכל אורך השנים,בין השכונה לבין המפעל שבסמוך,ומיד כשפרצו המאורעות הגיעו הנה פועלי מחלקת הבניין ובנו את קיר המגן לצד מערב[תל חנן-´בלאד אל שייך´].היתה החצר הגדולה,שם היה מין דוד מפויח ושחור שאבא הדליק בו עצים מתחת,וככה הכביסה היתה מתבשלת שעות על גבי שעות לכל אורכו של היום,חומרי הכביסה היו שבבי סבון גרוסים,וקופסת הפח הקטנטנה שהכילה כחול לכביסה.חוטי התיל היו מתוחים לכל רוחב החצר,וחוץ מבעיית האבק,הכל היה מתייבש מיד בשמש הקופחת.היתה מרפסת שהיתה בנוייה על רצפת בטון,ואבא שתל גפן נהדרת מהסוג הנקרא ´תמר ביירותי´,עינב גדל מידות עם חרצנים.אשכולות אשכולות היו משתלשלים מלמעלה כל קיץ.העמדנו שם ספסל וככה היינו יושבים כל ערב שם באותה המרפסת,בערב סוכות כל שנה אבא היה משלים בעזרת סדינים ובונה סוכה.עץ דקל גדל בחצר,והיה גם מחסן גדול ועתיק ,שם היו השרותים[בית כסא]בלילות החורף היינו מבקשים שאמא תשמור עלינו כשהיינו צריכים..המגורים היו די נוחים,בחדר הגדול היינו שלושתינו במיטה אחת,אבא ממול בנפרד,ואמא בכניסה.היתה דלת שכל השנים עשתה בעיות,שינויי מזג אויר.היה מין חיבור חשמל כזה ראשי,ומבחוץ היה מין וו מאונקל עם חרסינה.לימים קרא אבא לאינסטלטור והוא הרכיב לנו בוילר נחושת ארוך עם בסיס להכנסת עצים מלמטה.היה קבלן שכונתי שהוסיף לנו יחידת בנייה נוספת לצריף,והיה מין סדק כזה בחיבור בגג כל השנים.לפני עידן הבוילר הביתי היינו הולכים למקלחת המשותפת במפעל[בית המרחץ].בחצר היו המשחקים,במכוניות עץ שנבנו לבד,תעלות מים כאילו,גשרים,וכיד הדמיון הפורה.עץ הזית הזקן שהניב הרבה זיתים,וכל עונה היתה ערביה זקנה קוטפת מהעץ,אמא לא ידעה את החוכמות האלה ,להכין לבד.הדרוזיות הזקנות של דאליית אל כרמל היו מגיעות לקטוף את עלי הגפן,ואמא היתה מגרשת אותן.מוכר המילונים מעוספייה היה מסתובב בשכונה עם חמורו,ושני ארגזי הצד היו עמוסים במילונים ההם שכבר שנים לא רואים כאן,האננס האלה המחוספסים.והיתה עגלת הקרח,הנפט,והצרכניה הסמוכה שהיה בה הכל,המאפיה השכונתית,הספר ´לובה הקרח´[הדוד של רמי קליינשטיין,והוא דומה לו כל כך]והיה הצריף של הקולנוע[צריף הפועל]בשביל הסרטים,וכינוסי השכונה,וצריף הנוער העובד.החלה אז בניית המקלטים בשכונה וגם בחצר שלנו בנו אחד כזה,למעלה היה מין פתח מעץ.ואבא העמיד שם ספסלים ארוכים.שנים אחרי אותה מלחמה היינו נכנסים פנימה לראות עטלפים שתלויים היו בתקרה.בעץ הזית היינו בונים עמדה כזאת וכל היום שם למעלה במרומי עץ הזית.הנטיעות של אבא בחצר היו עצי הלימון,ואיזה סוג של פרחים שונים,הפייבוריט שלו זה היה אפונה ריחנית שהיתה משתרכת לה על חוטי ברזל.אחר כך היה השלג ההוא שמעטים זוכרים,והורי נעלו מגפיים וניקו את הגג של הצריף.ואנחנו השלושה ככה גדלנו לנו בצריף הזה הישן,בקיץ החם,בחורף הקר והגשום,משנה לשנה וזכרון הילדות מהצריף ההוא בנשר רק מתחדד עם השנים,וכאילו היה זה אתמול.נשר,דצמבר,1947.ואבא ואמא שכבר אינם,לזכרם הסיפור הזה. *מגי ואשור תוכלו להמשיך להקניט,ללגלג,ולצחוק על העניין של ´נשר´אני אפילו מבין אתכם,ומרחם.
