הבה נדון בסמנטיקה של העניין
מהי הבנה? לכל סוג של תודעה יש מודעות. לאדם יש ידע בנוגע לאופן הדיבור, הכתיבה , ההיבט החיצוני ואפילו בנוגע לאופן החשיבה שלו. אבל הידע של האדם בנוגע לעצמו הוא מוגבל ושטחי. ישנן פעולות שהאדם עושה בצורה אוטומטית. פעולות אלה ,חיוניות עד כמה שיהיו, הן מודעות בצורה שיטחית. למשל , אני יודעת שאני מדברת אבל אין לי מושג איזה תהליך צריך להתבצע במוחי על מנת שהמילים והמשפטים יצאו בצורה המוגמרת שהם יוצאים. אני גם יודעת שהלב שלי פועם , הקיבה שלי מתפקדת , השרירים זזים. אבל אין לי מושג בנוגע לאיך למה ובאילו נסיבות המערכות האלו פועלות. יש לי ידע לגבי הפונקציות שעושה המחשב. אני יודעת איך המחשב נראה מבחינה חיצונית, אני אפילו יכולה לדעת איך המחשב מתוכנת. אבל אין לי ידע לגביי המערכת הפנימית (הידע הטכני) של המחשב או לגביי תהליך העברת המיידע החשמלי שמתבצע בתוך המחשב. באותה מידה , המחשב עצמו לא מודע לעובדה שהוא עוזר לי. הוא גם לא מודע לעובדה שהוא מחשב. אבל כל חלקיק במחשב מסייע ופועל לפי חוקי פיסיקה מאוד מסויימים ולפי חוק שימור (שהוא כאמור , כל חלקיק שואף להמשיך להתקיים.) אנחנו לא אחרת מאשר מכונה רבגונית. אנחנו פועלים על בסיס בינארי בדיוק כשם שהמחשב פועל... נשמה היא פשוט סוג אחר של אינדיבידואל שבין היתר מרכיב את מכלול האדם. נשמה היא היבט מסויים שלו.