דניאל המספר1
New member
נשיקה שאזכור לעד
השנה 1960 ואני מפקד היאחזות כרם שלום, על גבול מצרים. דרגות סגן משנה מונחות על כתפי, על שתיהן! ילד בן עשרים, מלך המדבר!
קו הגבול הבינלאומי מסומן בחביות. הוא תוחם מצידו הישראלי מדבר מנומר נקודות ירק, שהיו בעיקר שיחי רותם, מיני אשל מדברי נמוך, איקליפטוסים שפופים שתעו בדרך, קיקיונים וצמחיית מדבר צרובת שמש. מן העבר המצרי, מעבר לשביל הפטרולים של האו"ם, הייתה שממה מכוסחת עד השורשים. הבדואים של המדבר, גמליהם וחמוריהם הפכו את השטח, מלוא כל העין, למישור צהוב וריק, הכל נאכל, הזין את המדורות או שימש לגידור הצאן. משאזלו המקורות מן הצומח בעבר המצרי, נשלחו הנשים בהמוניהן, אל העבר הישראלי, לקושש הכל, לערום ערימות אשר נגררו בשעות הלילה, על ידי הגברים או הנשים, את זאת איני יודע, אל העבר המצרי. משהיינו מבחינים בפגיעה זו בריבונות הישראלית, היינו עולים על הקומנדקר ויוצאים למרדף. המון ילדות ונשים, עטויות בשחור, פרצו במנוסה מלווה ביללות מזרחיות, מרשימות למדי. כמעט מעולם לא הצלחנו להגיע אל קו הגבול לפניהן, ולא נאלצנו לאסור מלחמה על בדואית מצווחת זו או אחרת. כשהיינו מגיעים לקו החביות היו הבדואיות מתיישרות ב"לימין שור", (מעבר לגבול, כמובן) ופוצחות בשירת זלזול צורמנית. באחד מהמרדפים ההרואיים האלה ראיתי בדואית צעירה עוקפת דיונה קטנה. עקפתי את הדיונה מעברה השני וחסמתי את דרכה. עמדנו דקה זה מול זו, עיניה השחורות פעורות. עשיתי את הדבר הראשון שעלה בדעתי, שלפתי את המימייה שלי, פתחתי אותה והגשתי לה. היא אחזה במימייה, לגמה מעט וכשראתה אותי מסמן לה ביד שתמשיך לכיוון הגבול החזירה לי את המימייה והתחילה לרוץ. לאחר צעדים אחדים עצרה, הסתובבה אלי, קירבה את ידה אל שפתיה ושילחה אלי נשיקה באוויר. נשיקה שאזכור לעד.
השנה 1960 ואני מפקד היאחזות כרם שלום, על גבול מצרים. דרגות סגן משנה מונחות על כתפי, על שתיהן! ילד בן עשרים, מלך המדבר!
קו הגבול הבינלאומי מסומן בחביות. הוא תוחם מצידו הישראלי מדבר מנומר נקודות ירק, שהיו בעיקר שיחי רותם, מיני אשל מדברי נמוך, איקליפטוסים שפופים שתעו בדרך, קיקיונים וצמחיית מדבר צרובת שמש. מן העבר המצרי, מעבר לשביל הפטרולים של האו"ם, הייתה שממה מכוסחת עד השורשים. הבדואים של המדבר, גמליהם וחמוריהם הפכו את השטח, מלוא כל העין, למישור צהוב וריק, הכל נאכל, הזין את המדורות או שימש לגידור הצאן. משאזלו המקורות מן הצומח בעבר המצרי, נשלחו הנשים בהמוניהן, אל העבר הישראלי, לקושש הכל, לערום ערימות אשר נגררו בשעות הלילה, על ידי הגברים או הנשים, את זאת איני יודע, אל העבר המצרי. משהיינו מבחינים בפגיעה זו בריבונות הישראלית, היינו עולים על הקומנדקר ויוצאים למרדף. המון ילדות ונשים, עטויות בשחור, פרצו במנוסה מלווה ביללות מזרחיות, מרשימות למדי. כמעט מעולם לא הצלחנו להגיע אל קו הגבול לפניהן, ולא נאלצנו לאסור מלחמה על בדואית מצווחת זו או אחרת. כשהיינו מגיעים לקו החביות היו הבדואיות מתיישרות ב"לימין שור", (מעבר לגבול, כמובן) ופוצחות בשירת זלזול צורמנית. באחד מהמרדפים ההרואיים האלה ראיתי בדואית צעירה עוקפת דיונה קטנה. עקפתי את הדיונה מעברה השני וחסמתי את דרכה. עמדנו דקה זה מול זו, עיניה השחורות פעורות. עשיתי את הדבר הראשון שעלה בדעתי, שלפתי את המימייה שלי, פתחתי אותה והגשתי לה. היא אחזה במימייה, לגמה מעט וכשראתה אותי מסמן לה ביד שתמשיך לכיוון הגבול החזירה לי את המימייה והתחילה לרוץ. לאחר צעדים אחדים עצרה, הסתובבה אלי, קירבה את ידה אל שפתיה ושילחה אלי נשיקה באוויר. נשיקה שאזכור לעד.
