נשימה נכונה

[jojs8j3]

נשימה נכונה

מדיי פעם יש לי דפיקות לב מהירות שהבטן ממש קופצת .. התחיל לי בגלל הירוע מסוים בעבר.

לפי מה שהבנתי נשימה איטית אמורה לאזן תמערכת בגוף ולהחזיר אותו לבסיס אם עושים את זה באופן קבוע .

1 )עכשיו אני מנסה לנשום לאט דרך האף והרבה פעמים זה בורח כזה ולא תמיד יוצא לי לאט .. אני מנסה הכי לאט שאפשר.. אבל לא תמיד זה קל יש פיתרון ?

2)דבר נוסףהרבה פעמים שאני מנסה לנשום מהבטן ואני מנסה לנפח תבטן כמה שאפשר אז אני מרגיש שהמהירות של הדפיקות עולות במקום שהם יהיו יותר איטיות אני מרגיש שהם יוותר מהיר למה זה ככה ?
אולי אני עושה פעולה מסוימת לא נכונה

3)וגם הרבה פעמים שאני מכניס תאוויר דרך האף ואז מוציא עד הסוף אני מרגיש שאני צריך להוציא עוד פעם ועוד פעם אני מרגיש שאין לי אוויר . לא מבין למה...


תודה רבה

ועוד

 

[neophile]

תתרגל צ'י גונג

אין טעם לתרגל נשימות סתם ככה , תתרגל את זה עם תנועה של הגוף כולו , עם זרימת דם וכו'

אם אתה משנה את הנשימה שלך אתה גם משנה את לחץ הדם שלך ועוד הרבה דברים אחרים שאתה תופס אותם בתור התוצאות של התרגיל הזה שאתה עושה זה לא יעזור לך , רק יזיק .

עדיף שתתרגל תנועה של הגוף שגם תשנה לך את הנשימה באופן טבעי בין אם זה צ'י קונג או אפילו ריצה , שחייה וכו'

 

[ינוקא1]

בהחלט

 

[ושתי המלכה1]

תופעה מוכרת להחריד

האם בתקופה זו הסימפטומים מגיעים כתגובה לאירוע חיצוני מלחיץ או מעורר חרדה? (בדומה לאותו אירוע מהעבר)
או סתם כך?

לפי התשובה אפשר יהיה להמשיך בתיאור מה ניתן לעשות.

נשימות יכולות רק להוות תומך לטיפול מרחבי יותר. ובאמת אם מנסים רק שיטות נשימה, האפקט יכול להיות הפוך מהרצוי כפי שתואר.

אגב, ביופידבק אולי יושב בדיוק על עניין כזה. יש פה מומחה בבביופידבק, אולי יוכל לתרום.

 

[דניאל גליקר]

טעות נפוצה

טוענת שאחד השלבים בהתפתחות הרוחנית הוא "נשימה נכונה".
נשימה נכונה נרכשת אוטומטית, כאיבר מתוך איברים שונים, בהתפתחות הרוחנית.

שמעתי מאינספור אנשים שבגלל המקצוע שלהם חייבים ביקורת רפואית תקופתית.
אחרי שלמדו מדיטציה טרנסנדנטלית, הרופא שאל אותם "איפה למדת לנשום נכון?"
כשהגוף מתפקד טוב יותר, באופן אוטומטי הוא מסגל לעצמו את התכונות הנכונות.

 

[jojs8j3]

שלום לכולם

אין לי מושג מה זה צ'י קונג
לגבי שיחה וריצה איך בדיוק זה יחזיר לי תנשימה באופן טבעי ?
כי אם אני יעשה ריצה הנשימה שלי תיהיה מהירה יותר ... אני פשוט רוצה שהמערכת שלי תחזור למצבה הכי טבעי והכי רגוע שיש ...


ושתי המלכה-
זה העניין שמה שיש לי זה תפוס מחשבה מסוים .. בגלל שאני לפעמים מנסה להיות מודע לדפיקות לב אז הם באות ...
ולא אני לא נזכר בהירוע מהעבר .. פשוט למדתי לייצר במחשבה תדפיקות לב האלו ....
מה שאני לא מבין זה האם המחשבה המודעת קדמה לדפיקות לב או שהדפיקות לב קדמו למחשבה... לא יודע למה במקרה שפה ניראה לי שדפיקות לב קדמו ... כי יש לי משהו עמוק בתת מודע .. ובגלל זה אמרתי שנתחיל לעבוד על נשימה ולאט לאט לאט המוח שלי ישנה הרגל .

ותאמת בזכות הנשימה אני באמת מרגיש רגוע יותר וטוב יותר .

דניאל

לגבי הנשימה העניין בלנשום אומרת שאחרי שתנשום תקופה אורכה באופן מודע במשך חודש חודשים שלוש אז הנשימות שלך באופן אוטמטי יהפכו לאיטיות יותר ...

 

[ינוקא1]

צ'י קונג

זה זה - למשל :

https://www.youtube.com/watch?v=E-EA86oKkPs

יש המון סוגים , אבל המשותף להרבה מהם זה תנועות איטיות ורכות.

התנועה האיטית יוצרת גם נשימה איטית. כ"ל היא יוצרת מודעות לגוף ולנשימה.
ברגע שיש מודעות כזו , באופן אוטומטי הגוף מתחיל לנשום נכון.

ממליץ על צ'י קונג יותר מכל שיטה אחרת.
מה שכן , זה מאוד תלוי גם במורה ובסגנון.

 

[ושתי המלכה1]

ההודעה לא כלכך מובנת.ייצור עצמי מודע?

האם דפוס המחשבה קשור לפחד כלשהו? ואז הן באות?
וכמה זמן נשארות בקצב מהיר וחזק?

אם אין קשר לפחד, אפשר להתעלם מהכתוב קודם ועתה

ואם הנשימה עוזרת, איפה הבעיה?

באופן עקרוני, אפשר ראשית כל להכיר ולקבל את המצב כפי שהוא, מבלי לנסות לשנות אותו. כלומר לא חייבים לרצות לשנות את תגובת הגוף, שעושה את מה שהוא עושה (מבחינתו) מסיבה טובה.

 

[דניאל גליקר]

כנראה ששוב

בלבול בין דרך למטרה.
אני לא יודע למה אתה מתכוון ב-"לנשום בצורה מודעת".

אבל נכון.
תירגול נכון של נשימה יביא לכך שפעילות הרוח (mind) תושקט במידת מה.
תהיה איטית יותר בזמן בו מתרגלים.
האם זה יימשך במשך היום?
לא נראה לי.

בעוד שתירגול נכון של מדיטציה, יביא לירידה משמעותית (במהלך כל היום) של הנשימה.

 

[סגול כהה1]

עד כמה שידוע לי ...

גם מדיטציה היא אחד מהאברים
לשיטתך גם הוא צריך להיות תוצר אוטומטי של "התפתחות רוחנית"

 

[jojs8j3]

ינוקא וסגול

נשמע לא רע וכמה זמן צריך לעשות תדבר הזה ביום ?
ושיחה וריצה איך זה עובד בדיוק ? לא הבנתי...

מקווה שהבנתי מה שרשמת ...
אבל אם המדיטציה מרגיע אותך כול פעם מחדש.. ואתה עושה אותה בתקופה של 21 עד 3 חודש
המוח שלך באופן אוטמטי יתחיל להיות רגוע אחרי זה....

לדוגמא :
אחרי מדיטציה מרגישים מצוין רגועים והכול אבל אחרי כמה ימים שוב הכול חוזר לקדמותו ......
המוח בדרך עובד לפי חזרתיות אם תחזור על משהו הרבה פעמיים הוא יהפוך למשהו אוטמטי . מה שנקרא הרגליים .

למשל בנאדם שעבר תראומה או משהו בסגנון אומרים לו שככול שהייה לך תראומה יותר זמן אז יותר קשה לסלק תתראומה כי הבנאדם חזק במחשבה בדמיונות על התראומה המון המון המון המון פעמיים . אז יותר קשה..

 

[ינוקא1]

בשביל

צ'י גונג צריך מורה , ואת השאלה כמה זמן תשאל אותו.

לבעיות כמו שתיארת אינני מכיר שיטה טובה יותר.

 

[דניאל גליקר]

צודק

ניסחתי זאת לא נכון.
אני מתאר לעצמי שב-'מדיטציה' אתה מתכוון ל-dhyana.

dhyana כמו asana ו-pranayama (שהוא מעולה כ-"תרגיל" נשימה), אלה ניתנים לתירגול.
כשעושים אותם נכון.

יחד עם זה, yama ו-niyama למשל, וברור ש-samadhi אינם ניתנים לתירגול.
הם פועל יוצא של התירגול.

תודה שהארת את עיני.

 

[בן טל-שחר]

דברים כמו נשימה ומדיטציה

הם מסוג הדברים שדורשים הדרכה עדינה, מדוייקת ופרטנית, בדרך כלל.
ממומחה שנמצא לידך, איתך.

אם מה שאתה עושה הינו בבירור מועיל לך ונעים לך, המשך לעשותו (על אחריותך בלבד) ושמור על תשומת לב לתוצאות מעשיך, כדי שתוכל להפסיקם או לשנותם במידה ותראה שאתה מקבל תוצאות בלתי מתאימות.

ככל שיהיה לך יותר ידע שתרכוש (מעשי, מתוך למידה והתנסות), "מרחב הפעולה והלמידה" הנכון שיש לך לבד עם עצמך - יגדל.
ידע כזה רוכשים, כמובן, בסיוע מדריכים מתאימים שיכולים לסייע לך לעבוד עם עצמך טוב יותר ויותר.

בכלליות רבה:
• אפשר לטפל בטראומות עבר... אנא הענק לעצמך טיפול טוב, בסיוע איש מקצוע שמעורר בך הרגשה נינוחה למן הרגע הראשון ועד לרגע האחרון בהם אתה נמצא איתו. אינך רוצה להוסיף טראומה על טראומה. מגיע לך עכשיו את ההיפך הגמור מטראומה.
• הנשימה תמיד מהנה, בתור התחלה, בדיוק כפי שהיא. זה הבסיס. אם זה לא המצב, היעזר במישהו כדי להגיע למצב זה, בתור התחלה. הנשימה איננה עבודה או מאבק. היא מתרחשת מעצמה.
• זה טוב שעולה בידך להרגיש את דפיקות הלב של עצמך, לשים לב לשינויים שמתרחשים בזמן הנשימה ולשאול לגבי כל זה. הדבר מעיד על קשב בסיסי לעצמך וזה חשוב מאד - לא לכולם יש אותו. נסה להשתמש בקשב הזה באופן שיביא לך לסוג של הקלה מיידית... שתלך ותגבר ככל שתשתמש בו. אם זה לא בא מיד ומעצמו, לא נוצרה בינינו עכשיו תקשורת טובה דיה ואני ממליץ להניח בינתיים לדברים אותם כתבתי.

 

[jojs8j3]

משתי מלכה

כן הפחד נוצר מהפחד שיהיו לי דפיקות לב מהירות ...

הנשימה מרגיעה מאוד אני משתמש כמה שבועות אולי אחרי תקופה היא תעלים בכלל תדפיקות לב ..
אני מרגיש שיפור מצוין בזכות הנשימה באמת ממש מורגש.

הדפיקות לב יוכל להיות בדיוק חצי דקה או לפעמים כמה דקות ...
היא מגיע רק מהפחד שזה יבוא זה מגיע .. מין גלגל כזה..

אם באמת הייתי מצליח לקבל תדפיקות לב כמו שהם בלי לייחס חשיבות זה הייה עובר אבל אני לא בטוח שזה קל לא לייחס חשיבות לא ??


בן טל שחר ..
אני למדתי תתחום של המדיטציה אומנם לא באופן מקיף אבל יש לי תספר מדיטציה יהודית .. שבקרוב אני היקרא אותה ... כי מדיטציה למדתי איך עושים רק צריך לחדד....

תודה רבה.

 

[ושתי המלכה1]

ייחוס החשיבות הוא שלב מאוחר יותר

בכלליות, האצת הדופק מגיעה כי המערכת מתרגשת, או לחוצה, או פוחדת. משהו שיושב על מנגנון התגובה החייתי (בריחה או לחימה), רק שבמקרה האנושי המודרני הגוף נשאר חסר תזוזה כלפי סתם מחשבה לא מציאותית, ואז המתח לא משתחרר, ויש תחושה לא נעימה בגוף.

הפחד יכול להיות כתגובה על אירוע כפי שהוא נתפס כ"מסוכן" לדמות שלנו. לא סכנה גופנית, אלא אולי סכנה לזהות האישית.
או פחד מכך שהתחושה הלא-נעימה תתרחש (פחד מהפחד).
או פחד שהתחושה הלא-נעימה לא תעבור, ויקרה לי משהו לא טוב.

אמנם נשימות או שיטות אחרות יכולות לעזור. אבל אפשר להגיע ישירות לשורש העניין.
לא לייחס חשיבות או לא לקחת משהו באופן אישי, זהו שלב מתקדם יותר. קל/קשה הוא עניין אישי, ומה שתופסים כקל/קשה לפי העבר. לפי ההרגל והאמונה.
אפשר לחקור אל טיב הפחדים החצי-מודעים או לא-מודעים. וכאשר מודעים יותר, אז החשיבות פוחתת והתגובה פוחתת.

אבל האפשרות הראשונית והתמוהה אולי תהיה דווקא לשחק עם המצב בצורה הפוכה. לא לשנות שום דבר מראש. כלומר, לתת לדברים להתרחש כפי שהם מתרחשים כבר עכשיו, בחוסר-מאמץ. הרי אין צורך להתאמץ כרגע בשביל שיבואו מחשבות ופחד ואז תגובה גופנית והאצת הדופק. זה קורה מעצמו. תופעה יפה בפני עצמה!
הדבר היפה הזה של התרגשות הגוף בדופק מואץ ותחושה מתוחה קורה מעצמו.
במקום לשאוף לשנות את התופעה הגופנית הזו, אפשר להתמסר אליה, אפילו לחבב אותה. היא לא דבר רע אלא תגובה שלי.
לכן אפשר לא להתנגד לתופעה הזו, לא להפחית מחשיבותה או לרצות שהיא תעבור. להפך, היא מוזמנת ואפשר לפתח מוכנות לכך שהיא תישאר כמה זמן שהיא רוצה. מה רע? השד באמת לא נורא.
כאשר המוכנות הזו מתפתחת, אפשר אפילו ליהנות בצורה עדינה מהתופעה שהיא סך הכל ביטוי שלי. "הנה שוב הדופק מהיר וחזק בבטן. מעניין." ואז אפשר ביתר קלות להקשיב לגוף ולכל מה שקורה בו ללא הפרעה של התנועה המחשבתית "אני רוצה שייפסק". כך המאבק הפנימי, שמלכתחילה יצר הכל, תם.
כאשר הגישה אינה לגרום לתופעה הגופנית להיפסק, אלא קבלה של הגוף, הדברים כבר בסדר כפי שהם עכשיו.
כך הגלגל מאט את תנועת סיבובו.

 

[ינוקא1]

הי ושתי

מנסיוני הדל , בבעיות כאלו עדיפות שיטות "עקיפות".

המודע של האדם יכול להגיד "אני מקבל את התופעה" , אך פעמים רבות מה שהאדם אומר ומה שהגוף שלו באמת חושב אלו שני דברים שונים.

שיטות כמו צ'י גונג , העובדות באופן ישיר על הגוף התנועה , הנשימה , והמקצבים ללא צורך במחשבה (ואפילו ללא הצורך במחשבה "אני מקבל את זה") אלו שיטות שפותרות את הבעיה ישירות ולעומק , דווקא בגלל שאין "תיווך" בדרך.

ציטוט מכתבה נחמדה עם רמי קליינשטיין שמתאר את מה שתרגול טאי צ'י נתן לו :

מה אתה יכול להגיד על רמי וטאי צ’י?

”הטאי צ’י, בניגוד למשקולות, היה ההפך המוחלט מכל מה שעשיתי ביתר הזמן. הוא היה כמו בועה בתוך החיים המטורפים שחייתי. הוא היה האנטי של ההישגיות ושל הניסיון להגיע לדברים כמה שיותר מהר. בטאי צ’י הרגשתי שאני מאזן את עצמי, שאני עושה משהו לא מטעמים תחרותיים. לא רק הרוח של הטאי צ’י עצמה אלא גם סגנון הלימוד של המורה שלי, אסי בן־פורת, היה כזה – מעמיק ואיטי, מה שהזכיר לי את המורה הדגול שהיה לי לפנסתר, פרופ’ אנריקה ברנבוים, שלימד אותי מעט יצירות - אבל לעומק.

"זמן מה אחרי שהתחלתי לתרגל טאי צ’י חוויתי תחושת היי מהתרגול, וזה קרה רק בזכות העבודה הפנימית והריכוז הגבוה, בלי להזדקק לשום כימיקלים. זה היה נראה לי כמו הישג גדול. מעבר לזה, בשנים האחרונות הצלחתי להיגמל מהשימוש במשאף הוונטולין שליווה אותי מגיל 17. נראה לי שגם את זה אפשר לזקוף לזכות העובדה שהטאי צ’י לימד אותי לנשום, ואולי גם להקשיב לגוף ולדאוג לו”.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3862471,00.html

 

[ושתי המלכה1]

כן

לגשת בדרך גופנית עקיפה היא דרך יעילה וגם לא מזיקה. טאי צי, צי גונג, יוגה, יתרמו הרבה מעבר למקרה ספציפי.
מכיון שלאלה יש נציגות מספקת, אין צורך שגם ושתי תחרה תחזיק אחריהן. אין הבדל ממשי בינה לינוקא הראשון.

אז מה נותר לושתי לעשות (אם יש בכלל עשייה, צריך לשאול את הצופה)?
להעלות על הכתב מה שלא ייכתב על ידי דמות אחרת. לפתוח דלת למשהו אחר.

אבל, "שיטות שפותרות את הבעיה", זוהי למעשה גישה ישירה-עקיפה. הפתרון והעיקר הוא בעצם שהתופעה הגופנית תיעלם, הלא כן?
פספוס קטן-גדול.

כל שנותר הוא לחכות לשיר של רמי בנושא..

 

[ינוקא1]

קודם כל

ושתי ממעיטה בערכה כמלכה. ושתי תמיד מוסיפה המון , לא משנה מה היא אומרת.
לגבי הנקודה האחרונה , אני מסתייג מעט , אני בעד לפתור בעיות , ובעד מטרות ברורות. ואינני רואה בכך סתירה.

 

[ושתי המלכה1]

לכל דבר יש מקום. גם להסתייגות