נשים, גברים, שוויוניזם וכל השאר...

shark3

New member
לא הבנת אותי או שלא הסברתי טוב -

השמתשתי בסטריאוטיפ האנושי לזאב, אני מכיר את המבנה החברתי-מישפחתי של להקות זאבים, מה שמאוד הפתיע אותי אישית היא העובדה של שמירת האמונים בין זוגות זאבים, זה מקביל לזוגות בזים (רק שבזים לא חיים בלהקות) המבנה שדואג לחלש (הנכה או הזקן)גם מוכר אצל אריות ולביאות למעט פעולת רצח צאצאים ע"י אריה שליט-על-להקה שרוצח אותם על-מנת שאימם תיכנס לייחום. עם זאת - עדיין אקט ההישתחוות (ROLL-OVER) מתבצע בפני זכר הלהקה ולא בפני נקבת הלהקה, ע"י זכרים ונקבות הזאב. אנחנו מורמים (לא לחלוטין) מהטבע ויכולים לקבוע ערכים משלנו. אכן ראוי לדייק - ולא רק בביולוגיה.
 

טל קר

New member
לא הבנתי איפה כאן עבודת הצוות.

הרי האישה לא איתה באותו צוות. אולי אתה מדבר על אחווה? אגב, כשאומרים שאותן מלכות דבורים מנסות לעיתים להוריד את האיום בדמות אישה - הכוונה זה שהן מאמצות את הקוד *הגברי* שפועל כך. לדעתי דווקא מלכות הדבורים הן היוצאות מן הכלל שמוכיחות את הכלל, אחרת לא היו זוכות גם לשם סוציולוגי משלהן.
 

shark3

New member
את ה*קוד האנושי*, הרי חלקכן מתעבות

כל הצלחה במישורים צבאיים, אני יודע לקרוא - (בכל זאת מוח זוחלים) מה שעיתונאיות מפרסמות על נשים במג"ב, בצה"ל - שנאה נטו. אחווה - שו ? באותו הצוות בדיוק ! מלכת הקרח תוריד את הראש של האישה הראשונה שתתקרב עם הרבה הרבה אחווה... פפפפכככככככ....
 

אמיר.

New member
שאלה...

כמה מהנשים פה גדלו באמת בתכנות שאישה יהא כנועה/פאסיבית ??? חשבתי שבדור שלי זה כבר די נדיר...
 

neatsun

New member
אני לא יודעת אם אנחנו מאותו דור

וזה גם לא משנה:) בדורות הקודמים המצב והמיקום (הגרוע) של האשה היה ברור ומוגדר. בדורות העכשויים, נוצר מצב שלדעתי אפילו יותר גרוע. לכאורה - האשה "שוחררה". למעשה, ההתניות הן כל כך עמוקות, שהן ממשיכות להטביע חותם גם על נשים משכילות, עצמאיות, חזקות. נשים ממשיכות לשאת בעול אותו נשאו סבותיהן, ממשיכות למצוא את עצמן במערכות יחסים לא מאוזנות, כאשר מתוך אותו תכנות, או התניה, הן מתמקמות באותה פוזיציה קלאסית, במקום השני. ממשיכות לחטוף מכות, או לסבול התעללות והשפלה, ולחייך החוצה, למען "שלמות המשפחה". כמובן שלקשת הזו יש הרבה דרגות. לא כולן מגיעות למצבים הקיצוניים, אבל אני מאמינה שהמון נשים חווות כוחות "עתיקים" כאלה, ובגלל שכביכול אין יותר נשים "כנועות/פסיביות" (או שזה נדיר..כפי שאתה חושב..) הן עצמן לא מודעות לכבלים האלה, שטבועים עמוק עמוק בתהומות הנפש, ולא יכולות להשתחרר. האויב הסמוי יותר מסוכן מן האויב הגלוי.
 

אמיר.

New member
אני לא מדור תש"ח... ../images/Emo13.gif

אני ידוע שיש חברות, גם בארץ, בהן ההתניות שאת מזכירה קיימות. אבל אני תמה, אם במעגל (הדי רחב) של בתים משכילים (אקדמית או תורנית) הבנות גדלות עם ההתניה הזאת. אני מלמד בנות מתבגרות ובוגרות... אולי אני עיוור, אבל אני לא חש מהן את ההתניה השאת.. הן מאד מודעות למעמדן ולזכויותיהן... אני לא יודע... אני רק שואל.
 

טל קר

New member
שני הורי אקדמאים, אבל זה לא קשור,

אין אף חברה על פני כדוה"א שהינה שוויונית לגמרי (גם לא שבדיה), ההתניה הזו מוחדרת לנו דרך ספרי הילדים (הנסיכה הפאסיבית הנסיך האקטיבי), ספרי הלימוד (לימור לבנת מכינה כרגע דו"ח על סטריאוטיפים בספרי לימוד), הטלויזיה, החיברות, ההורים (ברוב המשפחות מי שמוותר אם הילד חולה זו האמא, האבא מרוויח יותר, האבא עובד יותר, אמא היא המבשלת וכו´), מבנה בית הספר עצמו (הנשים הן מורות הגבר הוא המנהל), בקיצור כל אמצעי התרבות סביבנו, גם משקפים את המציאות שבה יש אפליה, וגם יוצרים מחדש (משעתקים) את המציאות שבה יש אפליה. אשמח לדבר עם אחת הבנות שאתה מלמד לשיחה אחת על אחת. יכול להיות שאתה חובש משקפים תרבותיות שאכן מעוורות אותך לנקודות אלו.
 

אמיר.

New member
לחשוף אותן לפורום ??? הוי .. לא !!!

קיצר... זה לא בדיוק ככה.
 

neatsun

New member
זאת בדיוק הייתה הנקודה שלי

בנות/נשים הרבה יותר מודעות למעמדן וזכויותיהן, ורואות את עצמן כמשוחררות. אבל במישור אחר, עמוק ולא מודע (או הרבה פחות מודע) קיימות ההתניות העתיקות. וכאשר זה מגיע לפעולה, במקרים שונים, ובמערכות שונות, ה"תכנות" יוצא את הפועל, והן (למה בעצם לדבר בלשון סינטטית, אנחנו) פועלות אחרת, לא תמיד בהתאם למודעות שלנו, הרבה פעמים בניגוד לאינטרסים שלנו כנשים משוחררות, ואפילו בניגוד לאינטרסים שלנו כבני אדם. במקרים קיצוניים וטרגיים - בניגוד לעצם הקיום שלנו. זה קורה בסביבת הלימודים, בסביבת העבודה, ולתחושה שלי הכי עוצמתי בסביבת הזוגיות והמשפחה. בגלל הניגוד הזה בין המישור המודע למישור המוטבע, הרבה פעמים אנחנו לא יודעות שיש לנו בעייה, או מתכחשות לה, ולכן לא יכולות לפתור אותה. זהו האויב הסמוי.
 
אני הייתי בטוחה שהיותי בת למשפחה

שבה ההורים הם לא רק משכילים, אלא באמת פורצי דרך מבחינת חלוקת התפקידים ביניהם, זה אומר שאני פטורה מההשפעות של חינוך הבנות לפאסיביות, אבל זה לא נכון. שנים של קריאת ספרים, צפייה בסרטים, הליכה לבית הספר, החשפות לאנשים אחרים גרמו לי ללא מעט התניות. מה שקרה הלכה למעשה הוא שהרבה פעמים, אפילו כשראיתי נשים מתנהגות באופן משוחרר יחסית מסטראוטיפים ראיתי בהן נשים לא שלמות, לא נשיות וכו´. אפילו עכשיו אני חווה יום יום את הקונפליקט שבין מה שאני יודעת בראש שצריך להיות ואיך אני מרגישה.
 

neatsun

New member
הרחבה ל"פסיביות" - ספיגה והבלגה

תמיד הייתי מאד גאה ביכולת הספיגה הויתור וההבלגה שלי. הייתי משוכנעת שזה בא ממקום של כוח שליטה וחופש - "אני בחרתי לנהוג כך". אני לא גאה לספר, שלקח לי הרבה שנים והרבה כאב להבין שאני ממולכדת חזק חזק, במלכודת אכזרית וצינית, שמשתמשת בכוחות וביכולות שלי כנגד עצמי. תכנות פנימי עמוק שגרם לי ללכת בדרך מסוימת, ולחשוב שאני פועלת מרצון ומבחירה ולכן אדם חופשי, בדיוק כפי שרציתי ושאפתי להיות. גדלתי בבית משכיל ונאור, עם הורים פתוחים. בכל זאת, כנראה ש"סומנתי" בסימן הישן. לא הייתי מטריחה אותכם בסיפור שלי, אם לא הייתי חושבת שהוא די טיפוסי ונפוץ, בואריאציות שונות.
 

ציפי ג

New member
אני לא גדלתי לא כנועה ולא פסיבית

הואיל וגדלתי בבית גברי, ידעתי שאיפה שלא אלחם, אני אמחץ. אז נלחמתי. חלוקת המטלות אצל הורי בבית היתה מאוד לא שוויונית, אבל בהחלט מבחירה של אמא שלי, ולא של אבא שלי, שהיה מוכן לעשות הכל, עובדה - היום כשהיא ויתרה - הוא עושה. אבל מעבר לכך היחס בין הורי היה שוויוני, לכל אחד היתה זכות הבעת דעה, זכות הויכוח, זכות הבזבוז. היות ולמדנו רק בנות, אז העובדה שהאמא רחצה את התינוקת ולא האב היתה טבעית, לא למדנו בגיל הרך הרבה על בנים. ואגדות עם זה היה מאוד לא בסגנון שלי, והמודל שלי לחיקוי כילדה היתה בילבי, או המנהיגה של החמישיה הסודית, או ירושה מאבא ארך רגלים, ועוד נשים בעלות דעה ויכולת שהסתדרו יפה בעולם. יכול להיות שהיות וגדלתי בבית דתי, שבו היה ברור שחלק מקריאת ספרים, זה נטרול כל מיני רעיונות שלא מתאימים לנו, כמו סנטה קלאוס ואחרים, אז גם רעיונות של מעמד האשה שלא נראו לי פשוט התעלמתי מהם. חורף טוב.
 

אמיר.

New member
ג´רושה......

שוב קראתי ספר חמוד זה... אבל למרות שהוא פמינסטי כזה כאילו בסוף מסתברת המניפולציה הגברית - והיא נכנעת לה !!! כח האהבה או כח השלטון הגברי ?
 
קצת משניהם, אני מניחה.

אחד הדברים שאני מנסה ללמוד זה לא להרגיש שאני מוותרת על העקרונות הפמיניסטיים שלי אם אני מרשה לעצמי להתפשר, או אפילו להיות "חלשה" ו"נזקקת" במערכת יחסים, כי זה לא מוכרח להיות קשור להיותי אישה אלא להיותי מאוהבת. לפעמים אני כל כך על המשמר שזה מקלקל הכל. וד"א - שוב אני מתעקשת שיש להתייחס ליצירה בקונטקסט של זמנה. מה שהיום נראה בעינינו מיושן ומגוחך היה פעם פורץ דרך.
 
למעלה