נשים באמנויות לחימה

[דוד כפרי]

נשים באמנויות לחימה

לינק למאמר באנגלית על הקשיים הפסיכולוגיים של נשים באמנויות לחימה ואיך לפתור אותם. המאמר מופיע באתר המתייחס לאגודות לשחזור קרבות מימי-הביניים, לפני הופעת אבק-השריפה; מסתבר שיש באירופה וארה"ב הרבה אנשים שעוסקים בזה ברצינות רבה, ומשחזרים גם את השיטות וגם את האסטרטגיות של ימי-הביניים והרנסאנס. אמנם אין כאן התייחסות ללימוד הגנה עצמית כשלעצמה, אבל יש התייחסות ברורה לנושא הכאב באימון, ואיך להתמודד איתו אצל נשים.סדגש| מה דעתכם?

 

[deep ocean]

דעתי במילה אחת - בולשיט

אני מתייחסת ללימוד הגנה עצמית כיום (לא מדברת על ימי הביניים).

 

[מיתר נדיר]

קשה לי מאד לדעת. זה כל כך רחוק

מהעולם של האייקידו שכמעט אין נקודות התייחסות. באייקידו אין מצב שצריך להכות את היריב, ולכן נקודה 3 לא רלוונטית. אין תחרויות, ולכן נקודה 5 לא רלוונטית. כמעט ואין ציוד מגן, לכן אי אפשר לבדוק את נקודה 1. לגבי נקודה 2 אני יכולה רק להגיד שאני פורצת בבכי מאד מהר בעקבות כל פגיעה גופנית, אבל תמיד חשבתי שזה פשוט מפני שאני פורצת בבכי מאד מהר. לא שמתי לב אף פעם לאיזה סוב-טקסט לטאי, וזה מעולם לא גרם לי להרהורי כפירה ורצון לעזוב. לגבי נקודה 4, זה כנראה נכון. בהכללה, גברים מתייחסים לקשיים כאתגר שיש לרסק אותו, נשים מתייחסות אליהם כאינדיקציה לחוסר אונים. מצד שני, זה מזכיר לי ניסוי בפסיכולוגיה שקראתי עליו פעם: שמו ילדים מאחורי מחסום סורגים. מעברו השני היתה אמא שלהם. הדרך לעבור היתה אך ורק ע"י פתיחת בריח מתוחכם למדי. בנים נטו יותר לטפס על המחסום, לנדנד אותו ולהכות בו. בנות נטו יותר לפרוץ בבכי ולקרוא לאמא. רק שני נבחנים הצליחו לפתור את חידת הבריח. שניהם היו ממין נקבה.

 

[Zeev Foux]

נשים באומנויות לחימה

על ההבדלים בין נששששים וגבררררים: המורה שלי פעם אמר (בצורה שקוממה עליו תלמידות שלי) שנשים, באופן כללי, יותר מידי פרקטיות מכדי להתעסק באומניות לחימה משכי זמן רציניים וממושכים, הנדרשים מתלמיד להפוך למאסטר.... עוד הוא אמר (ואת זה חוויתי על בשרי) שנשים נוטות לבצע טכניקות בצורה יותר "סופית" כלומר ללכת עם הטכניקה עד הסוף, גם בזמן אימון ולימוד. אני יכול להגיד לכם שלדעת מורה אחרת, שגם איתה למדתי משך זמן מסויים, ההבדלים בין גברים לנשים הם תלויי-תרבות. אותה מורה באה מסין, שם היא פגשה נשים שעובדות בעבודה פיזית לא פחות קשה מגברים, ושיכולות להלחם בזירה בצורה מדהימה. בהונג קונג היא פגשה נשים סינית "שהתרבות המערבית הלא שוויונית" הרסה את היסוד הקשוח שבהוויתן.... אבל אני, את דעתי האישית אסרה עלי אשתי להגיד...

 

[gtr tiger]

מנסיוני בלחימה חופשית

אני מדבר על נסיוניהאישי בקרבות חופשיים ב-99 % מהמקרים היה לי יותר קל להילחם נגד נשים היה פה מישהו שדיבר על הגנה עצמית ואני מניח שדיברת על קרב מגע או משהו בסגנון הזה ? ... מה שדובר בכתבה המצוינת היה תרגולים של אומנויות לחימה או קרב הגנה עצמית קרב מגן או קרב מגע וכאלהמתרגלים התגוננות ברחוב זה משהו קצת אחר ובזה אין לאף אחד קושי להתאמן גם למישהו בן 70

 

[avima]

מספר הערות

ראשית ברצוני לומר שהארגון עצמו ומטרותיו יפים וראויים בעיני להערכה - שילוב של יותר נשים באומנויות לחימה יתרום (לדעתי) לכולם. באופן ספציפי המאמר עצמו בעיתי במובנים רבים 1. המחברת מתיחסת ל"מוח הזוחלים" - התיאוריה אומרת שהמוח מורכב מ 3 רבדים כאשר הבסיסי ביותר היא "מוח הזוחלים". מוח זה אינו מתיחס לחוויות ילדותינו אלא לזכרונות של אבות אבות אבותינו (כשהיינו פרימאטים ואפילו לפני זה - זוחלים - ומכאן שמו) ומתיחס לצרכים בסיסים (מאסלו) כמו אוכל מין וכדומה ולא לחינוך האינדיווידואלי. 2. היא מתארת מספר "מחסומים" מנטאליים העומדים בפני נשים א. לא רוצה להלחם (נקודה מספר 1) ב. לא רוצה לקבל מכות (נקודה מספר 2) ג. לא רוצה לתת מכות (נקודה מספר 3) לטעמי המחסומים הללו קימים גם אצל גברים (אני לפחות, לא רוצה לקבל או לתת מכות ואני גם רואה את זה אצל רבים אחרים). דוד (נדמה לי) אמר פעם דבר חכם מאד - מטרת האימון היא להתגבר על התנגדויות (פיסיות - גמישות כוח טכניקה ומנטאליות - לא רוצה ... ) לסיכום - אין ספק שיש הבדל בין גברים לנשים שבא גם לידי ביטוי באומנות הלחימה (שמשמשת ראי במובן זה לחיים עצמם) וסביר מאד שהבדל זה נובע מהבדלים פיסיים וסוציאליזציה. אבל כמו שבחיים אנחנו לא יכולים בלי שני המינים, הרב גווניות (גם במסגרת אומנות לחימה אחת ואפילו מועדון אחד) תורמת לכולם ואין כאן טוב יותר או פחות. עובדה היא שבמועדון אצלנו יש נשים רבות (באופן יחסי למקובל) ואנו לומדים זה מזו נהנים ומשכילים.