נשות על
נערות "הרגע" באות הולכות, אבל יופי אמיתי הוא ניצחי. חגיגה של נערות השער הנדירות שעדיין יכולות להשאר ללא שם משפחה. ע"י רבקה מאד. דוגמניות העל של תחילת שנות ה90, כמו גיבורי על של חוברות הקומיקס, אופיינו ע"י כך שהן היו כמעט אנושיות, אבל לא לגמרי. הן לא בדיוק יכלו לזנק מבניין לבניין, כמו ספיידרמן, אבל הן הפכו הסתובבות לצורת אומנות: כל מי שלעג לרעיון שהליכה תהפוך לכישרון מיוחד לא ראה את שאלום הארלוו מתנודדת לה על המסלול כמו נחש מוקסם שעולה מסל. בזמן שדוגמניות העל האלה היו מיוחדות מידי להסתובב בין אנשים רגילים בלי להיות מזוהות עד שהחובה קוראת, כמו שסופרמן עשה, הן עדיין יכולות לביות משנות-צורה: לינדה אוונג'ליסטה החליפה את צבע השער שלה יותר מהר ממה שברני'ס החליפו את התצוגה בחלונות הראווה שלהם. כמו ברוס ווין, הפליבוי התעשיין הענק, שהאלטר-אגו של זה באטמן, דוגמניות העל היו יצורים של ראוותנות: טיסות במחלקה ראשונה, המלונות הכי טובים, והמסיבות הכי טובות היו הבונוסים של החיים שנוהלו ע"י הבנות כמו נעמי קמפבל, שהרוויחה 10,000$ כל פעם שהיא הופיעה על מסלול על מעצב. כל התמונות של הדוגמניות שהופיעו כאן באלור, כשהוא הושק ב1991, היופי והתהילה שלהן עזרו לבסס את המשימה של העיתון, והחזרה שלהן לדפים שלו התווכחה לטובת של המיעוט, גם ביופי ועיתוני יופי. בימים האלו, להציע שנשים יהיו מפורסמות רק בגלל שהן יפות נראה מאוד מיושן: בעידן של פריס הילטון, נשים יכולות להחשב יפות רק בגלל שהן מפורסמות. הקשיים של דוגמניות העל עומד בניגוד לתוחלת החיים הגחלילית ואחרונה יותר, של יופי נשכח. הדוגמנית היחידה שראויה תואר "על" שצמחה בעשור האחרון היא ג'יזל בונשיין, שיש לה גוף עם חמקמוקיים כמו של סינדי, פנים יפות כמו של הלנה, וחבר לפרקים מפורסם כמו כל אחד מהגברים שנעמי קושרה אליהם (אם אתם לא מחשיבים את "הסבא החרמן" שלה נלסון מנדלה). כמו סופרמן, שפלש ב1938, דוגמניות העל משכנעות כמו תמיד. ללא תאריך, ומזדקנות רק בדרכים היעילות ביותר, הנשים האלה הן הקלאסיקה של המין שלהן.
נערות "הרגע" באות הולכות, אבל יופי אמיתי הוא ניצחי. חגיגה של נערות השער הנדירות שעדיין יכולות להשאר ללא שם משפחה. ע"י רבקה מאד. דוגמניות העל של תחילת שנות ה90, כמו גיבורי על של חוברות הקומיקס, אופיינו ע"י כך שהן היו כמעט אנושיות, אבל לא לגמרי. הן לא בדיוק יכלו לזנק מבניין לבניין, כמו ספיידרמן, אבל הן הפכו הסתובבות לצורת אומנות: כל מי שלעג לרעיון שהליכה תהפוך לכישרון מיוחד לא ראה את שאלום הארלוו מתנודדת לה על המסלול כמו נחש מוקסם שעולה מסל. בזמן שדוגמניות העל האלה היו מיוחדות מידי להסתובב בין אנשים רגילים בלי להיות מזוהות עד שהחובה קוראת, כמו שסופרמן עשה, הן עדיין יכולות לביות משנות-צורה: לינדה אוונג'ליסטה החליפה את צבע השער שלה יותר מהר ממה שברני'ס החליפו את התצוגה בחלונות הראווה שלהם. כמו ברוס ווין, הפליבוי התעשיין הענק, שהאלטר-אגו של זה באטמן, דוגמניות העל היו יצורים של ראוותנות: טיסות במחלקה ראשונה, המלונות הכי טובים, והמסיבות הכי טובות היו הבונוסים של החיים שנוהלו ע"י הבנות כמו נעמי קמפבל, שהרוויחה 10,000$ כל פעם שהיא הופיעה על מסלול על מעצב. כל התמונות של הדוגמניות שהופיעו כאן באלור, כשהוא הושק ב1991, היופי והתהילה שלהן עזרו לבסס את המשימה של העיתון, והחזרה שלהן לדפים שלו התווכחה לטובת של המיעוט, גם ביופי ועיתוני יופי. בימים האלו, להציע שנשים יהיו מפורסמות רק בגלל שהן יפות נראה מאוד מיושן: בעידן של פריס הילטון, נשים יכולות להחשב יפות רק בגלל שהן מפורסמות. הקשיים של דוגמניות העל עומד בניגוד לתוחלת החיים הגחלילית ואחרונה יותר, של יופי נשכח. הדוגמנית היחידה שראויה תואר "על" שצמחה בעשור האחרון היא ג'יזל בונשיין, שיש לה גוף עם חמקמוקיים כמו של סינדי, פנים יפות כמו של הלנה, וחבר לפרקים מפורסם כמו כל אחד מהגברים שנעמי קושרה אליהם (אם אתם לא מחשיבים את "הסבא החרמן" שלה נלסון מנדלה). כמו סופרמן, שפלש ב1938, דוגמניות העל משכנעות כמו תמיד. ללא תאריך, ומזדקנות רק בדרכים היעילות ביותר, הנשים האלה הן הקלאסיקה של המין שלהן.