נשבר סופית

blackcat

New member
נשבר סופית

אהלן, ראשית כל אני רוצה להודות לכל מי שניסה לעזור אבל... הסיבה שלא הגבתי למייל/תגובות בגלל שאני מפחד, אני יודע שאני אוהב גברים ושכל חיי דמיינתי גברים, אבל ברגע שאני אהיה עם אחד אז זה יהיה אמיתי. אמרתם לי, לעזוב את הבית, לנסות להתחיל חיים חדשים, אם אני אעזוב, אז אני לא אהיה לבד? בטח שכן, אני אהיה בסביבה לא מוכרת. הוריי עשו הכל בשבילי, ממש הכל! איך אני אמור לספר להם? מה אם הם יגרשו אותי? יתאכזבו ממני? הרי אמא ואבא שלי כל הזמן מדברים איתי על חתונה.... נו מתי אתה? כל החברים שלך מתחתנים? מעניין איזה אבא אתה תהיה? מעניין איך ייראו הילדים שלך? מעניין איזה אישה תביא? מאיזה עדה?, אתם מבינים עם מה אני צריך להתמודד? אני גר במושב שזה מעין קהילה קטנה שכל דבר שאתה עושה אז יודעים. במושב שלנו מה שחשוב זה מה שחושבים ושמדברים עליך, אבא שלי מעורב מאוד בפוליטיקה המקומית ואם אני עושה או שעשיתי משהו אז לא אומרים תראה מה א' עשה, אלא אומרים: "ראית מה הבן של מ' עשה?" אז תגידו לי איך אני אמור להתמודד!!! איך???? כל החיים שלי עבדתי בעבודות גבריות שמצריכות נשק, מטווח, מבחני כושר חודשיים וכדומה, אפילו עכשיו שאני עובד בעבודה גברתנית ושקשה מאוד להתקבל ושהם מקבלים רק אנשים באמת בלי רבב, אז אמרתי לעצמי אולי בזה אבא שלי יתגאה בי, אבל לא. ת'אמת נמאס לי, באמת! אין יום שאני לא חושב על המוות, (אני יודע שכתוב בגמרא -אני לא זוכר את המסכת- שאדם יכול להתפלל ולייחל למוות שלו אבל לא לעשות מעשים שיזרזו אותו). כל יום אני מתפלל תפילה חרישית לקב"ה שייקח אותי מהעולם הזה, שיציל אותי!!! וככל שהימים חולפים אני מרגיש כיצד הוריי מתאכזבים ממני, מספיק המבט הזה בעניים שלהם, כמו שאמא שלי אמרה לי השבוע: "החלום של אבא זה לראות אתך מאוהב במישהי, שתביא אותה לבית" איך אני אמור להגיד להם??? אני מפחד, פחד מוות!! בקיצור, אני די מיואש מכל העסק הזה, ות'אמת אני גם לא רואה את האור בקצה המנהרה. בכל מקרה, שיהיה לכולם (סוף) שבוע טוב ומהנה.
 

hodayoosh

New member
מאמי, אני עכשיו כותבת לך תגובה אישית בפרטי

הכל הלב, כי באמת אכפת לי ממך.
 
תמיד חשוך לפני עלות השחר.

קודם כול-אני מחבק אותך חיבוק ענק-אי אפשר להראות את זה לצערי בעולם הוירטואלי. עכשיו לעניינו-הייתי רוצה להגיד לך שמחר בבוקר יהיה בסדר,אבל החיים תמיד הרבה יותר מסובכים. אז לגבי עצות-אני לא יודע אם יש לי עצות. מה כן ברור לי? אסור לך להתמודד עם זה לבד. אם יש לך חבר קרוב שיודע עליך-אז תשפוך לפניו את המציאות כפי שכתבת כאן. אם אף אחד לא יודע עליך-אז אולי כדאי שכן תספר לחבר קרוב-אחד שקרוב אליך-ואתה בוטח בו. חוץ מזה-אתה עושה בשכל כשאתה פונה לפורום כדוגמת זה. אני מאמין שאנשים יגיבו ואתה תוכל ללקט עצות ותבונות מאנשים. אבל שתדע-כמה שמפתה לחשוב על המוות, תנסה לסלק את המחשבה הזאת מהראש. כי היא רק מוסיפה לרגש הדיכדוך שפועם בך. צא לטייל-צא למרחבים. לך תנקה את הראש. שם באיזה חלקת דשא עם פרחים מסביב-שב. ותתחיל לסדר את מחשבותיך..אתה תראה שכשאתה תחזור הביתה-הרבה דברים יראו פחות נוראים. ותרשה לי לסיים בשיר של אהוד בנאי-שיר שאני מאוד אוהב. ותמיד גורם לי לאופטימיות. השביל הזה מתחיל כאן בין סניף בנק למעין לא סלול, לא תמיד מסומן השביל הזה מתחיל כאן חוצה את העיר עולה על ההר ממשיך על הים ממשיך גם מחר חותך באויר, בין הבתים יוצא אל האור, אל חיים חדשים לך עליו, עלה עליו עכשיו מלאכי ציפורים מעליך מלווים את צעדיך מרחוק נדלק אור אל תסטה כדי שתוכל לחזור השיר הזה מתחיל כאן כחול על הדף הלבן לא גמור, לא תמיד מכוון השיר הזה מתחיל כאן חוצה את העיר עולה על ההר ממשיך על הים ממשיך גם מחר חותך באויר, בין הבתים יוצא אל האור, אל חיים חדשים
 
הלו הלו! סטופ!!

אתה חי בשביל ההורים שלך? עם כל הכבוד ל"שיהיו גאים בך" אתה חי בשביל עצמך! ושאתה מסתכל במראה תזכיר את זה לעצמך יום יום! "אני חי בשביל עצמי" ובכלל למה קדחת היציאה מהארון? לא יודעת מה איתך בחור, אבל אני גרה במקום שהוא כמו שכונה קטנה. והנה אני בארון, ואתה יודע מה? טוב לי!! והמשפחה אומרת "נסדר לך מישהו?" ואני עונה "סבבה" ואז או שהם נרגעים ושוכחים, או שהם מציעים ואני מוצאת פגם בבחור. והכל בסדר! :) והנה כעת אני גרה עם חברה שלי (ששש.. עכשיו היא ישנה) ואנחנו חיות בפנאן ושנינו בארון! אני לא יודעת למה כולם לחוצים על "לצאת מהארון"? דוגרי, מה רע להיות בפנים? מצא לך פרטנר, בבוא הזמן תעבור לגור איתו כמו "דירת שותפים" אל תספר כלום להורים. תעבוד בעבודות שא-ת-ה רוצה לעבוד בהם! ות-פ-ס-י-ק להתבכיין! אני אשכרה מתוך הכתוב יכולה לדמיין אותך אומר את זה. חלאס! "התנער מעפר קום.." תעשה טוב לעצמך וקח את החיים בקלילות!
 
אני מסכים עם 5 השורות הראשונות של התגובה, אבל

יש סיבות טובות ל"קדחת היציאה מהארון".. אני באמת שואל מתוך התעניינות, לא בזלזול- מה אתן עושות כשההורים באים לבקר? פשוט אומרות להם "היי, זאת X, השותפה שלי לדירה"? מפרידות מיטות? מפצלות את כל הדברים שלכן בין שני חדרים כדי שזה באמת ייראה כמו דירת שותפות ולא כמו דירה של זוג? אני לא יודע, עצם המחשבה על לחיות עם הבנזוג שלי בתוך כל כך הרבה שקרים והסתרה נראית לי דרך מאוד לא טובה לחיות את החיים- לא לבריאות הנפשית, ולא ליחסים עם האנשים שסביבי.. השאלה האמיתית, לדעתי, היא מה טוב בלהיות בארון... מה טוב בלשקר לאנשים סביבך, להסתתר, להתחבא, לחיות בפחד ש"מה יקרה אם הם יגלו??"? מה טוב בלא להיות גלויה עם אנשים שקרובים אלייך? ואם הם לא קרובים אלייך, אז למה בכלל לפחד מהתגובה שלהם?
 
אז לידיעתך....

אולי יש לנו יתרון שאנחנו בנות ולכן אנחנו ישנות במיטה זוגית ואין הרבה שאלות. וכן, היא חופשי באה אליי שבתות בתור ה"חברה הטובה" והמשפחה שלי כבר דלוקה עליה וניסתה לסדר לה כל גבר פנוי במשפחה (מסכנים, לא הלך להם...) וכמו שהאמהות מתהל"ה אמרו אז במפגש של חברותא "לא תמיד צריך לצאת מהארון" ! וזה באמת ככה!!!!!! אולי מצידך זה לחיות בשקר אבל וואלה אני חיה בכיף, אז הם חושבים שהיא "החברה הכי טובה שלי" זה לא שקר! זה חלק מהאמת!!! מה יוסיף להם המידע אודות "חדר המיטות"? ובקשר לשאלתך האמיתית היא: לא לכל אחד טוב להיות בארון זה מאוד אנדוודואלי. אז אני אענה אישית: לי טוב כי זה חוסך ממני המון הטרדות, הצקות, כאבי ראש, לחץ, ובעיקר מפני שחברה שלי לא רוצה שידעו (מצידי לא אכפת לי לספר למשפחה שלי, אני לא מספרת בגלל שהיא דוסה למהדרין) ושוב, אני לא חושבת שזה אמור לעניין אנשים מה אנחנו עושות יחד. הם יודעים שאנחנו חברות/שותפות, זה מספיק! אפעם לא הרגשתי כלואה. אפילו עשנו אהבה... בבית שלי
 
השם אינו פנוי

את מתוקה! אמיצה - חכמה , כל טוב! ונהנתי לקרוא אותך את לא יודעת כמה שהתגובה שלך חשובה ומסייעת לגולשים הסמויים והגלויים. אז תישארי איתנו כאן בפורום
 
ניצחתני... (חלקית...)

יכול להיות שאת צודקת, ויש מצבים בהם באמת אין כל צורך ביציאה מהארון. עם זאת, לדעתי מדובר במצבים נדירים. ברור לי שאם אבא שלי (שלא יצאתי בפניו מהארון) יבוא לדירה שאני ובן-זוגי נגור בה, ויראה שאנחנו ישנים באותה מיטה, זו תהיה יציאה מהארון הרבה יותר ברורה ובוטה מאשר אם אני אגיד לו שאני הומו. אבל זה גם עניין של הסתכלות על הסיטואציה- בעיני, בן הזוג שלי הוא "בן הזוג" שלי, לא "החבר הכי טוב שלי, שאיתו אני גם עושה סקס". אני אוהב אותו באופן שונה לחלוטין מהאופן שבו אני אוהב את החבר הכי טוב שלי, או את החברה הכי טובה שלי. לכן, זה נראה לי לא נכון להציג אותו ככה. וחוץ מזה, שקר זה עניין של המצג שאת יוצרת- וברור לך שכשאת אומרת להם שהיא חברה שלך, הם מבינים את זה בצורה אחרת לגמרי ממערכת היחסים שקיימת ביניכן במציאות. לכן, גם אם אתן באמת גם החברות הכי טובות, זה לא אומר שלהציג את עצמכן ככה, כשברור לך שהמשפחה מבינה זאת כאילו בזה מסתכם העניין, זה לא שקר. וקצת קשה לי להבין איך את מוצאת את זה כ"חוסך הטרדות, הצקות, כאבי ראש ולחץ", כשאת בעצמך אומרת שמציעים לך שידוכים כל הזמן. כל עוד את לא יוצאת מהארון, ילחצו עלייך להתחתן, ואני מניח שאת יודעת את זה. אם תצאי מהארון, רוב הסיכויים שבהתחלה תהיה תקופה קצרה של בלאגן, ואח"כ יפסיקו להציק לך בעניינים כאלו. אני חושב שאבן הבוחן המרכזית בעניין היא השאלה האם היית מוצאת לנהל זוגיות באותה הצורה, אם זה היה בחור- האם גם אז היית אומרת "למה צריכים שידעו מה אנחנו עושים במיטה?! בוא נגיד שאנחנו חברים הכי טובים, וזהו"? נכון שאת לא כלואה, אבל לא מטריד אותך שבאמצעות בחירה אחרת שלך (לצאת מהארון), את יכולה לקבל הרבה יותר חופש ומרחב מזה שיש לך עכשיו?
 
אני אגיד לך מה

1.לדעתי כדאי לצאת מהארון רק כשאתה עצמאי לגמרי לגמרי! חי לבד, מתפרנס לבד ובטוח בעצמך. ופה הבחור שלנו לא בסטטוס הזה כי הוא חי עם ההורים אז לא כדאי לו! 2. המשפחה שלי לא ביקרה אצלי בדירה (אני מבקרת אצלהם) אבל כן, אני וחברה שלי ארחנו אותם שבת אחת. את כולם! ואוו היה מדהים! בכ"א לא נראה לי שההורים שלי יבואו לביקור נימוסים חח אני גרה רחוק. 3. הזכרת לי שכשראיתי את הליידי שלי היא בכלל לא ידעה מה זה לסביות חח אמרתי לה "היי, אני *** ואת לא הולכת להיות חברה שלי בשום מצב!!" היא אמרה לי "יוו למה???" ואני עניתי : "את לא בסגנון, מתאים לי שתהיי בת זוג או כלום.." חח אז תאמין לי שאני יודעת מה ההבדל.. כמובן שהיא נלחצה אבל וואלה. זה קרה :) |נפלה בפח חח|
4. שמציעים לי שידוכים זה נחמד. אני אסביר לך גם למה.. חברה שלי בהתחלה הייתה אומרת "אני לא יוצאת עכשיו" ואז היו מלחיצים אותה. וברגע שאמרתי לה לנהוג כמוני עזבו אותה.. מה יעצתי? שתגיד שהיא רוצה לצאת, אבל היא לא לחוצה לזה.. ואז מציעים ותמיד יש תירוץ למה זה לא מתאים.. כמו רחב, להגיד "הם היו פה, אבל הלכו..." 5. ואגב, לא היה לי בעיה להתנהג אותו דבר לבחור. במיוחד אם זה היה בחור באמת הייתי יותר מחביאה חח למה אז יזרזו אותי לחתונה שזה יותר מלחיץ, לא?
6. אני לא מרגישה כלואה! באמת שלא! כיף לי בארון, קר שם בחוץ....
7. אני חייבת לעוף לעבודה, אז המשך יומקסים
 
../images/Emo140.gif

אני מאמין שאם ההורים שלך כ"כ אוהבים אותך כמו שתיארת, הם לא יגיבו ככה.. אם ההורים שלך באמת אוהבים אותך, הם יקבלו אותך כמו שאתה- גם אם זה ייקח להם זמן.. אתה לא יכול להתעסק במחשבות על זה שידברו על אבא שלך כ"זה שהבן שלו יצא מהארון", כי אז למה שלא תתחתן עכשיו- כדי שלא ידברו עליו כעל "זה שהבן שלו לא מתחתן, מוזר מאוד..". אלה החיים שלך- לא של ההורים שלך, וההשפעות החברתיות שיהיו לצעד כזה על ההורים שלך לא יכולים לקבוע לך את כל מהלך החיים.. גם האכזבה שלהם לא יכולה להכתיב לך את החיים- בסופו של דבר, אתה זה שתצטרך לחיות את החיים האלה, בדרך שבה תבחר- לא הם.. באמת נראה לך הגיוני שרק כדי שכשהם יסתכלו מהצד על החיים שלך הם יחייכו לעצמם בסיפוק, תחייה בדרך שבכלל לא מתאימה לך? ובן כמה אתה? לפי התיאורים שלך נראה שאתה כבר אחרי שירות צבאי, כך שאולי זה מאיים- אבל לדעתי גם בלי קשר לנטייה המינית הגיע הזמן כבר לצאת מהבית ולפתח עצמאות, לחיות חיים משלך.. לדעתי מאוד לא בריא להמשיך במצב כזה.. אתה צריך לצאת מהבית, למרות שזה מפחיד, ולעבור לגור לבד או עם שותפים במקום אחר.. אתה תמצא חברים חדשים, תפתח, תשתחרר.. ואתה אפילו לא חייב לספר להם בינתיים- ככה תוכל לבדוק איך אתה מסתדר לבד, ואם לא יתאים לך לגור במקום אחר- תוכל לחזור לגור עם ההורים.. בכל מקרה, שיהיה לך המון בהצלחה! תעדכן כשיהיו התפתחויות..
 
הי

אומנם אני חדש כאן ואין לי מספיק נסייון חיים כדי לייעץ אבל אשמח אם תקרא בכול זאת. כול אחד איתנו קיבל חיים משלו, חיים עצומים ויקרים שעלינו לנצל ולממש. בנוסף לזה, לכול אחד מאיתנו העניק אלוהים הגה, הגה נפלא הקיים במוחו של כוח אחד מאיתנו. גם אם פעמים נדמה לנו שאנו מאבדים שליטה, חשוב תמיד לזכור שהקברניט היחיד של הספינה הוא אנחנו, לא ההורים שלנו, לא השכנים שלנו ולא החברים שלנו. להיות שונה, בכול צורה שהיא זה קשה, במיוחד אם כול חייך חיית תחת הרושם של הגבר האימתני ואז פתאום מגלים שאתה נשנש בארון חח אין תשובה אחת, יש מאה כאלה, אלף כאלה, מיליארד כאלה, כי כול אחד מאיתנו ייתן לך תשובה אחרת, ולכן הכי חשוב זה שתחזור לעצמך פנימה, ותנסה לחשוב מהי התשובה שאתה רוצה לאמץ. אולי זה נשמע טיפה קיטשי, אבל בחים שלנו, אנחנו מוקפים בפיתויים ובבחירות קשות שאנחנו חווים יום אחר יום, אבל דווקא כאן משום מה אנחנו אובדים עצות. לכן חשוב, לפחות עכשיו, כול עוד אתה ואני יכולים, לנסות להתמודד עם הבעיה בצורתה הפשוטה ביותר, מתוך קור רוח ולא סערת רגשות. אם תהיה רגשני מדי, אולי יום אחד באמת תמצא עצמך מוותר על היקר מכול, שאלו הם חייך, ולכן על אף הקושי נסה לחשוב בהיגיון פשטני על מה אתה רוצה באמת. האם אתה מעדיף לחיות את חייך בזוגיות, מתוך אהבה, ולהרגיש יד מלטפת, או עם המשפחה החמה והאוהבת שלך, שתמיד היתה שם ואני בטוח תמשיך להיות שם לצידך. אפשר להתיימר ולחלק לך מאה פתרונים, אבל אתה היחיד שמכיר את עצמך באמת, כדי לדעת מהי התשובה לה אתה זקוק. בדיוק כמו התשובה לה אני זקוק בעצמי... אוהב, נ.ב, לפחות כל אני חושב, ותעשה טובה תחבק את עצמך עכשיו, כי זה מה שאתה רוצה לעשות באמת
 

konito

New member
אתה צריך חופש

אתה מתאר תלות מאוד גדולה בהורים. אני חושב שיועיל לך לקום ולעזוב לשנה את המושב. לך וחפש לך עבודה במקום אחר ושכור לך מקום מגורים נפרד. אני חושב שהנתק הזה יתן לך הרבה כח, ישחרר אותך מהמון לחצים ומועקות, יגרום להתבהרות בחשיבה ותזכה לימים מאושרים יותר. אם גילך 25, אתה כבר לא ילד וצעד כזה הכרחי ממש. ממקום ניאטרלי יהיה לך קל יותר לנווט את חייך בהתאם למה שמתאים לך ויתן לך כח להתמודד עם כל הבעיות בפניהן אתה ניצב היום. התנתקות שכזאת תועיל לדעתי יותר מכל טיפול נפשי שאותו אולי כדאי שתשקול גם כן.
 

Nחמן

New member
קשה להגיב בפורום

וכבר הגיבו כאן לפניי. מכולן מצאתי את התגובה היפה היפה ביותר של... (נו! ככה זה, כשהפורום "נעלם" בשעת כתיבת התגובה) משהו עם "חופש" (?). ראשית - אתה צעיר וכל החיים עוד לפניך. אין סיבה לייאוש. גם הומוסקסואליזסם איננו סוף העולם. פנה אליי במסר אישי ואולי נוכל לשוחח גם טלפונית ולהפנות אותך לגורם מתאים, שיעזור לך לצאת מן המשבר. בל"נ לקראת שבת אני מתכוון להעלות מאמר, שאולי יפתח לך מעט את העיניים ויגלה לך את הצד היפה של החיים מבלי לוותר על אמונתך כלל. חזק ואמץ!
 
לא להתייאש!

אתה לא חייב לפרסם בראש חוצות שאתה אוהב גברים. אתה יכול לאט לאט ליצור קשר עם גבר, לאהוב אותו, לא לספר לאף אחד, לעשות מעשים שאבא שלך יתגאה בהם (עבודה גברית וכו' - אבל רק אם אתה באמת רוצה ולא רק בשביל אבא), כל זה בלי סתירה בין הפעילויות. אתה בן 25, בקרוב תעמוד על שתי רגליך בלי שום קשר לפעילות הפוליטית של אבא שלך, תוכל לפרנס את עצמך, תוכל לגור בנפרד מהוריך ולבוא לבקר כמה שתרצה. אל תתן לתדמית של אבא שלך לשלוט בחיים שלך. יש לך תדמית שלך-עצמך שאתה צריך לטפח, ואם אתה נמשך לגברים, זה יהיה חלק מהתדמית שלך, אולי לא היום ולא מחר, אבל בסופו של דבר - כן. אבא שלך יתרגל אליך לאט לאט, לא היום ולא מחר, אבל במשך השנים. כל החיים לפניך, והחיים יהיו טובים - אל תזלזל בהם בהצלחה עם חיבוק גדול ממני פורטי
 
זה נשמע מוכר מאוד

גם ההורים שלי לא מפסיקים לשאול אותי "מתי תתחיל לצאת עם בנות?", "נו, תפתיע אותנו כבר עם חבר'ה", וכל מני כאילו. זה ההורים. זה לא אומר שאם תגיד להם שאתה הומו/דו, שהם ייתאכזבו. הם ייצטרכו להתרגל לראיון, וללמוד לחיות עם זה. ולהגיד לך משהוא? אם הם באמת אוהבים אותך-ולפי מה שאתה אומר אני מאמין שזה אכן כך- הם לא ייגרשו/יפסיקו לאהוב אותך, "רק" בגלל שאתה לא כמו שהם רוצים שתהיה. ואגב, אני מכיר את ההרגשה של לגור במקום שכל דבר עובר מפה לאוזן תוך דקה, ושיש אנשים (אנחנו למשל ממש לא) חיים "בשביל להראות לאחרים שיש לנו כסף". אבל מה יותר חשוב? להיות מאושרים, או להראות לאחרים שיש לך כסף, ילדים "נורמאליים" (נשואים, וכד) ? בקיצור, הנקודה שלי, תתחיל לחיות בשביל עצמך ולהיות מי שאתה, תלך לגור עם שותפים, יהיה לך קשה? ... זה החיים! כל התחלה קשה, אבל אם קשה: סימן שאתה בעלייה. וזה לא טוב להשאר במקום, כי אז אתה הולך אחורה. כמה שיותר אתה מחכה, כמה שיותר ההורים יישאלו, וכמה שיותר קשה יהיה להם לקבל. לדעתי... תתחיל לעשות שלבים לקראות יציאה מהארון, בעדינות, בשכל, ותחשוב על עצמך!!!!
 
../images/Emo24.gif

היי , אני בקושי פעיל בפורום , ואני לא נוהג להגיב אבל ההודעה שלך , ממש נגעה לליבי. ממש עצוב שהורים (כולל הורי) , משדרים לילד אהבה בתנאים מסויימים - אוהב אותך רק אם תיהיה סטרייט / גברי . משפחה זה דבר טוב - אך גם מאוד מלחיץ , לפעמים צריך קצת שקט מהם. הבעיה הגדולה שחברים הומואים הם לא תחליף מספק למשפחה. דבר שחשבתי עליו... אולי כדאי לך לצאת מהארון בפני בן משפחה ליברלי יותר ? (בן דוד ? אח/אחות ? ) ואז יהיה לך קל יותר לדבר עם מישהו מהמשפחה. מה גם שבבוא היום שתצא מהארון בפני ההורים, , הוא יכול לעזור לך לעמוד בפניהם, הוא יוכל לעזור להורים בתור גורם ניטרלי לעכל את זה . בהצלחה !! ושבת שלום לפורום ...
 
אני יודע ומבין מה עובר עלייך אחי זה מצב קשה.

דברים כאלו מצריכים המון כוח ומצב נפשי חזק בשביל להתקדם מול העולם הפראי שלנו. גם אני חיי במקום שכולם יודעים על כולם (לא ישוב, מושב) אבל מקום שכולם מרכלים על כולם. יהיה חזק אחי ואני מאמין שזה יסתדר בעזרת השם. זה קשה ואני יודע . אני כבר ממזמן כבר אכזבתי את ההורים שלי לפעמים זה מדגדג לי באיזה מקום וכואב לי על זה ולפעמים אני עושה מה שבא לי . ככה זה החיים, קשים אבל לא יודעים כמה קשים החיים. שיהיה לך בהצלחה גבר.
 
אני לא גר במושב ולא בקיבוץ אלא בעיר.

זה שם גם קשה לחיות דווקא בעיקר בקהילה הדתית.
 
למעלה