נשבר סופית
אהלן, ראשית כל אני רוצה להודות לכל מי שניסה לעזור אבל... הסיבה שלא הגבתי למייל/תגובות בגלל שאני מפחד, אני יודע שאני אוהב גברים ושכל חיי דמיינתי גברים, אבל ברגע שאני אהיה עם אחד אז זה יהיה אמיתי. אמרתם לי, לעזוב את הבית, לנסות להתחיל חיים חדשים, אם אני אעזוב, אז אני לא אהיה לבד? בטח שכן, אני אהיה בסביבה לא מוכרת. הוריי עשו הכל בשבילי, ממש הכל! איך אני אמור לספר להם? מה אם הם יגרשו אותי? יתאכזבו ממני? הרי אמא ואבא שלי כל הזמן מדברים איתי על חתונה.... נו מתי אתה? כל החברים שלך מתחתנים? מעניין איזה אבא אתה תהיה? מעניין איך ייראו הילדים שלך? מעניין איזה אישה תביא? מאיזה עדה?, אתם מבינים עם מה אני צריך להתמודד? אני גר במושב שזה מעין קהילה קטנה שכל דבר שאתה עושה אז יודעים. במושב שלנו מה שחשוב זה מה שחושבים ושמדברים עליך, אבא שלי מעורב מאוד בפוליטיקה המקומית ואם אני עושה או שעשיתי משהו אז לא אומרים תראה מה א' עשה, אלא אומרים: "ראית מה הבן של מ' עשה?" אז תגידו לי איך אני אמור להתמודד!!! איך???? כל החיים שלי עבדתי בעבודות גבריות שמצריכות נשק, מטווח, מבחני כושר חודשיים וכדומה, אפילו עכשיו שאני עובד בעבודה גברתנית ושקשה מאוד להתקבל ושהם מקבלים רק אנשים באמת בלי רבב, אז אמרתי לעצמי אולי בזה אבא שלי יתגאה בי, אבל לא. ת'אמת נמאס לי, באמת! אין יום שאני לא חושב על המוות, (אני יודע שכתוב בגמרא -אני לא זוכר את המסכת- שאדם יכול להתפלל ולייחל למוות שלו אבל לא לעשות מעשים שיזרזו אותו). כל יום אני מתפלל תפילה חרישית לקב"ה שייקח אותי מהעולם הזה, שיציל אותי!!! וככל שהימים חולפים אני מרגיש כיצד הוריי מתאכזבים ממני, מספיק המבט הזה בעניים שלהם, כמו שאמא שלי אמרה לי השבוע: "החלום של אבא זה לראות אתך מאוהב במישהי, שתביא אותה לבית" איך אני אמור להגיד להם??? אני מפחד, פחד מוות!! בקיצור, אני די מיואש מכל העסק הזה, ות'אמת אני גם לא רואה את האור בקצה המנהרה. בכל מקרה, שיהיה לכולם (סוף) שבוע טוב ומהנה.
אהלן, ראשית כל אני רוצה להודות לכל מי שניסה לעזור אבל... הסיבה שלא הגבתי למייל/תגובות בגלל שאני מפחד, אני יודע שאני אוהב גברים ושכל חיי דמיינתי גברים, אבל ברגע שאני אהיה עם אחד אז זה יהיה אמיתי. אמרתם לי, לעזוב את הבית, לנסות להתחיל חיים חדשים, אם אני אעזוב, אז אני לא אהיה לבד? בטח שכן, אני אהיה בסביבה לא מוכרת. הוריי עשו הכל בשבילי, ממש הכל! איך אני אמור לספר להם? מה אם הם יגרשו אותי? יתאכזבו ממני? הרי אמא ואבא שלי כל הזמן מדברים איתי על חתונה.... נו מתי אתה? כל החברים שלך מתחתנים? מעניין איזה אבא אתה תהיה? מעניין איך ייראו הילדים שלך? מעניין איזה אישה תביא? מאיזה עדה?, אתם מבינים עם מה אני צריך להתמודד? אני גר במושב שזה מעין קהילה קטנה שכל דבר שאתה עושה אז יודעים. במושב שלנו מה שחשוב זה מה שחושבים ושמדברים עליך, אבא שלי מעורב מאוד בפוליטיקה המקומית ואם אני עושה או שעשיתי משהו אז לא אומרים תראה מה א' עשה, אלא אומרים: "ראית מה הבן של מ' עשה?" אז תגידו לי איך אני אמור להתמודד!!! איך???? כל החיים שלי עבדתי בעבודות גבריות שמצריכות נשק, מטווח, מבחני כושר חודשיים וכדומה, אפילו עכשיו שאני עובד בעבודה גברתנית ושקשה מאוד להתקבל ושהם מקבלים רק אנשים באמת בלי רבב, אז אמרתי לעצמי אולי בזה אבא שלי יתגאה בי, אבל לא. ת'אמת נמאס לי, באמת! אין יום שאני לא חושב על המוות, (אני יודע שכתוב בגמרא -אני לא זוכר את המסכת- שאדם יכול להתפלל ולייחל למוות שלו אבל לא לעשות מעשים שיזרזו אותו). כל יום אני מתפלל תפילה חרישית לקב"ה שייקח אותי מהעולם הזה, שיציל אותי!!! וככל שהימים חולפים אני מרגיש כיצד הוריי מתאכזבים ממני, מספיק המבט הזה בעניים שלהם, כמו שאמא שלי אמרה לי השבוע: "החלום של אבא זה לראות אתך מאוהב במישהי, שתביא אותה לבית" איך אני אמור להגיד להם??? אני מפחד, פחד מוות!! בקיצור, אני די מיואש מכל העסק הזה, ות'אמת אני גם לא רואה את האור בקצה המנהרה. בכל מקרה, שיהיה לכולם (סוף) שבוע טוב ומהנה.
והנה כעת אני גרה עם חברה שלי (ששש.. עכשיו היא ישנה) ואנחנו חיות בפנאן ושנינו בארון! אני לא יודעת למה כולם לחוצים על "לצאת מהארון"? דוגרי, מה רע להיות בפנים? מצא לך פרטנר, בבוא הזמן תעבור לגור איתו כמו "דירת שותפים" אל תספר כלום להורים. תעבוד בעבודות שא-ת-ה רוצה לעבוד בהם! ות-פ-ס-י-ק להתבכיין! אני אשכרה מתוך הכתוב יכולה לדמיין אותך אומר את זה. חלאס! "התנער מעפר קום.." תעשה טוב לעצמך וקח את החיים בקלילות!
