נשבר לי!!!! (ט')

michela3

New member
נשבר לי!!!! (ט')

נמאס לי מהטיפולים, לחשוב שעכשיו שנה אני צריכה להתמיד בחרא הזה לא בא לי בטוב בכלל.
אני לא מסתדרת עם המקום אני שונאת את הפסיכולוגית, הדיאטנית מעצבנת ולא באלי להתחיל טיפול קבוצתי.
יש לי לחץ וחרדות אין לי זמן לכלום אני מפחדת שלא יקבלו את כל האילוצים שלי בעבודה ויעיפו אותי.
לא רוצה טיפולים לא רוצה להבריא
נשבר לי ואני אבודה אף אחד לא שם לב אלי
די כבר :(
 
אני שמה לב....


מצטערת שאין בי מילים...
רק להגיד ששמתי לב... וקראתי... ואני כאן...
תחזיקי מעמד יקרה..
תמשיכי לכתוב..
חיבוק ענק..
 

תמרה45

New member
יקירתי

אנא.. קודם כל תנסי שניה רגע לנשום...
בסדר שתהיי עצבנית ובסדר ככה לצעוק ולזעוק שלא שמים לב אלייך ושנמאס מהמציאות הזאת..
אולי תנסי, להביא את המילים הכתובות האלה ממש לפסיכולוגית שלך?
וגם- עד עכשיו איך היה לך בטיפולים?
האם השבירת כלים הזאת שיש לך עכשיו קרתה לך בעבר מול הפסיכולוגית הזאת?
למה לשנוא את הפסיכולוגית?
אולי במקום לשנוא אותה תנסי להסביר לה מה בדיוק את לא אוהבת בהנחיות שהיא נותנת לך, או בצורה של ההתנהלות שלכן?
מחבקת אותך יקירתי...
תכתבי תשובה...
 

michela3

New member
תודה.

תודה על החיבוקים והמילים החמות...
עד שהתחלתי עם הפסיכולוגית הייתי רק אצל דיאטנית שממש ממש אהבתי אותה.
אבל הפסקתי עם הטיפול אצלה ועברתי לטיפול אינטנסיבי יותר ואני רואה שזה משפיעה עלי לרעה.
אני לא מצליחה להתחבר אליה אני מרגישה שאני סתם יושבת מולה ולא אומרת כלום.
השיחות שלנו שטחיות והנושאים בכלל לא קשורים להפרעות אכילה שלי.
אין לי מושג איך ועל מה מדברים עם פסיכולוגים אבל זה פשוט לא עושה לי טוב.
קשה לי להאמין ולבטוח ולסמוך על מישהו שאני בקושי מכירה.
 

תמרה45

New member
התשובה טמונה בגוף השאלה, לא?

את בקושי מכירה.. לוקח זמן להכיר, לבנות אמון, לסמוך.
נסי פחות לחשוב עליה.. חשבי עלייך..
למה הבנת או החלטת ללכת לפסיכולוגית?
נסי להתמקד במטרה שלשמה החלטת ללכת לפסיכולוגית,
לאט לאט יצופו דברים יותר מורכבים ויותר קשים,
לדבר על ההפרעות אכילה זה דבר די אישי, ולא תמיד קל לדבר על זה בהתחלה של קשר עם מטפלת כל שהיא..
יש שם עולם תחושות גדול..
פעם ראשונה שאת בטיפול? כמה זמן את אצלה?
 
מיכאלה

טיפול זה כמו ללכת לרופא שיניים.
את לא הולכת כי את רוצה את הטיפול, את יודעת שזה הולך לכאוב ולהיות ממש מבאס,
אבל את גם מבינה שכרגע כואב ושאם לא תלכי לרופא הכאב לא יפסיק אלא יחמיר.

נכון, כשהולכים לטיפול חווים בהתחלה קושי מאוד גדול. קושי לתת אמון, להפתח, לגעת בכל מה שכואב. לפעמים התחושה היא שהטיפול רק מציף את הכאב והורס את האפשרות להתמודד איתו...
הרבה פעמים זה מביא להחמרה בתחושה וגם בהתנהגות.
אבל זה השלב הראשון, צריך לעבור אותו כדי שיהיה טוב יותר אחר כך.

כשאין כח לטיפול, צריך לחשוב אם מוכנים להשאר איפה שאתה עכשיו, או שרוצים שינוי. כמו אצל רופא השיניים.
מי מאיתנו שהייתה שם, יודעת שגם אם את מספרת לעצמך שהחולי נהדר, את סובלת מאוד. הבדידות, המחשבות הטורדניות, התלות, השנאה העצמית... כל אלו הם כאב נוראי, שמצריך טיפול שורש...
את מוכנה להשאר עם הכאב שיש עכשיו?
 
למעלה