נשבר לי הלב

[תמי ס]

נשבר לי הלב

3 חיילים נהרגו, 3 ילדים, הם הרי הילדים של ההורים שלהם. איך אפשר להתמודד עם אבדן כזה? זה האבדן הכי נורא שיש. טבעי שילדים קוברים את הוריהם, זה לא טבעי והמחשבה בלתי נסבלת שהורים קוברים את ילדיהם. הבוקר העיר אותי בני בן ה-כמעט 17, סיפר לי את החדשות, הוא חיבק אותי ואני בכיתי. הילד שלי, התינוק שלי, עוד פחות משנתיים גם הוא יהיה חייל. והרי הבטיחו לי, עוד כשאני הייתי ילדה, שכשאגדל לא יהיו עוד מלחמות, אז למה ??? ליבי עם המשפחות שאיבדו הלילה את היקר להם מכל, הלוואי שאלו יהיו החללים האחרונים.

 

[happy]

כל הלילה לא ישנתי

כי היה ברור שקרה משהוא נורא. אין לי מושג איך חיים שאת יודעת שהבן שלך בקו האש. איך בכלל אפשר להמשיך הלאה אחרי אובדן עצום כזה. כלכך עצוב אין לי מילים.

 

[חוה76]

אני איתך.

הידיעה על הרוגים היא בלתי נסבלת מבחינתי. אני יושבת ובוכה בבית וטובעת במחשבות על האמהות האלה ועל כל הלילות שקמו להכניס מוצץ לחייל הזה, דאגו שיעשה שיעורי בית. והנה הוא איננו, כיוון שניסה לעשות מה שהוטל עליו. זה הורס אותי ונראה שאלה הם חיינו כאן. לפעמים אני חושבת על אנשים שאני מכירה שגרים בחו"ל והתכנים האלה לא מהווים חלק מהחיים שלהם ולא ברור לי מה בסופו של דבר קובע אילו חיים אני יוצרים לעצמינו. מה מחזיק אותנו בתוך כל הבלאגן הזה?

 

[נייטי]

כמה נורא

כבר משמונה בערב היה ברור שמשהו קרה. חיכיתי עם החדשות עד שתים עשרה בלילה ואז לא הצלחתי להרדם עד שתיים כי כל שניה רצתי לאינטרנט לבדוק מה קורה. בשש בבוקר כבר קראתי על האסון הנוראי. אנחנו מדינה שהרג חיילים שלה מרסק אותנו לגמרי. מוכנים לספוג כעורף, מוכנים לשמוע על ריצות למקלטים ועל טילים נופלים אבל לא מסוגלים לסבול מוות של חיילים שלנו. גם במלחמת לבנון זה הרגיש ככה וגם עכשיו. כ"כ הזוי. ומאידך כ"כ אימהי. רק אל תיגעו בילדים, כי החילים עבורינו הם הילדים. כל בוקר אני מקווה שיודיעו שגלעד שליט הוחזר חיי ובריא ושלם ושאף חייל לא נפצע. כמה אידיוטי לחכות לידיעה הזאת כשאני יודעת שזה לא יקרה אבל עדין מחכה בסתר, מתפללת, שגם אותו יוציאו משם. כואבת את כאבם של המשפחות, בוכה איתם, ומתפללת שלא נראה עוד מוות במערכה הזאת, שברור לי שצריכה להתקיים. יהי זכרם ברוך.

 

[נייטי]

אגב, חייבת לציין שבגלל כל מה שקורה

אין לי סבלנות להיות פה. מצטערת אבל אני לא מצליחה לגייס כוחות לכתוב כמו שצריך. אני נוןסטופ עם החדשות, נון סטופ בתוך זה ולא מצליחה למצוא כוחות ריגשיים. יש לי המון מה לספר, רוצה לחלוק באלף דברים יומיומים טובים שקרו לי דווקא בתוך הימים האלה של מלחמה אבל לא מרגישה שזה שייך לכל הדבר הנורא הזה שקורה. אצלנו שני בני משפחה מגוייסים בעזה ולאיש כבר הודיעו שילשום שצו שמונה יצא עד סוף השבוע הקרוב. מקווה שזה שכתבתי היום יגרה לי קצת את החשק לחזור לפורום.

 

[ברבי28]

נשיקות וחיבוקים יקירתי

 

[ברבי28]

ואני כל בוקר קמה עם התחושה

"נו מה קרה היום בלילה" ... זה חייב להיגמר !!! חייב

 

[mic75]

הי ברבי

אני בדיוק כמוך אנ יקמה בוקר וקודם כל ישר לפתוח את הרדיו נו מה קרה הלילה תמיד מקווה לשמוע ששום דבר לא קרה אבל אנחנו יודעים שזה רחוק רחוק מהמציאות * מקווה לשמוע רק בשורות טובות ולשמחתי החצי השני לא עושה מילואים כי אחרת הוא מזמן היה שם נשיקות לכולם אוהבת מיכל