נשבר לי הלב..

[c a r r i e]

נשבר לי הלב..

אני לא יודעת אם אתם תוכלו לעזור לי אבל אני חייבת לפרוק!!!! יש לי את צייסר מעל שנתיים כבר, קניתי אותו כשהוא רק נולד... אני אוהבת אותו מאוד וטיפלתי בו מאז ומתמיד כאילו היה הילד שלי!!! נכון שזה לא הכי נעים לנקות את הארגז צרכים שלהם... ולקח לי זמן עד שהתרגלתי לריח שלו... ובעיקר לקח הרבה זמן עד שהוא הפסיק לנשוך... (זה היה פשוט סיוט!!!)...אבל הייתי נאמנה למטרה הוצאתי אותו מהכלוב פעם ביום למשך כשעה לפעמים נתתי לו להשתולל בסלון לפעמים הוצאתי אותו לחצר... העיקר שיהיה מבסוט... לפני חודשיים עברנו אני והארוס שלי לגור יחד, שמחתי מאוד כי ידעתי שאני אוכל לשחרר את צייסר באופן כמעט קבוע בתוך מרפסת וככה הוא יוכל לבחור מתי הוא בכלוב ומתי הוא חופשי לשחק במרפסת.. קנינו לו משחקים ופתחנו לו את הכלוב לרווחה.. צייסר משום מה לא אהב את הרעיון כנראה, הוא התחיל שוב לנשוך ולא ביסים נחמדים של משחק!!! הוא שורט את הדלת של המרפסת בלי הפסקה ומנסה לברוח החוצה כל פעם שאנחנו נכנסים... הוא עושה את הצרכים שלו על הרצפה (והוא חונך כבר לעשות רק בתוך הארגז גם כשהוא מסתובב חופשי..) אני מרגישה שאני עושה לו עוול ושהוא סובל ואני לא מבינה למה!!! אני מנקה לו את הכלוב כל הזמן... יש לו באופן חופשי מים ואוכל, הוא משוחרר ללא רצועה כל שעות היממה ורק לפעמים אני מכניסה אותו לכלוב כשאני תולה ומורידה כביסה ולפעמים בלילות.. הוא סובל ולי נשבר הלב, אני לא יכולה לסבול את המחשבה שרע לו.. אני מתחילה להתייאש ממנו, העניין הוא שאפילו המחשבה על למסור אותו למישהו שבאמת יוכל להקדיש לו יותר זמן, אולי לשחק איתו יותר, ממש כואבת לי, אני מפחדת להיפרד ממנו אני מפחדת שימאס להם מהר ואז הם יזרקו אותו או אפילו ימסרו אותו למישהו אחר וככה הוא יעבור ידיים, אני רוצה שהוא יהנה מהחיים שלו שהוא יהיה חמוס שמח כמו שהוא היה פעם, הוא רזה מאוד ונעלם לו השיער מהזנב.. (מעבר למה שבד"כ קורה בנשירה שלו..) הוא בריא, אבל כנראה שממש מדוכדך... לבן זוגי גם יהיה קשה להיפרד ממנו אבל הוא מרגיש שזה הצעד הנכון שאנחנו כבר לא בנויים לתת לו את השמחת חיים שהוא צריך, שאולי כדאי לתת אותו למישהי צעירה בבית ספר שהוא יהיה בשבילה התעסקות קבועה ולא כמו אצלנו (אנחנו סטודנטים ועובדים..!!) ושוב אוכל אותי הפחד ממה שיקרה אם ימאס לה או... יסריח לה או... הוא ינשך בלי סוף...

אני מצטערת שזה יצא ארוך אבל אני קצת מתוסכלת מהמצב!!!!

 

[WTR]

ירידה במשקל, תוקפנות, קרחות,

הכל סימנים של מחלת האדרנל, אז קודם כל קחי אותו לוטרינר.. ותנשמי עמוק. זה לא סוף העולם ואת לא צריכה למסור אותו.

 

[c a r r i e]

קראתי עכשיו

פרטים על המחלה... אני לא מזהה נשירה בשאר חלקי הגוף חוץ מבזנב אבל בכל מקרה נבקר וטרינר.. למען הסר ספק!!! יש לכן אולי וטרינר להמליץ באזור הקריות? אני לא בטוחה שלוטרינר של צייסר יש אפשרות לעשות לו בדיקות מעבדתיות או צילומים כפי שצויין בכתבה שקראתי על מנת לאבחן אם מדובר בזה או לא.. ממה זה קורה?

 

[WTR]

אחת מבין מחלות רבות ומגוונות

שיש לחמוסים. בדיקות דם לא ממש יעזרו לאבחן, אבל מומלץ בכל מקרה לעשות בגיל שלו. לא מכירה וטרינר באזור שלך, אני בעפולה ונוסעת כל פעם להרצליה.

 

[WTR]

עכשיו אני יכולה להגיב כמו שצריך

תוקפנות היא לא סיבה למסור! יופי, אחרי שיצאתי בהכרזה הזאת, אני אסביר

נתחיל מזה, שלשחרר חמוס מהכלוב לשעה ביום, זה ממש התעללות. אני בטוחה שלא התכוונת לזה ובטח לא ידעת, אבל יכול להיות שזה מה שגרם לו להיות כל כך תוקפני. יכול להיות שבבית החדש הוא תוקפני כי הוא לא מכיר את הסביבה עדיין, או כי הוא מגן על הטריטוריה שלו (הוא נושך כשאת מנסה לנקות את הכלוב/הארגז חול?) אולי אפילו סתם יש לך ריח של אוכל על הידיים, או שאת עם ידיים לחות, יש חמוסים שיש להם "שריטה", ודברים ספציפים גורמים להם לנשוך. אצל החמוסה שלי לדוגמא, אם אני מסתובבת עם מכנס קצר, או יותר מזה- מכנס קצר ורחב שהקצה שלו "מתנופף", זה כבר נקרא ממש להתגרות בה והיא לא עומדת בפיתוי ומנסה לנשוך

אפשר לטפל בזה וללמד את החמוס שלך לא לנשוך. החמוסה שלי הגיעה אליי ממש תוקפנית, והיום היא תוקפת רק מהסיטואציה שכתבתי הרגע. יכולתי לחנך אותה לא לנשוך כלל, אבל התייאשתי ממנה לפני שהיא התייאשה ממני, אז התפשרנו על זה. לפחות היא לא מזנקת עליי כל פעם שאני נכנסת אליה לחדר, או נושכת לי את האצבעות ברגליים/בידיים, או את השפתיים/צוואר שלי, כמו שהיא הייתה עושה פעם. את כמובן לא חייבת להתפשר, אבל זה תלוי אך ורק בך. קודם כל תנסי להביא האם הוא נושך בסיטואציות מסויימות - ואז, או שתלמדי אותו לא לנשוך, או שפשוט תמנעי מהסיטואציה הזאת. חמוסים זוהי חיה שעוברת המווווון ידיים, אנשים לא מודעים לגודל האחריות, להוצאות הכספיות, להוצאות הנפשיות, ולצרכים של החיה הזאת. ולחמוס שלך, במיוחד שהוא תוקפני, סביר שזה יקרה. תקראי את המאמר שכתבתי בנוגע לחינוך חמוסים (נמצא במאמרים), אולי זה ייתן לך מעט רעיונות איך לחנך אותו בצורה נכונה יותר. עלייך לבחון בנוסף האם לשפר את התנאים שבהם הוא גדל (נשמע שהם השתפרו משמעותית - אולי יש מקום לעוד?) אל תתיאשי, זה אפשרי! וחשוב שתביני את זה ואם עדיין לא הבנת מה בתמונה, אני אגלה לך. זאת הרגל שלי מדממת בגלל החמוסה שלי, בימים הראשונים שהגיעה אליי. לרגל ולחמוסה שלום

 

[c a r r i e]

אני אבחן את זה..

ואבדוק אם משהו ספציפי מציק לו למרות ששוב, הוא לא היה נושך בבית הקודם כמעט בכלל (ועוד שהיו לו תנאים פחות טובים..) ועכשיו זה אחרת.. אני יודעת איך לחנך אותו קיבלתי מכם את כל הייעוץ וההכוונה כשרק קניתי אותו לפני יותר משנתיים ועם הרבה סבלנות זה עבד... הוא למד והבין, יכול להיות שזה הסביבה החדשה שעושה לו קצת רע.. בכל מקרה תודה רבה על הייעוץ, אני משתדלת בימים האחרונים להיות איתו יותר בתוך המרפסת ולתת לו קצת צ'ופרים לפעמים.. אני אנסה להחליף את המשחקים באחרים אולי הוא משתעמם כבר... תודה

 

[WTR]

אם זה ככה

אז תחזרי כמה צעדים אחורה, ותתחילי לחנך אותו שוב כמו שעשית מלפני שנתיים. בסוף הוא יבין. אגב אם זה אפשרי כלכלית, הוא יהנה מאוד עם עוד חמוס/ה

 

[shachasc1]

אני מבין...

היי, צר לי לשמוע זאת קודם כל, מגיע לך בנוסף כל הכבוד,ורציתי לומר לך שאת אמיצה מאוד שהחלטת לספר על כך... אני מבין לליבך שלא קל אחרי כל התקופה הזאת לקבל סכין בגב בחזרה,ובייחוד באם זה מאפשר לקרוא לו החבר הכי טוב שלך... יחד עם זאת זה לא אומר שהכל אבוד היות והגלגל עגול וכנראה כרגע את למטה ועוד מעט את תעלי למעלה... הרי את לא היחידה בעולם עם חמוס ותדמייני שיש לפחות עוד 10 נניח שאם אותה הבעיה-אז נראה לך שבאותו הנקודה הפסיקו חייהם? בכלל לא הם חיכו קצת והכל הסתדר.... ובנוסף, תדמייני שהחמוס שלך הוא כמו ילד קטן כשהוא נולד הוא היה שובב, הרגלת אותו לעשות דברים ופתאום גילית לו עולם חדש, ולכן הוא מרגיש ומבצע את מה שהוא חש... אני משתתף בכאבך ורק מאחל לך בהצלחה בהמשך דרכך לא רק עם החמוס הרלבנטי אלא בכלל בהמשך חייך... בברכת שנה טובה, שכטר שחף