נשבר לו...

[צפוי להפליא]

נשבר לו...

הי לכולם. יש לי ילד בן 5, מתוק ומצחיק ופיקח כמו שד שאני ואמא שלו חולים עליו. הבעיה היא שבזמן האחרון, הוא פיתח הרגל ממש לא נחמד - הוא שובר צעצועים של חברים. כל פעם שהוא רב עם חבר בגן או בבית של החבר על צעצוע (וזה קורה הרבה), הוא זורק את הצעצוע על הקיר או דורך עליו עד שהוא נשבר, יעני "אם אני לא משחק, גם אתה לא משחק". הוא גם העיף צעצועים מהחלון של האוטו כמה פעמים כשהוא רב עם אחותו הקטנה בנסיעה. זה כבר נהיה לא נעים לשלוח אותו לשחק אצל חברים וכמעט תמיד ההורים של החבר עושים איתנו שיחה מאוד לא נעימה אחרי ביקור כזה. אשתי הציעה שאחרי כל ביקור "מוצלח" בו הוא לא שובר צעצועים, נקנה לו צעצוע כפרס, אבל אני לא מתלהב מהרעיון כי באיזשהו שלב נצטרך להפסיק עם זה. אנחנו גם לא רוצים להפסיק את הביקורים שלו אצל חברים, כדי שילמד להתנהג בחברת אנשים. מה אתם אומרים? "לשחד" אותו כמו שהציעה האישה? להעניש? פתרון יצירתי אחר?

 

[יעל נועם]

האם אתם יכולים לאתר את הסיבה להרגל החדש?

מתי זה התחיל? האם גם בעבר היה חשוב לו שכולם יתנהגו כפי שהוא רוצה? האם בדרך כלל הוא משיג את מה שרוצה וכולם נכנעים לרצונותיו? איך הוא מביע תסכולים? איפה הוא למד את ההתנהגות הזו / את התגובה הזו? הוא צריך ללמוד שלהתנהגותו יש תוצאות - ברגע שהוא שובר / זורק צעצוע - בזה נגמר המשחק, הוא מורחק מהחברים, מהמשחקים. תתאמו זאת עם הגננת ועם הורי חברים (שיודיעו ואתם תבואו לקחת אותו), תקפידו גם אתם להגיב כך. אם הוא הורס צעצוע של חבר או בגן - הוא צריך לתת צעצוע משלו בתמורה. כאשר הוא מתנהג יפה, משחק יפה - תציינו זאת במילים "שמעתי / ראיתי שהיום שחקת מאד יפה עם החבר, אני ממש שמח/ה". למילים יש יותר משמעות מאשר פרס ומילים לא צריך להפסיק - תמיד, גם למבוגרים נעים לקבל מילות הערכה. אם הוא ילד עם הפרעות קשב וריכוז - יש מקום להוסיף לכך טבלת נקודות על התנהגות טובה וכאשר יצטבר מספר מסויים - יקבל צעצוע קטן שעליו יוסכם מראש. לא הבנתי את הזריקת צעצועים מהחלון תוך כדי נסיעה - האם הוא מצליח לפתוח חלון? האם אינו יושב חגור בכסא בטיחות או בוסטר? זה מסוכן מאד - פגיעת הצעצוע ברכב אחר יכולה לגרום לתאונה. תקפידו שלא יפתח חלונות.

 

[פלגיה]

נשמע שהוא מאוד כועס

גם בבית הוא כועס ברמה כזאת? האם הוא יודע לרסן את הכעסים שלו? מה זה "בזמן האחרון"? אתם יכולים לשים את האצבע על נקודת זמן שבה זה התחיל לקרות?

 

[LEATHER REBEL]

זה לא רק עניין של כעס...

גם ילד שכועס הכי בעולם, יידע לרסן את עצמו ולא להשחית רכוש של אחרים, אם יבין שהמחיר שעליו לשלם בעקבות התנהגותו הוא יקר מדי. ובכדי שהילד יבין זאת, צריך פשוט להעלות את המחיר שעליו לשלם. ילד בגיל כזה לא חושב עדיין במונחים של "ממילא אין לי מה להפסיד", אבל... אם גם אחרי שמעלים את המחיר, ואם גם אחרי שמחמירים ביותר בעונש, עדיין הילד ממשיך בהתנהגותו, אז כנראה שבאמת יש פה בעיה של חוסר שליטה. יוצא מזה, שכנראה הילד עדיין מנסה לבדוק עד כמה ניתן למתוח את גבולות הסבלנות של מי שלא יהיה. אם עונש חמור ביותר יביא לידי כך שיפסיק להתנהג כך, אז כנראה שמדובר פה במשחקי-שליטה ותו לא.

 

[etisag22]

התנהגות הילד

ערב טוב אבא יקר! נראה לי שבנך מפונק מאד, סף התסכול שלו נמוך. על כן, צריך ללמד אותו, וזה הגיל להתחיל להתחשב באחרים, להיות סבלני וסובלני, ולתת לו להפנים שאלימות לא באה בחשבון. הדרך לעשות זאת באה במספר שלבים: 1. לפני יציאה לבית של חבר, או יציאה מהבית- שיחה איך מתנהגים. הכללים צריכים להיות ברורים, חד-משמעיים: לא זורקים צעצועים, לא שוברים. הכללים ישמעו באזניו שוב ושוב. במידה והפר את הכלל- באותו הרגע נענש. העונש: מניעה של דבר חשוב לו. אתם בודאי יודעים מה. צעצוע, מקום, משחק... העונש לעולם לא יהיה פיזי או התעללות נפשית. אתם חייבים להיות עקביים וברורים מאד. לא לוותר לו. כ שהוא הצליח לעקוב אחר הכללים, הפרס הוא: אני גאה בך מאד על התנהגותך הטובה היום. חיזוק חיובי במילים מפי הורה שווה אלף פרסים. זו שיטת המקל והגזר המפורסמת. בהצלחה! אתי-ענבל סגרון, יועצת חינוכית