נשבר ונגמרת הסבלנות
סיפור חיים מורכב,לצערי,יש לי.
אני לא הולך לספר אותו עכשיו אבל המורכבות שלו רבה.לפעמים אני רואה את הדברים מלמעלה ואני לא מאמין שיש לי את הכוח להמשיך.
אני לא אדם עצוב בדרך כלל,להפך אני חושב שאני דיי משרה שמחה על הסובבים אותי.(בימים טובים לפחות)
בילדותי עברתי משברים קשים וגם בגיל 18 למשך כמה שנים התמודדתי עם בעיות גדולות מאוד. אבל הצלחתי להתגבר על רובם. (פרה פרה
)
כשאני מחליט להמשיך ולאזור כוחות אני עושה את זה בלי בעיה כלל (לפעמים קשה להחליט אבל - קורה לכולם)
עכשיו לעניינו
הייתי מאוהב פעם אחת בחיים שלי ואני מעז להגיד שלא הרבה אנשים זכו לאהוב ככה.
הייתי צעיר מאוד (15-18) והשכל לא עבד בכלל (למזלי) בזמנו ונתן את כל הבמה ללב. והלב מסיבות כאלו ואחרות טס בלי מעצורים ברח אל הקשר המיוחד הזה שהיה אז.זאת הייתה אהבה ממבט ראשון - אני זוכר את השנייה שראיתי אותה (עברו יותר מ 15 שנה מאז דרך אגב).העדיף לא להאריך במילים בקשר לקשר הזה אבל הוא נגמר בצורה הכי קשה וכואבת שיכולה להיות. זה לא שנפרדנו,לא החלטנו לגמור אותו,לא אמרנו אחת לשני דיי מספיק. החיים גמרו לנו אותו בעצמם.גם פה אני לא יכול להאריך בדיבור יש דברים שרוב האנשים לא יבינו,סליחה זה לא שאני מזלזל פשוט זה לא שיגרתי בכלל מה שקרה שם.
לקח לי הרבה שנים להתגבר על הרגשות שהיו לי אז.
גם שכבר שכחתי ביום יום מאותה בחורה,גם לאחר הרבה שנים,כשהייתי חולם עליה פתאום בלילה זה היה חלום מלא וגדוש רגשות שלא הרגשתי ככה בשום חלום או מציאות.כאילו יכולתי ממש לגעת בהם. בימים שלאחר החלומות האלה הרגשתי כ"כ שונה,כ"כ טוב כאילו קיבלתי כוח להמשיך נגד הכל.
לקח לי עוד כמה וכמה שנים להגיע למצב שאני יכול לרצות קשר שוב.לתת לעצמי סיכוי להיפתח.
ופה נכנס הסיפור של ילדותי ומה שקרה בגיל 18.
אני מסובך קשות אנשים יקרים.אולי ביום יום אני ניראה כאדם מהשורה ואפילו בעל קישורים חברתיים מפותחים מאוד. אני מאוד חברותי ותמיד הייתי.תמיד רציתי להצחיק תמיד דאגתי למי שלא.
אבל בכל מה שקשור לסוג של אינטימיות אני עילג,מגמגם,עיוור,נכה,גידם.
כל מה שמתקדם מלמטר מעבר לידידות אני נעלם ואת מקומי תופס מר טמבל.
אני נכנס לשוק חרדה והלם. הבחור המשוחרר והפתוח שהיה פה הרגע נעלם כליל.אני מדבר בעיקר על זוגיות כן אבל גם בקשרי ידידות שמתפתחים לקשרים ארוכים ומראים סממנים של רצינות הדדית אני נחרד עד העצם.
שנים לא העזתי להתחיל עם בחורה שאני מעריך בכלל ואם כבר עשיתי צעד זה היה או עם אחת סתמית שאיתה יכולתי להרגיש נוח גם מעבר או שלא עשיתי דבר.
בחודשים האחרונים אני מוצא את עצמי עושה צעדים להתחיל עם בנות שאני כן רוצה וכן נמשך אליהם וכן מעריך,אבל.............בגלל כל הסיפור הזה זה יוצא לי בצורה הכי גרוע שיכולה להיות.
בנות יש לכם קטע ואולי בכלל לבני אדם,כן כולנו ככה,אם עומד מולנו אדם שצריך את האהבה שלנו, אנחנו נסוגים מיד,ולצערי אני צריך את האהבה הזאת.
אני לא יכול לבוא עם רצונות חופשיים יותר פשוטים יותר של סתם להנות,להעביר את הזמן בכייף,לצחוק.
כשאני פוגש בחורה שווה אני ישר מצביע לה על פסגת ההר ואומר לה בצורה הכי מלחיצה שיש "לשם אני רוצה להגיע" - זה חוזר על עצמו שוב ושוב.(מי אמר פעם שלישית גלידה?)
אצלי בראש יש דמות כזאת,אשה שברגע שאגלה לה את הרצונות שלי תתמסר יחד איתי למטרה.
היו לי כמה קשרים בשנים האחרונות וזה ישמע מוזר אבל אותם בנות יפות,חכמות רצו את ההפך הגמור ממה שהלב שלי רצה ההפך ממה שמושך אותי באשה.
אני מדבר על קשר לא מחייב.ואיך לעזאזל דווקא אצלי זה קורה,איך ראאאאאבק אלוהים,זה שרוצה לבנות את מגדל בבל של הזוגיות(ולפי הרזומה שלי גם יכול)נופל רק על בנות כאלה.
וסתם בלי קשר זה כואב לי לראות את הבנות האלה שלפי דעתי באמת שוות מהרבה בחינות,מבזבזות את עמן על משחקים כאלה,כואב באמת.
יש לי הרבה מה לכתוב עוד וגם מה שכתבתי לא מסודר וברור מספיק לטעמי.
מקווה שכמו שלמדתי הרבה עד היום,אלמד את הדבר שהכי חשוב בחיים האלה,להתחיל בקטן ולהמשיך "עד שהמוות יפריד בנינו"
.(שוב)
לא ברור לי למה כתבתי את כל זה,לא ברור מה אני מצפה.
בהצלחה לכל המחפשים וגם לאילו שמצאו כבר.
ונסיים בנימה תרבותית מעט - החברים של נטשה-רדיו בלה בלה-ליזה:
http://www.youtube.com/watch?v=3nI5K0434Vo
סיפור חיים מורכב,לצערי,יש לי.
אני לא הולך לספר אותו עכשיו אבל המורכבות שלו רבה.לפעמים אני רואה את הדברים מלמעלה ואני לא מאמין שיש לי את הכוח להמשיך.
אני לא אדם עצוב בדרך כלל,להפך אני חושב שאני דיי משרה שמחה על הסובבים אותי.(בימים טובים לפחות)
בילדותי עברתי משברים קשים וגם בגיל 18 למשך כמה שנים התמודדתי עם בעיות גדולות מאוד. אבל הצלחתי להתגבר על רובם. (פרה פרה
כשאני מחליט להמשיך ולאזור כוחות אני עושה את זה בלי בעיה כלל (לפעמים קשה להחליט אבל - קורה לכולם)
עכשיו לעניינו
הייתי מאוהב פעם אחת בחיים שלי ואני מעז להגיד שלא הרבה אנשים זכו לאהוב ככה.
הייתי צעיר מאוד (15-18) והשכל לא עבד בכלל (למזלי) בזמנו ונתן את כל הבמה ללב. והלב מסיבות כאלו ואחרות טס בלי מעצורים ברח אל הקשר המיוחד הזה שהיה אז.זאת הייתה אהבה ממבט ראשון - אני זוכר את השנייה שראיתי אותה (עברו יותר מ 15 שנה מאז דרך אגב).העדיף לא להאריך במילים בקשר לקשר הזה אבל הוא נגמר בצורה הכי קשה וכואבת שיכולה להיות. זה לא שנפרדנו,לא החלטנו לגמור אותו,לא אמרנו אחת לשני דיי מספיק. החיים גמרו לנו אותו בעצמם.גם פה אני לא יכול להאריך בדיבור יש דברים שרוב האנשים לא יבינו,סליחה זה לא שאני מזלזל פשוט זה לא שיגרתי בכלל מה שקרה שם.
לקח לי הרבה שנים להתגבר על הרגשות שהיו לי אז.
גם שכבר שכחתי ביום יום מאותה בחורה,גם לאחר הרבה שנים,כשהייתי חולם עליה פתאום בלילה זה היה חלום מלא וגדוש רגשות שלא הרגשתי ככה בשום חלום או מציאות.כאילו יכולתי ממש לגעת בהם. בימים שלאחר החלומות האלה הרגשתי כ"כ שונה,כ"כ טוב כאילו קיבלתי כוח להמשיך נגד הכל.
לקח לי עוד כמה וכמה שנים להגיע למצב שאני יכול לרצות קשר שוב.לתת לעצמי סיכוי להיפתח.
ופה נכנס הסיפור של ילדותי ומה שקרה בגיל 18.
אני מסובך קשות אנשים יקרים.אולי ביום יום אני ניראה כאדם מהשורה ואפילו בעל קישורים חברתיים מפותחים מאוד. אני מאוד חברותי ותמיד הייתי.תמיד רציתי להצחיק תמיד דאגתי למי שלא.
אבל בכל מה שקשור לסוג של אינטימיות אני עילג,מגמגם,עיוור,נכה,גידם.
כל מה שמתקדם מלמטר מעבר לידידות אני נעלם ואת מקומי תופס מר טמבל.
אני נכנס לשוק חרדה והלם. הבחור המשוחרר והפתוח שהיה פה הרגע נעלם כליל.אני מדבר בעיקר על זוגיות כן אבל גם בקשרי ידידות שמתפתחים לקשרים ארוכים ומראים סממנים של רצינות הדדית אני נחרד עד העצם.
שנים לא העזתי להתחיל עם בחורה שאני מעריך בכלל ואם כבר עשיתי צעד זה היה או עם אחת סתמית שאיתה יכולתי להרגיש נוח גם מעבר או שלא עשיתי דבר.
בחודשים האחרונים אני מוצא את עצמי עושה צעדים להתחיל עם בנות שאני כן רוצה וכן נמשך אליהם וכן מעריך,אבל.............בגלל כל הסיפור הזה זה יוצא לי בצורה הכי גרוע שיכולה להיות.
בנות יש לכם קטע ואולי בכלל לבני אדם,כן כולנו ככה,אם עומד מולנו אדם שצריך את האהבה שלנו, אנחנו נסוגים מיד,ולצערי אני צריך את האהבה הזאת.
אני לא יכול לבוא עם רצונות חופשיים יותר פשוטים יותר של סתם להנות,להעביר את הזמן בכייף,לצחוק.
כשאני פוגש בחורה שווה אני ישר מצביע לה על פסגת ההר ואומר לה בצורה הכי מלחיצה שיש "לשם אני רוצה להגיע" - זה חוזר על עצמו שוב ושוב.(מי אמר פעם שלישית גלידה?)
אצלי בראש יש דמות כזאת,אשה שברגע שאגלה לה את הרצונות שלי תתמסר יחד איתי למטרה.
היו לי כמה קשרים בשנים האחרונות וזה ישמע מוזר אבל אותם בנות יפות,חכמות רצו את ההפך הגמור ממה שהלב שלי רצה ההפך ממה שמושך אותי באשה.
אני מדבר על קשר לא מחייב.ואיך לעזאזל דווקא אצלי זה קורה,איך ראאאאאבק אלוהים,זה שרוצה לבנות את מגדל בבל של הזוגיות(ולפי הרזומה שלי גם יכול)נופל רק על בנות כאלה.
וסתם בלי קשר זה כואב לי לראות את הבנות האלה שלפי דעתי באמת שוות מהרבה בחינות,מבזבזות את עמן על משחקים כאלה,כואב באמת.
יש לי הרבה מה לכתוב עוד וגם מה שכתבתי לא מסודר וברור מספיק לטעמי.
מקווה שכמו שלמדתי הרבה עד היום,אלמד את הדבר שהכי חשוב בחיים האלה,להתחיל בקטן ולהמשיך "עד שהמוות יפריד בנינו"
לא ברור לי למה כתבתי את כל זה,לא ברור מה אני מצפה.
בהצלחה לכל המחפשים וגם לאילו שמצאו כבר.
ונסיים בנימה תרבותית מעט - החברים של נטשה-רדיו בלה בלה-ליזה:
http://www.youtube.com/watch?v=3nI5K0434Vo
