כמעט מעדתי בחנוכה.
לא, שתבינו: הסריטה שלי בחיים זה סופגניות! בכל חנוכה לפני האבחון - הייתי טורף בערך 10 סופגניות מידי יום. אין. סופגניות זה הטריפ שלי... וכך, כמה שאני עומד יצוק מול פיתויי הגלוטן במהלך השנה, כל פעם כשמגיע חנוכה - אני מתחיל לרייר, ולחמוד, ולפנטז, ואולי רק ביס, ואולי רק סופגניה אחת כמו מלך וכאלה... החנוכה הזה שעבר - כמעט ששברתי את כל הכלים ושלחתי ידי אל סופגניה ענקית, מהבילה ותפוחה כהוגן. ולא. היה לי קשה הפעם, אבל אני שמח שלא נשברתי. כל פירור (אפילו מטבילת סכין שמרח קודם פרוסת לחם עם גלוטן) שעולה אל פי - גורם לי לאחר חצי שעה להשפריץ בכל מיני צבעי יסוד לכל רוחות השמיים בחדר הכסא.