נשארת בבית לבד

[תמימות]

נשארת בבית לבד

לא יכולה ללכת למשפחה היום. אין לי כוח נפשי להתמודד מולם. זה לא שהם עושים לי משהו רע. פשוט...לא יכולה לחייך היום. יותר מידי רע לי בימים שכאלו. לא, זה לא שאני לא אוהבת חגים. אוהבת אותם מאוד...פעם אהבתי אותם מאוד...פתאום, בשנים האחרונות, אני מבינה שבעצם...אני לא מאושרת. מה הטעם ללכת ולהעמיד פנים? למי זה טוב? אני נשרפת בתוכי. לא רוצה יותר להתמודד עם זה. לא יכולה ללכת להורים... רוצה חג אבל נשארת לבד... דירה ריקה..לבד... תמימות אבודה

 

[פגישה עיוורת]

מבין אותך

עשית את הדבר הנכון קשה לך עם הלבד? רוצה לדבר על זה תרגישי חופשי פגישה עיוורת

 

[alona..]

תגידי

הכרת אי פעם, בכל חייך, אדם מאושר? אני לא מתכוונת לסתם אדם מאושר אלא לאדם שחי חיים מאושרים. הכרת? אני לא חושבת.. פשוט, כי אין דבר כזה. אין דבר כזה חיים מאושרים, אין דבר כזה אושר תמידי. יש רגעים מופלאים, יש דקות של קסם, יש פעמים של צחוק- שעושים לנו כל כך טוב- צחוק שבא מהלב- מתגלגל, יש המוני רגעים כאלו. אבל זה בסה``כ רגעים, חלקים קטנים מחיינו, ואיתם יש גם רגעים של בדידות, של כאב, של נפילות. ולא היינו יודעים לשמוח, אם לא היה כואב. ולא היינו יכולים לצחוק, אם לא ירדו להן דמעות. ולא היינו מצליחים להנות, אם לא היה קיים הסבל. אז מותר לבכות ומותר לכאוב, מותר לסבול ומותר לצעוק אבל צריך תמיד לזכור שקל מאוד ליפול, אבל אסור להתרסק. יש המון דברים קטנים שיכולים לעשות לנו טוב, ואפשר להתרכז בהם, ואפשר ליצור אותם, ואפשר לנצור אותם- להתענג עליהם. ואפשר לחיות- גם כשלא כל כך טוב. כי הטוב יגיע כשנפתח לו דלת. אלונה.

 

[#*#*]

בדיוק...

זה כל כך נכון, כל כך מדוייק וכל כך אלמנטרי שאני מתפלאת שהמחשה בזאת אף פעם לא חלפה במוחי כשהייתי כל כך זקוקה לה. את צודקת, בלי סבל אין שמחה, ככה החיים עובדים ועם כל שלב ושלב בהם, גם עם הרגעים הקשים צריך להתמודד כי בלעדיהם לא היו יכולים להיות לנו רגעים טובים, כאלה שהם רק אושר צרוף. אנחנו צריכים לזכור את זה, כולנו, כי זה מה שיעזור לנו לשרוד אחרי החוויה האיומה הזאת.