נשאלת השאלה

[Ofra m]

נשאלת השאלה

האם "בארבע ההסכמות" אין קצת תמימות? האם ביחסים בינאישיים לא אומרים "שלטנגו צריך שניים"? אם אני אעבוד על עצמי וכל הזמן אהיה נחמדה לזולת כמובן בגדר היכולת ואוהב את הזולת ולא אשפוט וכו' ומצד שני אקבל אכזבות מהאנשים סביבי, האם זה לא ייצור תסכול? איך אפשר לאהוב ולתת כאשר אתה לא מקבל בחזרה? זה קצת מתסכל אותי..... עופרה.

 

[מיכל הררי]

הי עופרה ../images/Emo13.gif

אני אכתוב תשובה קצרה כי אני ממהרת. מקווה שזה יהיה מובן

קבלה מלאה של אדם אחר, זה שאת מאפשרת לו להיות מה שהוא. ואם את לא אוהבת את מה שהוא, אז אין קבלה מלאה. אם את מקבלת אותו כמוהו, את לא מצפה שהוא יעשה מה שאת רוצה שהוא יעשה. הוא אדם חופשי. הוא חופשי לעשות כצונו. ארבע ההסכמות זה: לשמור על טוהר המילים שלך לא לקחת שום דבר באופן אישי לא להניח הנחות לעשות כמיטב יכולתך לא הצלחתי להבין לאיזו תמימות התכוונת

 

[Ofra m]

התמימות היא

שאדם רק נותן ונותן ומקבל בחזרה סטירות אז אם הוא ממשיך לתת זה קצת תמימות במובן הכי קל של המילה ....מקווה שהבנת...

 

[מיכל הררי]

אוקיי, אני מבינה...

אבל איך זה קשור לארבע ההסכמות?

 

[Ofra m]

לאהוב את הזולת, וללא תנאי זה לא

קשור? מה אני מתבלבלת?

 

[orli997]

אם את נפגעת או כועסת

ממשהו שאמרו או עשו אז את לוקחת את זה אישי וזאת הטעות שלך

 

[מיכל הררי]

אין כאן עניין של טעויות ../images/Emo39.gif

אם מישהו לא הצליח לא לקחת משהו באופן אישי והוא נפגע, אז זה מה שהוא הצליח לעשות באותו הרגע. יכול להיות גם שהפרשנות שלנו למילה "טעות" שונה. אני מזהה ביקורת/שיפוט במילה טעות, אבל אולי אתה תופש את זה כניטראלי.

 

[לומדת74]

אהבה ללא תנאי

מתאפשרת באמת רק כשאת לא נעלבת. אם אדם ניגש אלי ברחוב ואומר לי "את דפוקה", אני עשוייה להעלב... אולם אם הוא היה ניגש ואומר לי "את לבנה" - לא הייתי נעלבת מן הסתם. הרי מידת בהירותי לא נקבעת על ידי אדם מהרחוב. אני בהירה או כהה כשהייתי לפני שפגשתי בו. הוא לא הכאיב לי רגשית, ולכן הוא לא נתפס בעיני כמישהו שרוצה להזיק לי ואני יכולה לחוש אהבה כלפיו... אבל כשאני נעלבת, הוא מקבל דמות של קר לב ואכזר, אולי אפילו תוקפני כלפי... וזה יכול לקרות רק במקומות שבהם אני לא בטוחה ושלמה. כי חייב להיות חלק אצלי שזז לשמע המילים האלו... העניין הוא שגם אם הוא אומר "את טפשה" הרי שזה מופרך כמו "את בהירה". הוא לא כשיר יותר ממני או מכל אדם אחר ברחוב להגדיר ולכמת אותי או את מידת האינטיליגנציה שלי. שכן אם זה היה ככה, מבחני הפסיכומטרי למשל היו לוקחים כמה שניות ולא 5 שעות. אהבה ללא תנאי היא תוצאה שמתאפשרת כאשר מגיעים למצב שלא לוקחים דברים אישי. אם מישהי מכה אותי, אבל זה מרגיש לי כמו לטיפה, אני אתעצבן?

 

[Ofra m]

זה מאוד חכם

מה שאת אומרת, רק צריך ליישם ליישם....זו הבעיה, יום טוב עופרה.

 

[ita101]

אבל יש עוד משהו

עוד אלמנט קטן שקוראים לו: כוונה ואם הכוונה של האדם מהרחוב לעצבן אותך או לפגוע בך בכל צורה שהיא, מן הטבעי להיעלב. אז נגיד שאת לא תעלבי כדי לא בגלל שלא בא לך (בהנחה שזה בשליטתך באמת), השאלה איך זה ייתפס ע"י הצד השני. הוא, ייתכן, יבחין בתגובתך, השונה ממה שציפה כנראה, ויכול לפרש אותה לכמה כיוונים. יכול להיות שהוא יפרש אותה בתור חולשה. מה אז? ואיך אפשר לשלב את חוסר הפגיעות הזאת עם אסרטיביות? תודה,

 

[לומדת74]

אז ככה

לפי לימודי ימימה, שזה מה שאני לומדת - ויש לי בטחון מלא באמיתות ונכונות החומר לפי התוצאות שהשגתי עד היום - כשאתה לא נעלב ממישהו, אתה יכול להשאר נחמד אליו - ולתת לו אהבה וקרבה למרות הקוצים שהוא שלח לעברך... קרה לך פעם שהיית מגעיל למישהו והוא עדיין היה טוב אליך? מנסיון זו חוויה חזקה - פתאום אתה מרגיש אסיר תודה על כך שהוא המשיך לחבב אותך למרות שאתה היית לא נחמד. אנחנו רגילים שברגע שאנחנו לא "לפי הסטנדרט", הדבר הראשון שנלקח זו אהבה... ופתאום בא מישהו שלא פוסל אותנו ולא נהיה מגעיל אלינו. ואני רוצה להדגיש שאני מדברת על קרבה אמיתית, לא על זיוף... כי אנשים חשים בזיוף. אם מישהו יעצבן אותי ואני אסתיר את זה ואהיה נחמדה הוא ידע שנפגעתי - כי תחלוף על פני עננה לרגע והעיניים שלי יספרו הכל. יצא לך פעם להכיר אנשים שמסוגלים להכיל חולשות של אחרים בלי להגיב אליהן רגשית?

 

[מיכל הררי]

הממממ

ארבעה ההסכמים שדון מיגל רואיז כתב עליו בספרו, עוזרים לנו לשפר את חיינו, לחיות חיים מלאי אושר ואהבה, וחיים עם פחות דרמות, ועם הרבה פחות אנרגיה מבוזבזת. ההסכם לשמור על טוהר המילה עוזר לנו להפסיק לרכל, להפסיק להגיד על עצמנו דברים שליליים (אני גרועה, אני דפוק, אני מטומטם וכו'), להפסיק להגיד על אחרים דברים דומים, ופשוט להשתמש בכוח הזה (המילים שלנו) לטובה. ההסכם לא לקחת באופן אישי עוזר לנו לראות ששוםד בר לא קשור אלינו, ושכל מה שהזולת עושה קשור אליו בלבד. גם אם מישהו אומר לנו משהו, הוא אומר את זה בהקשר לעצמו, מתוך עצמו, ובגלל עצמו. ההסכם לא להניח הנחות מאפשר לנו לראות את כמות ההנחות שאנו מניחים, מאפשר לנו להפסיק להניח כל מיני דברים על המציאות (אנו בעיקר מניחים הנחות לא נעימות ומדמיינים דברים לא נעימים), להתחיל לתקשר באופן ישיר ולא להניח שהוא רוצה ממני X אם הוא הסתכל עלי עכשיו בצורה Y ועוד ועוד. ההסכם לעשות כמיטב היכולת מלמד אותנו לעשות הכי טוב שאנו יכולים. לא פחות ולא יותר. לא מדובר על להיות מושלמים או להיות במקום הראשון, אלא חעשות כמיטב היכולת שלנו. מיטב היכולת שלנו משתנה בכל פעם. אני משערת שיישום מלא של ארבעה ההסכמים מביאים למצב של קבלה ואהבה כלפי עצמנו ואחרים, אבל אין הסכמה שאומרת - אהוב את זולתך ללא תנאי.

 

[אילנהחלפ1111]

דרך הניתנה יש קבלה...

כשאת מתנהלת לפי ארבע ההסכמות אתמטיבה איתך ועם הנפש שלך אתן לך דוגמא: כשאדם צועק וכועס והשני עונה לו בשקט וברוך מה קורה ביניהם? הכועס מתרכך ולאט לאט ממניך את הכל כנ"ל לגבי זה שאת תתנהלי לפי ארבעת ההסכמות והשני לא תראי שעם הזמן יכול בו שינוי

 

[אילנהחלפ1111]

הכל=הקול

 

[מיכל הררי]

יש לי הרבה מידע בנוגע לזה

אבל אני עוד לא יודעת איך להעביר אותו. אני אנסה. נראה מה ייצא. אני אכתוב דברים שפשוט עולים בתוכי בעקבות מה שכתבת: - רוב בני האדם נותנים לאחרים לא מתוך מקום של אהבה ורצון לתת, אלא מתוך מניעים שונים. למשל, רצון שיאהבו אותי, רצון להיות בסדר, רצון שיחשבו עלי דברים טובים. זה בסדר כמובן לרצות את כל זה. אין לי ביקורת על זה. אם אדם נותן מתוך מניע של לקבל משהו בתמורה, והוא לא מקבל בתמורה את מה שהוא רצה (הרגיש שהוא מקבל "סטירה"), אז לפעמים הוא יכול להמשיך לתת בשביל לקבל את מה שהוא רוצה. (אהבה, חום, קשרים, הערכה וכו'). האם זאת תמימות? לא יודעת. אפשר לקרוא לזה איך שרוצים

- ציפי לא ממש אוהבת את דני. הם עובדים ביחד. ציפי רוצה לשמור על קשרים טובים בעבודה. היא מתייחסת אל דני בצורה שהיא מגדירה כ"טובה". דני לא מסמפט מאד את ציפי ולא מתייחס אל ציפי בצורה שציפיי מגדירה כ"טובה". סבבה. אז זה המצב ביניהם. ציפי יכולה לחשוב לעצמה - "אוי, אני רק נותנת ומקבל בסוף סטירות. האם זאת תמימות מצידי?"

 

[Ofra m]

ראשית -

ברצוני להודות לכל מי שהתייחס לשאלותיי, ולגבי מה שמיכל כותבת - אני מבינה את כוונתך,אבל לא מסכימה עם חלק ממה שכתבת כי כתבת "רוב בני האדם.... לא מתוך מקום של אהבה ורצון לתת...." אלא מתוך מניעים שונים, קודם כל אני לא יודעת אם זה הרוב, ואם זה כך זה מאוד עצוב שבעולם הכל עובד לפי אינטרס...מצד שני האדם ממשיך לתת בגלל שהוא רוצה להיות אהוב, נחשב, וכו' אך אם לא מקבל זאת הוא צריך להפסיק לא? תודה ושבת מופלאה לכולם, עופרה.

 

[מיכל הררי]

הי עופרה ../images/Emo13.gif

לגבי האדם שממשיך לתת בגלל רצון להיות אהוב, ושהוא לא מקבל חזרה - אני לא יודעת מה כדאי לו לעשות. זה יותר מידי תיאורטי עבורי

אם היית נותנת דוגמא ספציפית למשל מעצמך, הייתי יכולה לענות בצורה טובה יותר

 

[Ofra m]

אין לי דוגמא ספציפית אבל נאמר

שאת מתקשרת כל הזמן למישהי שאת רוצה בקשר איתה והיא אף פעם, או לעיתים רחוקות מתקשרת אלייך אז האם אני צריכה להמשיך להתקשר. או האם עליי להבין שזה קשר חד צדדי? ביי עופרה.

 

[Ofra m]

אני=את

 

[לומדת74]

אני כלומר את

צריכה לא לחשוב על זה יותר מדי. אנחנו מתעסקים המון במה אחרים רוצים וחושבים ושוכחים מעצמנו. את רוצה בקרבתה? יש אנשים שכמעט ולא מתקשרים (אני כזו למשל - רוב החברים שלי הם כאלו שמוכנים להתקשר יותר - וזה לא בכוונה, זה אולי פתרון זמני לבעיה שעוד לא הצלחתי לפתור עם עצמי) מספר הפעמים שהתקשרת לעומת מספר הפעמים שהיא התקשרה לא משנה. מה שמשנה הוא טיב הקשר שלכן. מידת הקרבה ביניכן וכמה אתן נהנות להיות ביחד. וזה לא בא לידי ביטוי במספר השיחות שכל אחת חייגה