נשאבתי...
אז בית חולים גדול - זה לא תענוג גדול הדסה זה בית חולים ענק - 17 חדרי ניתוח - תעשיית חולים של ממש הגעתי לאשפוז יום - היו נחמדים ואדיבים - העלו אותי על תלבושת משגעת של כפל חלוקים - עד כאן הכל טוב ויפה מכאן זה ממש מוזר.... כ40 דקות אחרי שהגענו - הגיע "מתאם אבטחה" בחור צעיר עם מכשיר קשר והוא ליווה אותי, את האיש ונשאבת נוספת - "רגלית" למעליות המרכזיות של הבית חולים - והזמין לנו מעלית במכשיר הקשר - וירד איתנו ברגל - "כדי לוודא שאף אחת לא תחליק ותשבור את הראש" - בחיי שככה הוא אמר. אחרי שהגענו לחדר ניתוח - עמדנו והמתנו שתמצא האחות האחראית על חדרי הניתוח - כשמתאם האבטחה מחפש אותה בכל החדרים. לבסוף נמצאה האבידה.... הושיבו אותנו בחדר קבלה של הכנה לניתוח לילדים (ראייה לטווח ארוך?) ושם עברנו תשאול נוסף - בפעם השלישית - האם יש לי פלטה, דברי ערך או כל דבר מזיק אחר... ואז באה אחות מתאמת נוספת (יש הרבה מתאמים בבית חולים הזה - תעשייה כבר אמרתי?) - והובילה אותנו לחדר - שביעודו המקורי נועד לשיחות עם משפחות חולים לאחר ניתוח. ההסבר שלה להפרדה מיתר המנותחים - "אתן לא חולות באמת - אז אנחנו לא רוצים שתדבקו" וגם "לא כולם צריכים לדעת למה באתן". ישבנו שם שני זוגות וחיכינו. אחרי 20 דקות, נכנס רופא - אמר שהוא צריך את החדר לדבר עם משפחת חולה ושנצא.... אז יצאנו והמתנו 40 דקות בעמידה בחלוקי המחמד המופלאים שלנו - עד שמישהו חשב שזה קצת מוזר שאנחנו עומדים במסדרונות חדרי הניתוח - והחזיר אותנו חזרה לחדר הקבלה של הילדים. בשלב הזה - לקחו את המטופלת הראשונה - ונשארנו לבד - אני והאיש. והדקות נוקפות.... וכבר נהיה 9:30 - ואני קיבלתי פרגניל 22:30 - והתחלתי להלחץ... הדמעות עלו מעצמן מרוב לחץ ב- 9:45 - סוף סוף הוזמנתי לחדר ניתוח - עצבנית ומתוחה כמו קפיץ. אני שואלת האם יצא לי לדבר עם המנתח לפני הניתוח - האחות עונה "לא יודעת - מה את רוצה להגיד" - הסברתי את סוגיית השחלה הבעייתית שלי שקשה לשאוב אותה מאז הקיסרי - ואני מבקשת שאם לא מצליחים וגינלית שישאבו אבדומינלית (כמו מי שפיר). היא קצת נבהלה ואמרה טוב למה לא אמרת קודם - הסברתי שדווקא כן אמרתי. ואז הגיע ד"ר רוול - רופא ממש נחמד - הקשיב בשמחה - ואמר שטוב שאני אומרת לו מראש את עמדתי. וזהו נרדמתי - שטופת דמעות כמו תמיד - עם מכשירים מצייצים. התעוררתי - אף אחד לא ידע לומר לי כמה שאבו (למרות שבדיעבד בפירוש היה כתוב בתיק). ונאלצתי לחכות עוד שעה כדי לגלות שכל 8 הזקיקים הניבו ביציות... הן נשאבו בדרך הרגילה אחרי ש"האחות דחפה לי אגרוף לבטן ונשענה עם כל כובד משקלה" - כמו שאמר ד"ר רוול. זהו עכשיו נשאר לחכות ולראות כמה הפריות יהיו מחר.... <יצא ארוך - אבל קשה לתאר חוויה הזויה כזו בקצרה>
עדכון הפריות...
