wildflower!
New member
נרתעת מאנשים-עזרה!
שלום! לפני כמה שבוועת כתבתי כאן על בעייתו של ידיד שלי. וחזרתי כדי לקבל עצה למצב שבו אני נמצאת. אני נערה בת 17 עוד מעט... ואני נרתעת ממגע של אנשים..או בכלל לא נותנת לאנשים להתקרב אליי בשום צורה. ז"א...יש לי חברים קרובים אליי אך תמיד ישנו המרחק הנפשי והפיזי ביני לביניהם..אינני מספרת להם הרבה דברים על חיי מחשש שייפגעו בי בכך שייתרחקו ממני ..או מחשש שאני אפגע בהם מתישהו והקשר ביננו ייתנתק. אינני יודעת מאיפה כל זה נובע..הרי ככל הידוע לי לא עברתי שומדבר בעברי שיכול להשפיע עליי כך..למרות שקראתי שישנם אנשים שמדחיקים דברים ואני מתחילה לחשוב שזה מה שאולי קורה לי. אולי ההתרקחות שלי מאנשים נובעת מעצם זה שמעולם לא הייתה לי דמות אב.. ז"א יש לי אבא..אך הוא מעולם לא הביע אהבה או חיבה כלפיי....האם זה יכול להיות? אינני יכולה אפילו להגיד :"אני אוהבת אותך" לאנשים הפשוטים ביותר..לחברים הקרובים אליי...המילים הללו פשוט מסרבות לצאת לי מהפה.. אני מחדת שהמצב הזה ישפיע עליי בעתיד..ויהווה קושי אצלי לפיתוח מערכת יחסית זוגית..מכיון שאני גם נתרעת פשוט ממגע.... אינני סובלת שנוגעים בי.. וכשאני חושבת בעצם למה זה קורה אני מגיע הלמסקנה שאני מפחדת מאכזבה או מכשלון..או אפילו מנטישה..מפחדת לסמוך על משהו ובסופו של דבר יגיע הזמן וגם הוא ייתרחק ממני וכך אני אשאר עם שברון לב ולא אוכל להתגבר על כך. בגלל מצבי אני מרחיקה אנשים מעצמי. למשל יש לי ידיד שמאוד קרוב אליי ,שהוא בעצם יודע את כל מה שעובר עליי ודואג לי מאוד...זוהי הפעם הראשונה שאני נתקלת בדאגה עמוקה כזו מצד בן אדם שאני חשובה לו..ולכן אני מתחילה לחשוש מלהיות בקרבתו ולהיפגע בסופו של דבר.לכן...אני מרחיקה אותו ממני...והוא..נפגע מכך. אינני יודעת מה לעשות.אנא עזרו לי! בר
שלום! לפני כמה שבוועת כתבתי כאן על בעייתו של ידיד שלי. וחזרתי כדי לקבל עצה למצב שבו אני נמצאת. אני נערה בת 17 עוד מעט... ואני נרתעת ממגע של אנשים..או בכלל לא נותנת לאנשים להתקרב אליי בשום צורה. ז"א...יש לי חברים קרובים אליי אך תמיד ישנו המרחק הנפשי והפיזי ביני לביניהם..אינני מספרת להם הרבה דברים על חיי מחשש שייפגעו בי בכך שייתרחקו ממני ..או מחשש שאני אפגע בהם מתישהו והקשר ביננו ייתנתק. אינני יודעת מאיפה כל זה נובע..הרי ככל הידוע לי לא עברתי שומדבר בעברי שיכול להשפיע עליי כך..למרות שקראתי שישנם אנשים שמדחיקים דברים ואני מתחילה לחשוב שזה מה שאולי קורה לי. אולי ההתרקחות שלי מאנשים נובעת מעצם זה שמעולם לא הייתה לי דמות אב.. ז"א יש לי אבא..אך הוא מעולם לא הביע אהבה או חיבה כלפיי....האם זה יכול להיות? אינני יכולה אפילו להגיד :"אני אוהבת אותך" לאנשים הפשוטים ביותר..לחברים הקרובים אליי...המילים הללו פשוט מסרבות לצאת לי מהפה.. אני מחדת שהמצב הזה ישפיע עליי בעתיד..ויהווה קושי אצלי לפיתוח מערכת יחסית זוגית..מכיון שאני גם נתרעת פשוט ממגע.... אינני סובלת שנוגעים בי.. וכשאני חושבת בעצם למה זה קורה אני מגיע הלמסקנה שאני מפחדת מאכזבה או מכשלון..או אפילו מנטישה..מפחדת לסמוך על משהו ובסופו של דבר יגיע הזמן וגם הוא ייתרחק ממני וכך אני אשאר עם שברון לב ולא אוכל להתגבר על כך. בגלל מצבי אני מרחיקה אנשים מעצמי. למשל יש לי ידיד שמאוד קרוב אליי ,שהוא בעצם יודע את כל מה שעובר עליי ודואג לי מאוד...זוהי הפעם הראשונה שאני נתקלת בדאגה עמוקה כזו מצד בן אדם שאני חשובה לו..ולכן אני מתחילה לחשוש מלהיות בקרבתו ולהיפגע בסופו של דבר.לכן...אני מרחיקה אותו ממני...והוא..נפגע מכך. אינני יודעת מה לעשות.אנא עזרו לי! בר