את טועה טעות מרה
אמא של האקס שלי לא התגרשה "כדי לא לפגוע בילדים". צריך ים של מילים כדי לתאר את הפגיעה בילדים עד עצם היום הזה, במיוחד בשני הקטנים שעדיין אינם נשואים. כולם סבלו וסובלים מזה עד עצם היום הזה, ואחת הסיבות שלקח לי זמן להתגרש היא העובדה שהאיש פחד פחד מוות מגירושין. כל החיים היה לו את הסיוט של "אולי מחר אבא ואמא יתגרשו", והוא פיתח פחד נוראי מגירושין. כשנוצרו אצלינו הסיבות שהובילו לגירושין, הוא לא היה מוכן לשמוע על כך. למיטב הבנתי, הוא לא אישר זאת מעולם אבל כך אני מניחה, אחת הסיבות שהוא בחר להעביר את החיים שלו לחו"ל היא להתרחק מהנישואין המפורקים של הוריו, שחיים ויחיו באותו בית עד סוף ימי חייהם, חיים שלא הייתי מאחלת לגרועים שבשונאי. אז לא, תותי, מצטערת יקירתי, כשלשני ההורים לא טוב זה עם זו, ולאחר שכל הנסיונות לשלום בית כשלו, עדיף לפרק את החבילה, ולא להישאר יחד "בשביל הילדים" ולהזיק להם. או, במילים של ידידה שעודדה אותי לעשות את הצעד "לעולם לא אסלח לאימי על שלא התגרשה למענינו". נדמה לי שנעה שחר כתבה כאן מילים דומות.