נראה לי ש..

[הצדהשקטשלהאוקיינוס]

נראה לי ש..

אפשר להכתיר את השבוע הזה כשבוע יציאה מהארון.
ווהוו.

 

[קצינה1]

מזל טוב...

איך היה??
בת כמה שיצאת?

 

[הצדהשקטשלהאוקיינוס]

היה.. מעניין..

בפעם הראשונה שיצאתי הייתי בת 16, בתיכון.
מהר מאוד ובגלל שלא הייתי עם בחורות מאז התיכון ועד היום- בערך נכנסתי בחזרה פנימה. כל מי שהכיר אותי בתקופת התיכון חשב שזה "עבר לי" או ש"החלמתי" וכאלו. וכל מסגרות החברים החדשות שרכשתי לא ידעו על זה כלל.
השבוע, 6 שנים אחרי, "יצאתי" פעם נוספת.
עדיין לא בכל המסגרות, אבל מול המשמעותיות ביותר.

 

[קצינה1]

סחתיין

מקווה שלא היה קשה מדי ושקיבלו את העניין בצורה טובה....

 

[PinkyRaSta]

הכתירי גם הכתירי

ואולי ייצא לך גם לעשות חגיגות חודש/ חצי שנה/ שנה ליציאה מהארון ואז זו תהייה גם סוג של יציאה נוספת בשביל הא/נשים החדשים/ות בחייך.

מכירה כאלה שעשו ועושים,
מעניין זה בטוח :]
כל סיבה לחגיגה זה טוב

 

[seriously]

קולולולוש

מחכה להסברים ופירוטים!

 

[noga ke]

מזל טוב

מוזמנת לספר איך היה, איך היו התגובות ומה את מרגישה עכשיו

 

[הצדהשקטשלהאוקיינוס]

תודה תודה :]

היה מעניין לראות את תגובות האנשים.
כמו שכבר אמרתי- זה לא משהו שהיה צריך להפתיע אף אחד, זה פשוט היה מן רענון שכזה..
אמא קיבלה את זה טוב בצורה מאוד מפתיעה. היא אפילו כתבה לי איזה מכתב מרגש שכזה בבוקר שאחרי השיחה ושמה לי אותו מתחת לדלת. אציין שלפני 6 שנים היא לא הייתה מוכנה לקבל זאת בצורה הכי קיצונית. כיף לראות את השינוי בתגובה. זה באמת הכי הפתיע אותי.

יש לי כמה חברות טובות שאחת אחרי השנייה יוצאות מהארון. אני הייתי הראשונה, אבל בגלל שלקחתי צעד אחורה הן הקימו להן את חבורת הלסביות שיוצאות ביחד לכל מקומות הקהילה. עכשיו כשסיפרתי את זה לאחת מהן היא כל כך התרגשה, התחילה לקפץ באוויר וצעקה את זה בקולי קולות בבית קפה שישבנו בו (מה שגרם גם ליציאה מול כל שאר הלקוחות, שגם אותם אני דיי מכירה..)
הסיטואציה הייתה מצחיקה, בכלל כל השיחות האלו היו באווירה טובה ומצחיקה. ובערך 10 דקות אחר כך כל שאר חברותיי ידעו על זה (היא באמת ממש התרגשה:])

לאנשים מהעבודה עדיין לא הגעתי.. אני עובדת עם בני נוער ברובם, וזו סיטואציה דיי מורכבת להציף אותה, בטח שלא בזריקה של משפט.. אני צריכה לחשוב עם עצמי אם זה משהו שנכון שאציף מולם (בשביל הסברה שכזו, ותמיכה בשאר הגאים מבין חניכיי.. ויש שם לפחות 3 שאני יודעת עליהם..) או אם להשאיר את זה מחוץ לעבודה, כי אלו הם חיי וזה לא צריך להשפיע על החניכים ועל המסגרת בשום צורה. וכי אלו ילדים, מהר מאוד זה יהפוך להיות שיח רכילותי שכזה, וקצת לא בא לי להעמיד עצמי במקום הזה.

איך אני מרגישה עם זה עכשיו? בערך אותו דבר.. זה פשוט נותן עוד נושא לשיחה כשאני יושבת עם חבריי. זה כל כך רגיל בסביבה שלנו שמהר מאוד הבאז יעלם (כך נראה לי לפחות).

מול אמא- אני לא יודעת אם זו הצגה שהיא עושה כדי לשחק את "האם המקבלת" או אם זה כי היא באמת באמת מנסה.. איתגרתי אותה קצת בימים האחרונים, והיא התמודדה עם זה בסדר גמור :] זה דיי קירב בינינו (עצם קיום השיחה ולדבר מלב אל לב, פחות נושא השיחה. גם מהר מאוד מלדבר על הנטייה זה הפך לשיחה על חיי ברבדים הכי עמוקים). אחרי שנים של נתק ריגשי בינינו זה היה שלב שהיינו צריכות לעבור, ועכשיו הכל מרגיש יותר קרוב ושיתופי. זה נחמד.

ו...זהו.
יצא קצת ארוך.
תודה לכולן על ההתעניינות :]

שיהיה סופש רגוע..