נקודה

נקודה

למה אנחנו בוחרות לצמצם את עצמנו לכדי נקודה?
מבקשות שכלום לא יידבק אלינו
לא ייגע אז לא ישפיע ואז...
למה אנחנו בוחרות להישאר עם קצת?
שלא ייקחו לי
שלהם לא יהיה יותר ואז...
אני לא רוצה להיות קטנה אבל
בוחרת לצמצם את חיי לכדי נקודה
תחת הכותרת "אני" ורק אני
למה?
קל ליפול מאשר לנשום אוויר פסגות
ואז...
איך אהיה הכי גדולה
אם אני בוחרת לצמצם את חיי לכדי
נקודה
 
שאלות טובות קסם


שאין לי עליהן תשובות
ולפעמים גם עצם שאילת השאלות
מובילה להתחלה של שינוי בחשיבה
להתחלה של מסע כלשהו
אולי מסע של מודעות עצמית יותר גבוהה
אולי מסע אחר
שאולי יניע גם שינוי בגישה
ולפעמים זהו מסע שלא נגמר
מסע שבו נצעד רק אם אכן כך נבחר :)

גם לי יש הרבה שאלות ותהיות בתקופה הזו
ואני משתדלת לא להיבהל גם אם אין לי תשובות כרגע
וממשיכה במסע הזה לאן שהוא יוביל אותי..
אני מאמינה שהתשובות יגיעו ברגע הכי מתאים ושלפעמים לוקח זמן עד שהתשובות מגיעות

בינתיים, אני משתדלת עד כמה שאפשר להנות מהדרך ולא רק מהתוצאה
כי שמתי לב שאני הרבה פעמים שמה דגש רק על התוצאה ואז אני מזלזלת לגמרי בדרך עצמה
אז זה תהליך כמובן
ודרך נעימה לכולנו
 
לחלוטין להנות מהדרך... ואני בכלל

חושבת שברגע שנמצא את ה"תשובה"
היא תגיד לנו- כל הכבוד... עכשיו את יודעת...

ימים מלאי קסם
 

כלעוד

New member
כתוב מעניין קסם, מוגש יפה, אך לא

בטוחה שהבנתי לגמרי את השאלה. בכללי אם הכוונה למה אנחנו בוחרות להתחבא ולא לזהור, אז לפורח זה מפחיד יש מה להפסיד יש קנאים יש חיות טרף שמתחבאים, אמיתיים או מדומים.
בנקודה זה כביכול מוגן מאד מצומצם.

אם הכוונה ליחידנות סיגל לעומת זוגיות זה גם די דומה: בזוגיות נפגעים לא הכל דבש, ואם היתה בעבר פגיעה טראומטית, אז משהו בתוכי, חלקו מודע ורובו לא מודע החליט ש"לא עוד".... גם אם המחיר להישאר נקודה בודדת.

ובסוף משהו חיובי על הנקודה: נקודה היא החלטיות הי אסיום במשפט העביר היא עצירה. יש תקופות שנדרשים גם לכונות אלו, והדרך אליהן עוברת במסלול לבדי מאד. סגור כביכול. איז המזל שאפשר אח,כ להמשיך את המשפט ואפילו לסיימו עם שמין שאלה?...................................?
 
כן... ונכון.. וגם... :) -

זה בכל מה שאמרת...
ובעוד הרבה...
זה בתפיסה....
בהסתכלות..... על החיים על אנשים..

אנחנו מעדיפות...
יותר נוח לי להגיד
אני מעדיפה לא לשפוט... ולא להתערב...
כי זה "לא שלי"...
לי
יש מספיק עם מה להתמודד אז אני אשאיר להם...
אני לא אתערב
אני אשאר בבית ולא אראה מה קורה סביבי
בתרוץ שאני לא יודעת ו
גם ככה אני לא יכולה לעשות עם "זה" (כלשהו) דבר מועיל....

וזה רגעים... וזה נקודות בחיים של ביחד..
ויש אנשים שזה המוטו בחיים שלהם...

אני, אישית, מאוד מפחדת מהרגע שאגיד לא עוד, כי בעבר פגעו בי..
תמיד יש אפשרות סבירה שזה יהיה שונה לחלוטין וברגע שאפסיק להאמין בזה-
סביר להניח שהסוף ימשיך ויהיה, כל פעם, אותו סוף...
נבואה שמגשימה ת'צמה וכזה ....


ימים מלאים בקסם
 
למעלה