nightriders
New member
נקודה קטנה
מבלי להכנס לעניין של חיסונים המלצה או השמצה. יש עניין מסוים, שאני מניח שחלק מקוראי/ כותבי הפורום מודעים אליו, אבל פעמים רבות הוא מתפספס.
בנוגע למחלות ילדים אשר הורים רבים מעדיפים שילדיהם ידבקו בהם בצורה טבעית ויש חיסון לגביהם (כדוגמאת חצבת, חזרת ועוד). אני בכוונה לא נכנס לדיון על האם עדיף להדבק בילדות או להתחסן, שכן לא ניתן להתייחס אליהן יחד , לחצבת יש סיבוכים, אדמת לעומת זאת היא מחלה מאוד קלה והחיסון במקור נועד למנוע אדמת מולדת (CRS). הנקודה שאני רוצה להסב את תשומת הלב אליה, היא שבניגוד למצב בו האוכלוסיה כולה אינה מחוסנת, ברגע שיש נתח משמעותי באוכלוסיה שאינו מחוסן (מעבר לרף של חסינות העדר), הולך ועולה הסיכון להדבק במחלה בגיל מבוגר יותר ולא בילדות. וזה פרט שחלק מההורים לא לוקחים בחשבון.
לכן, למערכת השיקולים של סיכון מחיסון או סיכון ממחלה שהורים לוקחים, יש להוסיף את השיקול של סיכון ממחלת ילדים בגיל מבוגר. איך אפשר לדעת? אין לכך תשובה ברורה. הדבר קשור בין השאר במדד R של המחלה (מתייחס לכמות האנשים שאדם חולה צפוי להדביק באוכלוסיה נאיבית). מאותו מדד גוזרים גם את החסינות הנדרשת לחסינות העדר (זה לא מספר "קדוש" של 90% - הוא משתנה בהתאם למידת האינפקטיביות של המחלה).
הערת שוליים בזיקה למה שכתבתי לגבי אותם אלה ה"חרדים" לרווחיהן של חברות התרופות. כמדובר במחלות דוגמת המחלות הנ"ל חברות התרופות רק תשמחנה אם יהיה נתח קבוע של אנשים שלא מתחסן. מחלות כדוגמת חצבת או פוליו (בניגוד לשפעת) הן מחלות המועברות ע"י מחוללים אשר ככל הידוע המאכסן שלהם הוא האדם. לכן חיסון גורף (ויש שמבלבלים חצבת עם חזרת - החיסון נגד חצבת נחשב הרבה יותר יעיל, ככל הנראה עקב הסרוטיפים השונים הקיימים בוירוס החזרת- 8 אם אני זוכר היטב) עשוי בהחלט למגר מחלות מסוימות (מה שמכונה בקרב האפידמיולוגים ארידקציה). כשמתרחשת ארדיקציה אין צורך לחסן יותר עבור המחלה. (דוגמה - אבעבועות שחורות, שהחל מסוף שנות ה 70 או תחילת שנות ה 80 הפסיקו לחסן אזרחים, חיילים המשיכו לחסן את תחילת שנות ה 2000). במקרה כזה - החברה כבר לא יכולה למכור יותר את החיסון.
מבלי להכנס לעניין של חיסונים המלצה או השמצה. יש עניין מסוים, שאני מניח שחלק מקוראי/ כותבי הפורום מודעים אליו, אבל פעמים רבות הוא מתפספס.
בנוגע למחלות ילדים אשר הורים רבים מעדיפים שילדיהם ידבקו בהם בצורה טבעית ויש חיסון לגביהם (כדוגמאת חצבת, חזרת ועוד). אני בכוונה לא נכנס לדיון על האם עדיף להדבק בילדות או להתחסן, שכן לא ניתן להתייחס אליהן יחד , לחצבת יש סיבוכים, אדמת לעומת זאת היא מחלה מאוד קלה והחיסון במקור נועד למנוע אדמת מולדת (CRS). הנקודה שאני רוצה להסב את תשומת הלב אליה, היא שבניגוד למצב בו האוכלוסיה כולה אינה מחוסנת, ברגע שיש נתח משמעותי באוכלוסיה שאינו מחוסן (מעבר לרף של חסינות העדר), הולך ועולה הסיכון להדבק במחלה בגיל מבוגר יותר ולא בילדות. וזה פרט שחלק מההורים לא לוקחים בחשבון.
לכן, למערכת השיקולים של סיכון מחיסון או סיכון ממחלה שהורים לוקחים, יש להוסיף את השיקול של סיכון ממחלת ילדים בגיל מבוגר. איך אפשר לדעת? אין לכך תשובה ברורה. הדבר קשור בין השאר במדד R של המחלה (מתייחס לכמות האנשים שאדם חולה צפוי להדביק באוכלוסיה נאיבית). מאותו מדד גוזרים גם את החסינות הנדרשת לחסינות העדר (זה לא מספר "קדוש" של 90% - הוא משתנה בהתאם למידת האינפקטיביות של המחלה).
הערת שוליים בזיקה למה שכתבתי לגבי אותם אלה ה"חרדים" לרווחיהן של חברות התרופות. כמדובר במחלות דוגמת המחלות הנ"ל חברות התרופות רק תשמחנה אם יהיה נתח קבוע של אנשים שלא מתחסן. מחלות כדוגמת חצבת או פוליו (בניגוד לשפעת) הן מחלות המועברות ע"י מחוללים אשר ככל הידוע המאכסן שלהם הוא האדם. לכן חיסון גורף (ויש שמבלבלים חצבת עם חזרת - החיסון נגד חצבת נחשב הרבה יותר יעיל, ככל הנראה עקב הסרוטיפים השונים הקיימים בוירוס החזרת- 8 אם אני זוכר היטב) עשוי בהחלט למגר מחלות מסוימות (מה שמכונה בקרב האפידמיולוגים ארידקציה). כשמתרחשת ארדיקציה אין צורך לחסן יותר עבור המחלה. (דוגמה - אבעבועות שחורות, שהחל מסוף שנות ה 70 או תחילת שנות ה 80 הפסיקו לחסן אזרחים, חיילים המשיכו לחסן את תחילת שנות ה 2000). במקרה כזה - החברה כבר לא יכולה למכור יותר את החיסון.