נקודה למחשבה

[lionet]

נקודה למחשבה

מצרפת קישור שהועלה בבאופן טבעי לפני אי אילו שנים. הכותב הוא רופא ילדים והמאמר פורסם בעלון 'רפואה'. בגדול הוא מדבר על הכשל שלנו, כהורים, להעניק לילדינו סביבה המעצימה את איושתם העצמאית ומכבדת אותם כבני אדם, הכשל של מערכות הבריאות והחינוך בהנחיה השגויה של ההורים, התוצאות של כשלים אלו (הפרעות למידה, ריכוז, התנהגות..)ודרכי ההתמודדות של המערכת עם כשלים אלו (ריטלין) נראה לי שזה נושא מעניין להעלות דווקא פה, איפה שהכל מתחיל, גם חיי הילד וגם עיצוב הדמות ההורית שלנו... מה אתן אומרות? בא לכן לפתוח דיון עם קצת עומק? לתשומת לב מי ש'לא עולה לו' - המאמר מופיע בפורמט Acrobat Reader

 

[shapir1]

לא מצליחה לפתוח בכלל.

אפשר לקבל כתובת מדוייקת למקום בו מצאת את הקישור?

 

[lionet]

לא עולה דרך הקישור

אז הכתובת היא: http://www.ima.org.il/Ima/FormStorage/Type3/02-03-13a.pdf תהנו

 

[shapir1]

תודה, מצאתי.

אקרא מאוחר יותר, זה נשמע מעניין.

 

[מאמא במבה]

מאמר מרתק

מקפיצה

 

[shani74]

אני לא מאמינה

שמפרסמים במגזינים מקצועיים כאלה מאמרים מטופשים ומלאי ספקולציות. מה גם שהיום כל הזמן מתלוננים על כך שההורים והמורים דווקא מתירניים מדי.

 

[מאמא במבה]

לא נראה לי שהבנת עד הסוף את הכתוב

 

[shani74]

מה נראה לך שלא הבנתי?

 

[מאמא במבה]

שלמרות המתירנות הורים נכנסים

לורידים של הילדים שלהם, דוקא היום יותר מתמיד לא יודעים איפה להציב גבולות ולהעניש ואיפה לא

 

[shani74]

טוב, לפני שנתחיל להתווכח

התלונה העיקרית שלי הייתה על כך שהמאמר הזה לא מבוסס על כלום - אלה סתם דעות של הכותב, שמציג אותן כעובדות, תוך הסתמכות על איזה מחקרון מצ'וקמק או על מאמרים דומים קודמים. שנית, ההיכרות שלי עם המתבגרים של הדור הנוכחי היא בעיקר דרך האחים הקטנים שלי ושל בעלי, שנולדו שנים רבות אחרינו, וחונכו בגישה מתירנית יותר מאשר הדור שלנו - לא הכריחו אותם לעשות שיעורים, ובעיקר נתנו להם חופש. גם בבית הספר עצמו שמו פחות דגש על לימודים וידע ויותר דגש על... לא יודעת מה, על זה שהם סתם יעברו משנה לשנה וכולם יהיו מרוצים. התוצאה היא ששני הילדים האלה, שהיה להם ללא ספק פוטנציאל דומה לזה שלנו, חושבים שהם די טפשים (לפחות יחסית למה שהם באמת) ולא טובים בלימודים, לא לומדים כמעט למבחנים, והידע וכישורי הלמידה שלהם מועטים ביותר יחסית למה שהם היו יכולים להיות. וכך גם החברים שלהם. העובדה שלא נותנים לילדים לבחור מה ללמוד היא הכרחית - אתה לא יכול לבחור אם אין לך את הכלים לדעת בין מה למה אתה בוחר - לכן חייבים לתת להם בסיס מינימלי. נראה לי שדווקא הדור שלנו צריך להתעשת ולדאוג לכך שהילדים שלו לא יגיעו לאותו מצב - לא לתת לילדים חופש מוחלט אלא לעזור להם עם יד מכוונת - והכל באהבה ותוך חיזוקים חיוביים, כמובן.

 

[lionet]

לאבדיוק לזה התכוונתי כשהצעתי דיון;-

את לא חייבת להסכים, גם אני לא מסכימה לחלוטין עם כל מה שכתוב שם, למען האמת אני בעיקר מוצאת את המאמר הזה קצת שטוח מכפי שהייתי מקווה לראות, לכן גם הצעתי דיון בנושא. עזבי אותך ממה 'אומרים' כתבי מה דעתך שלך (אם בא לך להקדיש זמן ומחשבה), זו מהותו שלאדם חושב, שהוא לא מקבל דברים כאקסיומה רק בגלל שאמרו... בקשר למתירנות המוגזמת בימינו... אני לא חושבת שזה סותר את הרעיון שהועלה במאמר, מאחר ולי נראה שה'מתירנות' הזו אין מקורה באידיאולוגיה חינוכית או בכיבוד האדם אלה, במקרים רבים היא באה פשוט מתוך אוזלת יד. או במילים אחרות, הילדים לא מקבלים חופש מתוך כבוד והערכה כלפיהם אלה חוטפים אותו בכח מידי המורים שלא מצליחים להפעיל כח גדול יותר ולהשתלט עליהם. יש הבדל, ויותר מזה, אולי פה הבעיה...

 

[shani74]

קודם כל תודה שאת מסבירה לי

מה מהותו של אדם חושב - תמיד רציתי לדעת. שנית, אם תקראי קצת הלאה כמה תגובות, תראי שגם כתבתי את הדעה שלי.

 

[lionet]

ראיתי את תגובתך אחרי ששלחתי

ואני שמחה שסיפקתי את תשוקתך לדעת, תמיד מאושרת לעזור. או באריכות - צאי מזה! אף אחד לא נגדך! רציתי לדעת מה את חושבת ולא מה אחרים חושבים. כתבת, קראתי, תודה- היה מעניין, אני חושבת שהגבתי על הדברים הללו בתגובה שלי אליך

 

[liza26]

קראתי קצת ולא הבנתי

אז מה? לא לחנך? לא להגביל את הילד לתת לא חופשיות מקסימלית- מתי לישון, מה לאכול? כדי לא לעורר בו חס וחלילה התנגדות שתוביל למחלת נפש לא הבנתי מה הקטע לפי דעתי - עצם זה שההורים מבטלים את עצמם מול הילד ונותנים לו את השליטה בחיים של הסובבים אותו - זה מה שגורם לחוסר הגבולות. איך אנחנו גדלנו? לא עם גבולות? יצאנו עם מחלות נפש קשות? למה היום אסור להגיד לילד כלום? כמובן שיש דרכים לחנך וצריך למצוא את שביל הביניים שמתאים להורים ולאותו ילד בלבד

 

[lionet]

אני חושבת שעלית על הנקודה של י

לכן כתבתי שהמאמר שטוח בעיני. הוא לא מציע דרכים חלופיות ואני חושבת שפה המקום שלנו. אני לא חושבת שהכותב התכוון שההורים צריכים לבטל את עצמם מול הילד ואני לא חושבת שהכוונה היא לחינוך ללא גבולות (בכל מקרה אני לא מאמינה בחינוך שכזה). אני חושבת שאני כהורה צריכה לכבד את הילד שלי כאדם ובו זמנית לעמוד על זכויותי שלי כאדם. הטענה שלו היא שהיחס המקובל היום לילדים אינו כזה. עצם זה שאת מכבדת את בן זוגך, או כל מבוגר אחר כאדם בא על חשבון זכויותייך? למה עם ילד זה צריך להיות אחרת? הרבה הורים מתעקשים עם ילדים על דברים כדי ' להקנות להם הרגלים' או כד 'שילמדו לעשות מה שאומרים להם' ולא כי הדברים באמת חשובים להם. הרבה מאיתנו טוענים כי ילדים הם מניפולטיבים, זו לא מניפולציה? האם כשאנחנו נוהגים ככה אנחנו לא נותנים להם בדיוק דוגמא שלילית ושעור רע לחיים? כשקראתי את המאמר בדיוק השאלה הראשונה שהעלת קפצה לראשי... איפה מותחים את הגבול, מה הגבול הנכון? אני מסכימה עם הכותב כי יש פסול בדרכים הנהוגות, אני מוצאת בהרבה מקרים את הגישה הרווחת כוחנית ואינה משדרת את המסרים שאני רוצה להעביר לביתי, העניין הוא שהדברים האלו כ"כ מקובלים שלפעמים קשה למצוא בתוך כל אלו את הדרך שלך.

 

[michal@gal]

לא מבינה מה הקשר

בין חינוך לא טוב, ומתירנות מוגזמת, לבין הפרעות למידה וצורך בשימוש בריטאלין במקרה הצורך.

 

[אביטלתל]

הקשר הנטען הוא

האחד מוביל לשני שהפרעות למידה והתנהגות הן תוצאה של חינוך לקוי, מתירנות מוגזמת ושאר הדברים שתוארו

 

[michal@gal]

אבל הפרעות למידה שניתנות לטיפול

ע"י ריטאלין נובעות ממקור אורגני ולא פסיכולוגי. הטענות שלו נשמעות לי מופרכות לחלוטין. ודרך אגב, הוא טוען שהפרעות הלמידה נגרמות בגלל שאנחנו לא מתירנים מספיק עם הילדים. ככה אני הבנתי את הטענות שלו.

 

[shapir1]

קראתי, ודי נדהמתי כאשר בסוף התברר

שלאחר שהוא מעביר ביקורת כ"כ רבה על התנהגות ההורים, המערכת החינוכית והרפואית - הוא פשוט לא מציע שום דבר חלופי, אלא רק כותב פיסקה קצרה על זה שצריך ללמוד בדרך בה כל היונקים לומדים - ע"י משחק. זהו? אולי הוא מתכוון לפתח את הנושא במקום אחר? למען האמת עם חלק מהדברים שכתב מאוד הסכמתי והזדהיתי (מהצד של הילד אל מול הוריי), ונכון שלפעמים הגישות הננקטות הן כוחניות. השאלה שעולה באמת היא היכן למתוח את הגבול. אני אישית כן חושבת שיש משמעות לסדר, חינוך והתעקשות עם הילד במקומות שונים, ואני מקווה שאוכל למצוא את עמק השווה עם ילדיי. כלומר, לדעת להתעקש ולשים גבולות במקומות בהם אני באמת חושבת שצריך לשים אותם, ומצד שני לא לתת לזה להשתלט לגמרי על כל נושא החינוך.