עדן חולת אהבה
New member
נקודה למחשבה
דכאון ,זה נורא קשה כשאנשים לא חושבים מה הם מעוללים בתגובות שלהם, לפני כמה ימים היה שיר נורא יפה על בחורה ששרה על בחורה אחרת והשיר היה כל נוגע ללב ומיוחד ואז כמובן שהרגע נהרס כשמישהי החליטה לפלוט משפט טיפשי כגון: "איזה מן שיר זה?! היא בטח לסבית או משהו ..." וכמובן שכולן התחילו לצחוק מסביב ,ורק אני לא.. זה נורא כשאנשים מסביב לא אכפתיים ולא עוצרים לרגע אחד בשביל לחושב מה היה עושה למישהו אחר מה שהם אמרו... מדוע אין לנו כתף תומכת? מדוע אף צד לא מבין או לפחות טורח להבין שגם אנחנו אנשים ורק בגלל שאנחנו קצת שונות אז זה לא הופך אותנו לבעלות 3 עיניים או חסרות ידיים, אבל זה הופך אותנו ליותר פגיעות ומודעות שהמשפט "אם לא אני לי מי לי" אכן נכון ואפילו כואב! אנשים שלא מבינים הם אנשים שלא חוו את זה או שהם אנשים שמסתתרים מאחורי החבר´ה האכזרית וכל מי שבחבר´ה אז הוא נחשב נורמלי!!! תגדירו לי נורמלי! אני לא יכולה להבין מדוע אנשים אחרים מחליטים מה אתה ומה לחשוב עלייך וגוררים אחרים כדי שיהייה להם להעביר את הזמן או להרגיש שייכים לאנשהו... ומה איתנו? מה אנחנו לא רוצות להיות שייכיות לאנשהו?! אז זהו שכן,אנחנו כן רוצות להיות שייכות ולא נותנים לנו כי אנחנו שונות! החבר´ה משייכת אותנו לערמת העלבונות שלהם ורבות מאיתנו שותקות כי אנחנו מפחדות מתגובות של אחרים ולא מעיזות לחשוב אפילו על לצאת מהארון כי זה הרי מושג כואב בשבילן כי ברגע והן יעשו זאת אז הכאב רק יחמיר מבחוץ! אבל מבפנים יעשה טוב כי נגיד לעצמנו שהיינו מספיק אמיצות לעשות זאת! גבירותי ורבותי זה מה שעושה אותנו אנשים! אנחנו חיים ונושמים ואני מודה על כך כל בוקר כשהשמש זורחת והציפורים מצייצות ואז מחייכת חיוך רחב למרות כל הכאב שנמצא בפנים ,ואז אנשים באים ושואלים מדוע שאחייך ואני לא יודעת מה לענות להם כי הם לא יבינו אותי ,וגם למה שאחייך בגלל שהשמש זרחה ועוד בכלל בבוקר... אני כותבת את זה כי אני רוצה להוציא את זה ממני ולהרגיש הקלה כי ירדה לי אבן נוספת מהלב והצלחתי לכתוב את כל זה ,אני רוצה רק שמי שתקרא את זה תבין שהיא לא לבד ושתדע שלא רק היא אי שם נמצאת בחיפושים ובניסוי להבנה-מדוע... כי הינה "אני" נקודה קטנה שנמצאת אי שם על הכדור הענק שכולנו חיים בו , וכן, גם לי יש דעה ולא רק בגלל שאני מנסה לעשות דווקא לאנשים אחרים ולהוכיח שהם צודקים אלא שדווקא בגלל שאנשים שחושבים שאין לנו דעה, אז, אנשים ,תתעוררו ותצאו מהבועה שבה אתם חיים או לפחות רוצים או מנסים לחיות וממנה אתם רואים את השקפת עולמכם הצרה ! עכשיו אני יושבת ומסתכלת מהחלון ורואה שמיים כחולים, עצים ופרחים,וכן,גם אנשים שהולכים להם להנאתם ומאושרים ממה שיש להם,ואני פה כותבת מכתב כואב ודכאוני רק כדי שאולי יום אחד בעתיד הרחוק ארגיש כמוהם ולא אחשב בעייניהם כשונה...
דכאון ,זה נורא קשה כשאנשים לא חושבים מה הם מעוללים בתגובות שלהם, לפני כמה ימים היה שיר נורא יפה על בחורה ששרה על בחורה אחרת והשיר היה כל נוגע ללב ומיוחד ואז כמובן שהרגע נהרס כשמישהי החליטה לפלוט משפט טיפשי כגון: "איזה מן שיר זה?! היא בטח לסבית או משהו ..." וכמובן שכולן התחילו לצחוק מסביב ,ורק אני לא.. זה נורא כשאנשים מסביב לא אכפתיים ולא עוצרים לרגע אחד בשביל לחושב מה היה עושה למישהו אחר מה שהם אמרו... מדוע אין לנו כתף תומכת? מדוע אף צד לא מבין או לפחות טורח להבין שגם אנחנו אנשים ורק בגלל שאנחנו קצת שונות אז זה לא הופך אותנו לבעלות 3 עיניים או חסרות ידיים, אבל זה הופך אותנו ליותר פגיעות ומודעות שהמשפט "אם לא אני לי מי לי" אכן נכון ואפילו כואב! אנשים שלא מבינים הם אנשים שלא חוו את זה או שהם אנשים שמסתתרים מאחורי החבר´ה האכזרית וכל מי שבחבר´ה אז הוא נחשב נורמלי!!! תגדירו לי נורמלי! אני לא יכולה להבין מדוע אנשים אחרים מחליטים מה אתה ומה לחשוב עלייך וגוררים אחרים כדי שיהייה להם להעביר את הזמן או להרגיש שייכים לאנשהו... ומה איתנו? מה אנחנו לא רוצות להיות שייכיות לאנשהו?! אז זהו שכן,אנחנו כן רוצות להיות שייכות ולא נותנים לנו כי אנחנו שונות! החבר´ה משייכת אותנו לערמת העלבונות שלהם ורבות מאיתנו שותקות כי אנחנו מפחדות מתגובות של אחרים ולא מעיזות לחשוב אפילו על לצאת מהארון כי זה הרי מושג כואב בשבילן כי ברגע והן יעשו זאת אז הכאב רק יחמיר מבחוץ! אבל מבפנים יעשה טוב כי נגיד לעצמנו שהיינו מספיק אמיצות לעשות זאת! גבירותי ורבותי זה מה שעושה אותנו אנשים! אנחנו חיים ונושמים ואני מודה על כך כל בוקר כשהשמש זורחת והציפורים מצייצות ואז מחייכת חיוך רחב למרות כל הכאב שנמצא בפנים ,ואז אנשים באים ושואלים מדוע שאחייך ואני לא יודעת מה לענות להם כי הם לא יבינו אותי ,וגם למה שאחייך בגלל שהשמש זרחה ועוד בכלל בבוקר... אני כותבת את זה כי אני רוצה להוציא את זה ממני ולהרגיש הקלה כי ירדה לי אבן נוספת מהלב והצלחתי לכתוב את כל זה ,אני רוצה רק שמי שתקרא את זה תבין שהיא לא לבד ושתדע שלא רק היא אי שם נמצאת בחיפושים ובניסוי להבנה-מדוע... כי הינה "אני" נקודה קטנה שנמצאת אי שם על הכדור הענק שכולנו חיים בו , וכן, גם לי יש דעה ולא רק בגלל שאני מנסה לעשות דווקא לאנשים אחרים ולהוכיח שהם צודקים אלא שדווקא בגלל שאנשים שחושבים שאין לנו דעה, אז, אנשים ,תתעוררו ותצאו מהבועה שבה אתם חיים או לפחות רוצים או מנסים לחיות וממנה אתם רואים את השקפת עולמכם הצרה ! עכשיו אני יושבת ומסתכלת מהחלון ורואה שמיים כחולים, עצים ופרחים,וכן,גם אנשים שהולכים להם להנאתם ומאושרים ממה שיש להם,ואני פה כותבת מכתב כואב ודכאוני רק כדי שאולי יום אחד בעתיד הרחוק ארגיש כמוהם ולא אחשב בעייניהם כשונה...
