נצחיות תורת ישראל
נצחיות תורת ישראל עוד ברית כרת ה' עם עם ישראל והבטיח להם שלא רק שיהיו קיימים לעולם, אלא גם שהתורה לא תשתכח מהם לעולם. אילו, עם ישראל היה שורד לאורך שנים, אבל בלי תורה, אין כל ערך להישרדותו. עם ישראל נמצא בעולם בעבור משימה כלשהיא, ואם הם חדלים מלקיים את המשימה הזו, אין טעם והתפעלות בהמשכתו לדורות ארוכים כל-כך. דבר זה הובטח לנו בתורה שלא רק שנשאר קיימים, אלא נשאר גם נושאי הדגל של הקב"ה ושום דור לא יוכל לשנות את טבעו התורני או להשכיחו ממנו. וכך מבטיח לנו הקב"ה בתורה: "והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות, וענתה השירה הזאת לפניו לעד: כי לא תשכח מפי זרעו" (דברים לא,כא). ורש"י כותב שם: "הרי זו הבטחה שאין התורה משתכחת מזרעם, לגמרי". וכך אומר הנביא ישעיהו: "ואני זאת בריתי אותם, אמר ה', רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך, לא ימושו מפיך, ומפי זרעך, ומפי זרע זרעך, אמר ה'. מעתה ועד עולם" (ישעיהו נט). שוב אנו רואים בלשון הנביא "מעתה ועד עולם" שזו הבטחה לכל משך ההיסטוריה. לא תהיה תקופה אחת בהיסטוריה שתשכח התורה ח"ו או שתהיה רק בזכרון או בספרים במרתפים או בספריה הלאומית, אלא הבטחה שלא יהיה רגע אחד במשך ההיסטוריה שלא יעסקו בתורה בפיהם - "לא ימושו מפיך ומפי זרעך"! לאחר תקופת ישעיהו עוד צצו ופרחו תרבויות שונות, שאחר כך שקעו, כגון: הפילוסופיה היוונית או הרומאית. אם כן, מה הבטחון של נצחיות התורה, אם לא שהמבטיח הוא בעל העולם והתורה והאחראי על ההיסטוריה? ועוד, כדי שתרבות מסוימת תפרח ותשגשג בעם, צריך שלאותו עם תהיה מדינה משלו, מצב כלכלי ומדיני טוב וכו', אבל עם ישראל אלפיים שנה בגלות, נרדף, מגורש, שסוי ובזוי, וגוזרים עליו לא ללמוד תורה, ולקיים מצוותיה, ואף על פי כן לא פסקו מלימוד התורה אף לרגע! וכך מספרת לנו הגמרא: "רבי עקיבא אומר: 'בכל נפשך' אפילו נוטל את נפשך. תנו רבנן פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה, בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהילות ברבים, ועוסק בתורה. אמר לו: עקיבא, אי אתה מתירא מפני מלכות? אמר לו: אמשול לך משל למה הדבר דומה, לשועל שהיה מהלך על גב הנהר, וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום, אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו: מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם? אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פיקח שבחיות? לא פיקח אתה, אלא טיפש אתה! ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה! אף אנחנו עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה שכתוב בה: "כי הוא חייך ואורך ימיך" כך, אם אנו הולכים ומבטלים ממנה על אחת כמה וכמה!!" (ברכות סא). אנו יודעים גם על אירועים של שריפת התורה ממש. וכך מתאר יוספוס פלביוס בתקופת בית שני את שריפת התורה: "ואחד מאנשי הצבא תפס את ספר התורה הקדושה באחת הכפרים, וקרע אותו והשליכו לאש..." (מלחמות היהודים ב. יב. 2)
נצחיות תורת ישראל עוד ברית כרת ה' עם עם ישראל והבטיח להם שלא רק שיהיו קיימים לעולם, אלא גם שהתורה לא תשתכח מהם לעולם. אילו, עם ישראל היה שורד לאורך שנים, אבל בלי תורה, אין כל ערך להישרדותו. עם ישראל נמצא בעולם בעבור משימה כלשהיא, ואם הם חדלים מלקיים את המשימה הזו, אין טעם והתפעלות בהמשכתו לדורות ארוכים כל-כך. דבר זה הובטח לנו בתורה שלא רק שנשאר קיימים, אלא נשאר גם נושאי הדגל של הקב"ה ושום דור לא יוכל לשנות את טבעו התורני או להשכיחו ממנו. וכך מבטיח לנו הקב"ה בתורה: "והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות, וענתה השירה הזאת לפניו לעד: כי לא תשכח מפי זרעו" (דברים לא,כא). ורש"י כותב שם: "הרי זו הבטחה שאין התורה משתכחת מזרעם, לגמרי". וכך אומר הנביא ישעיהו: "ואני זאת בריתי אותם, אמר ה', רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך, לא ימושו מפיך, ומפי זרעך, ומפי זרע זרעך, אמר ה'. מעתה ועד עולם" (ישעיהו נט). שוב אנו רואים בלשון הנביא "מעתה ועד עולם" שזו הבטחה לכל משך ההיסטוריה. לא תהיה תקופה אחת בהיסטוריה שתשכח התורה ח"ו או שתהיה רק בזכרון או בספרים במרתפים או בספריה הלאומית, אלא הבטחה שלא יהיה רגע אחד במשך ההיסטוריה שלא יעסקו בתורה בפיהם - "לא ימושו מפיך ומפי זרעך"! לאחר תקופת ישעיהו עוד צצו ופרחו תרבויות שונות, שאחר כך שקעו, כגון: הפילוסופיה היוונית או הרומאית. אם כן, מה הבטחון של נצחיות התורה, אם לא שהמבטיח הוא בעל העולם והתורה והאחראי על ההיסטוריה? ועוד, כדי שתרבות מסוימת תפרח ותשגשג בעם, צריך שלאותו עם תהיה מדינה משלו, מצב כלכלי ומדיני טוב וכו', אבל עם ישראל אלפיים שנה בגלות, נרדף, מגורש, שסוי ובזוי, וגוזרים עליו לא ללמוד תורה, ולקיים מצוותיה, ואף על פי כן לא פסקו מלימוד התורה אף לרגע! וכך מספרת לנו הגמרא: "רבי עקיבא אומר: 'בכל נפשך' אפילו נוטל את נפשך. תנו רבנן פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה, בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהילות ברבים, ועוסק בתורה. אמר לו: עקיבא, אי אתה מתירא מפני מלכות? אמר לו: אמשול לך משל למה הדבר דומה, לשועל שהיה מהלך על גב הנהר, וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום, אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו: מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם? אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פיקח שבחיות? לא פיקח אתה, אלא טיפש אתה! ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה! אף אנחנו עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה שכתוב בה: "כי הוא חייך ואורך ימיך" כך, אם אנו הולכים ומבטלים ממנה על אחת כמה וכמה!!" (ברכות סא). אנו יודעים גם על אירועים של שריפת התורה ממש. וכך מתאר יוספוס פלביוס בתקופת בית שני את שריפת התורה: "ואחד מאנשי הצבא תפס את ספר התורה הקדושה באחת הכפרים, וקרע אותו והשליכו לאש..." (מלחמות היהודים ב. יב. 2)