קשקוש בלבוש המקורי
New member
נצחוני בניי!
ידועה המחלוקת המפורסמת בגמרא בין רבי אליעזר (במוכר בשם "אליעזר הגדול") לבין חכמים ב"תנורו של עכנאי". שם ניסה רבי אליעזר את כל כוחו להוכיח, שההלכה כמותו: אמת המים, קירות בית המחדרש ואפילו בת קול משמים. אמרו לו חכמים: "לא בשמים היא, שכבר נאמר אחרי רבים להטות". בהמשך מספרת הגמרא היה הקב"ה יושב ושוחק ואומר: נצחוני בניי! נצחוני בניי!". בימים האחרונים עבר הפורום כנראה רענון קטן ולא מעט גולשים חדשים הצטרפו אליו לדיון פורה ומעמיק. דעתי האישית כבר ידועה לוותיקי הפורום ולכן לא מצאתי לנכון להתערב ולנסות להשפיע לכאן או לכאן מעבר למה, שכבר כתבתי בעבר. הפעם אני מבקש לגלות חידוש קטן, שטרם גיליתי עד היום הזה. סבבב יקירנו, שאני מחבב אותו מאוד על אומץ ליבו לנהל פורום כה טעון, נוהג לחתום בחלקו הראשון של הפסוק מספר "ישעיהו" מ' ("נחמו נחמו עמי"): "כל גיא ינשא" אולי מתוך הזדהות עם הגאווה. אז יורשה לי להעיר, שגיא הוא מקום נמוך. על יסוד הפסוק "משפיל גאים עדי ארץ ומגביה שפלים עדי מרום" מבטיח הנביא, שכל מי שמשפיל עצמו כגיא, ינשא (יורם) ואילו כל מי שמגביה עצמו כהר וכגבעה, יושפל. משום כך לא ברורה הכוונה בסיומת. בשעות אלו צועד לו בבושה המצעד, שאמור להיות "מצעד' הגאווה" ואנוכי ההומו יושב לי בביתי וכותב שורות אלו. מדוע? האם אינני חש עצמי נפגע מההומופוביה? אכן כן אולם אינני מאמין בכוחו של המצעד לשנות זאת. אדרבא! אחד מחברי הכנסת של ש"ס הציע להקים מכון גמילה להומואים ותל אביבי לא יכול, שלא להזדעק עד עמקי דוכיפת נשמתו... אז מה הועילו חכמים בתקנתם, שמעתה ההומו8פוביה עוד תלך ותגדל? אף אחד לא ישנה את דעתו בגלל המצעד אבל לא מעטים דווקא יקצינו. שנית: ותיקי הפורום זוכרים את ה"מלחמה" על שינוי שם הפורום מ"דתיים גאים" לשמו הנוכחי. רבים נזעקו לנוכח הגאווה הבלתי מובנת. על מה יש לנו להתגאות? על זה, שאנו מנותקים מהעם? על זה, שאין לנו המשך? ואנא, אל תביאו לי דוגמאות מהומוסקסואלים בודדים, שמולידים מחוץ למסגרת הנישואין. אין הם שונים מכל זוג אחר, שאינם נישאים כדת משה וישראל. אין לי פתרון גורף לבעייה ההומוסקסואלית, כי אז הייתי מנסה זאת תחילה על עצמי. אני יודע, שלעיתים חייו של ההומו אינם חיים וגרוע מזה - של ההומו הדתי.לפחות אני איני מרגיש שלם עם נטייתי גם היא כורח מציאותי בה בשעה, שרבים מחבריי לשעבר כבר חובקים נכדים ואילו אנוכי נשארתי בבדידותי. גם לא מצאתי לצערי בין כל קהילות הגייז למיניהם קהילה תומכת אישית (אזכיר כאן לטובה את תיאו מינץ ז"ל, שתמך מאוד ברעיון זה ואף השתדל באופן אישי לעזור לכל אחד, אבל הוא היה יחיד ומיוחד. לא בכדי זכה לדברי הלל ושבח מפי רבים, שהכירוהו בחייו. לעומתו בוודאי יש הומואים רבים, שנפטרו, ואיש לא שמע עליהם כלל. לכל אחד מהם הייתה נשמה ורוח אבל זה לא עניין את אף אחד. אז אמרו לי: איזו גאווה יש כאן? דווקא אני מכיר לפחות אדם אחד בקהילתנו (מותר להזכיר את שמו?!), שמקורב מאוד לסבבב, ובטוחני, שאף סבבב יעיד לזכותו, שהוא פעל ועשה מאחורי הקלעים בשקט ובלי מצעדים הרבה יותר מאשר עשו כל המצעדים יחד. לא מעט רבנים שינו דעתם על ההומואים בעקבות פעילותו השקטה ועכשיו הוא נלחם לשנות את התדמית השלילית, שנוצרה עקב המצעד בירושלים. ישנה חשיבה מוטעית, שמגיע לנו הכל. מדוע לא תנסו לשנות את החוק הקיים? האם המצעד יעזור בכך?! טוב. אני יודע, שהמצעד הוא עובדה מוגמרת. עתה אני רק יכול לשאול: מה הלאה? מי יכול למנות לפחות הישג אחד, שהשגנו בזכות המצעד? אני מציע לקיים מפגשים אישיים פנים אל פנים (כדוגמת אלה, שמארגן אסף זהבי גם בעזרת הפורום) ולדון ברצינות בדבר הפעולות, שאנו יכולים לעשות להגברת התודעה החיובית של ההומוסקסואליות ולא להתהדר מאחורי גאווה, שאיננה אלא שפלות נוראה.
ידועה המחלוקת המפורסמת בגמרא בין רבי אליעזר (במוכר בשם "אליעזר הגדול") לבין חכמים ב"תנורו של עכנאי". שם ניסה רבי אליעזר את כל כוחו להוכיח, שההלכה כמותו: אמת המים, קירות בית המחדרש ואפילו בת קול משמים. אמרו לו חכמים: "לא בשמים היא, שכבר נאמר אחרי רבים להטות". בהמשך מספרת הגמרא היה הקב"ה יושב ושוחק ואומר: נצחוני בניי! נצחוני בניי!". בימים האחרונים עבר הפורום כנראה רענון קטן ולא מעט גולשים חדשים הצטרפו אליו לדיון פורה ומעמיק. דעתי האישית כבר ידועה לוותיקי הפורום ולכן לא מצאתי לנכון להתערב ולנסות להשפיע לכאן או לכאן מעבר למה, שכבר כתבתי בעבר. הפעם אני מבקש לגלות חידוש קטן, שטרם גיליתי עד היום הזה. סבבב יקירנו, שאני מחבב אותו מאוד על אומץ ליבו לנהל פורום כה טעון, נוהג לחתום בחלקו הראשון של הפסוק מספר "ישעיהו" מ' ("נחמו נחמו עמי"): "כל גיא ינשא" אולי מתוך הזדהות עם הגאווה. אז יורשה לי להעיר, שגיא הוא מקום נמוך. על יסוד הפסוק "משפיל גאים עדי ארץ ומגביה שפלים עדי מרום" מבטיח הנביא, שכל מי שמשפיל עצמו כגיא, ינשא (יורם) ואילו כל מי שמגביה עצמו כהר וכגבעה, יושפל. משום כך לא ברורה הכוונה בסיומת. בשעות אלו צועד לו בבושה המצעד, שאמור להיות "מצעד' הגאווה" ואנוכי ההומו יושב לי בביתי וכותב שורות אלו. מדוע? האם אינני חש עצמי נפגע מההומופוביה? אכן כן אולם אינני מאמין בכוחו של המצעד לשנות זאת. אדרבא! אחד מחברי הכנסת של ש"ס הציע להקים מכון גמילה להומואים ותל אביבי לא יכול, שלא להזדעק עד עמקי דוכיפת נשמתו... אז מה הועילו חכמים בתקנתם, שמעתה ההומו8פוביה עוד תלך ותגדל? אף אחד לא ישנה את דעתו בגלל המצעד אבל לא מעטים דווקא יקצינו. שנית: ותיקי הפורום זוכרים את ה"מלחמה" על שינוי שם הפורום מ"דתיים גאים" לשמו הנוכחי. רבים נזעקו לנוכח הגאווה הבלתי מובנת. על מה יש לנו להתגאות? על זה, שאנו מנותקים מהעם? על זה, שאין לנו המשך? ואנא, אל תביאו לי דוגמאות מהומוסקסואלים בודדים, שמולידים מחוץ למסגרת הנישואין. אין הם שונים מכל זוג אחר, שאינם נישאים כדת משה וישראל. אין לי פתרון גורף לבעייה ההומוסקסואלית, כי אז הייתי מנסה זאת תחילה על עצמי. אני יודע, שלעיתים חייו של ההומו אינם חיים וגרוע מזה - של ההומו הדתי.לפחות אני איני מרגיש שלם עם נטייתי גם היא כורח מציאותי בה בשעה, שרבים מחבריי לשעבר כבר חובקים נכדים ואילו אנוכי נשארתי בבדידותי. גם לא מצאתי לצערי בין כל קהילות הגייז למיניהם קהילה תומכת אישית (אזכיר כאן לטובה את תיאו מינץ ז"ל, שתמך מאוד ברעיון זה ואף השתדל באופן אישי לעזור לכל אחד, אבל הוא היה יחיד ומיוחד. לא בכדי זכה לדברי הלל ושבח מפי רבים, שהכירוהו בחייו. לעומתו בוודאי יש הומואים רבים, שנפטרו, ואיש לא שמע עליהם כלל. לכל אחד מהם הייתה נשמה ורוח אבל זה לא עניין את אף אחד. אז אמרו לי: איזו גאווה יש כאן? דווקא אני מכיר לפחות אדם אחד בקהילתנו (מותר להזכיר את שמו?!), שמקורב מאוד לסבבב, ובטוחני, שאף סבבב יעיד לזכותו, שהוא פעל ועשה מאחורי הקלעים בשקט ובלי מצעדים הרבה יותר מאשר עשו כל המצעדים יחד. לא מעט רבנים שינו דעתם על ההומואים בעקבות פעילותו השקטה ועכשיו הוא נלחם לשנות את התדמית השלילית, שנוצרה עקב המצעד בירושלים. ישנה חשיבה מוטעית, שמגיע לנו הכל. מדוע לא תנסו לשנות את החוק הקיים? האם המצעד יעזור בכך?! טוב. אני יודע, שהמצעד הוא עובדה מוגמרת. עתה אני רק יכול לשאול: מה הלאה? מי יכול למנות לפחות הישג אחד, שהשגנו בזכות המצעד? אני מציע לקיים מפגשים אישיים פנים אל פנים (כדוגמת אלה, שמארגן אסף זהבי גם בעזרת הפורום) ולדון ברצינות בדבר הפעולות, שאנו יכולים לעשות להגברת התודעה החיובית של ההומוסקסואליות ולא להתהדר מאחורי גאווה, שאיננה אלא שפלות נוראה.